אוצרות.

במסע הזה שלך, את תקבלי כמה אוצרות יקרי ערך מאוד.
האוצרות האלה יהפכו לחלק ממך.
והנה פה ניתן בהם סימנים:
 
🍋 בהרבה מקרים, הם יתגלו לך בצורה ספונטנית ולא צפויה.

מפה את תלמדי על היצירתיות הגאונית והממזרית של הבריאה.

🍋 את תרגישי כל כך מדהים כשהם יגיעו אלייך- שתרצי לפזר אותם בכל העולמות.

מפה את תלמדי על נתינה מדוייקת, ועל מיקוד אנרגטי באלה שזקוקים להם באמת כרגע.
 
🍋 את לא תוכלי להעביר אותם דרך מילים. כלומר, אולי בחלקם. אולי בערך. אבל לא ממש.
תמיד קצת ליד.
מפה את תלמדי על האמת הגדולה שמעבר להשגת השכל.
 
🍋 את לא תביני איך חיית לפני שגילית אותם.
מפה את תלמדי איך הבריאה, כמו מוכר מיומן במיוחד ברשת מזון מהיר- תמיד תציע לך את השלב הבא. "אם כבר לקחת את זה- אולי תרצי להגדיל בשקל תשעים?" הבריאה איז אול אבאוט התרחבות אינסופית. זה התחביב שלה.
 
🍋 ומצד שני- הם ייראו לך סופר מוּכָּרִים .
כל אוצר כזה ירגיש לך כמו לחזור הביתה אלייך יותר ויותר.
מפה את תלמדי על נשמתך- שהיא הרבה מעבר לישות הפיזית והאישיות המצומצמת על הקרקע. וכל אוצר כזה היה בעצם טמון בתוך תיבת הנשמה שאת, וחיכה להתגלות לך ברגע הנכון.
 
🍋 ואם כבר מדברים על הרגע הנכון- אחרי שתגלי אותם את לפעמים תיזכרי, שהחיים כבר הפגישו אותך איתם לפני כן, רק שאז לא היה לך שום עניין בהם. כי עדיין לא היית מוכנה לקבל אותם.
מפה את תלמדי על בשלות ותזמון אלוהי.
 

 

🍋 מעולם לפני כן לא ביקשת אותם- כי לא היה לך מושג שהם קיימים בכלל.

מפה את תלמדי על הממלכות המופלאות שמעבר לדמיון.
 
🍋 חלק מהאנשים שסביבך לא יבינו ממה את כל כך מתלהבת. להם יש מסע משלהם, ואוצרות אחרים לגמרי לגלות.
מפה את תלמדי סבלנות, פתיחות ועל איך להרפות אחיזה, להאיר פנים לנקודות מבט שונות, ולפתח סמכות פנימית איתנה שלא זקוקה לאישורים מבחוץ.
 
🍋 את לא תשלמי עליהם שקל, וככל שתחלקי אותם- הם יתרחבו עוד בתוך הווייתך.
מפה את תלמדי על יציאה מדפוסים הישרדותיים ועל על שפע אמיתי, שמסונכרן עם תנועת היקום.
 
🍋 האוצרות האלה ייטמעו בך, ויוקרנו החוצה גם מבלי שתעשי דבר. אבל לפעמים את תרצי להעביר אותם גם דרך יצירה.
מפה את תלמדי איך להיעזר בנו כדי לקבל השראה ליצירה הזאת, לאפשר לה להיווצר במלוא החופשיות, ולתת לה לפרוש כנפיים.
בשביל זה אנחנו פה. תודה שבאת.
 
תודה מכל הלב.
 
💜 😊
 

פשטות- היא דלק העולם.

גירשת מהארמון אֶת- פשטוּת וקלוּת
הן לא נראו לך ראויות
הוצאתְ אותן אל הגלות
הזמנתְ לך אלף בעיות.

כי בחלל אשר נפתח-
סיבוך, צרה ומצוקה
הם נכנסו לשכון איתךְ
(ואַת חשבת שאת מלכה).

פשטוּת, קלוּת הפכו מיד
לנוודות, חסרות כל ערך
קופאות מקור ופושטות יד
איבדו כיוון, טעו בדרך.

נפלתְ בפח של הסיבוך
כי הוא נראה לךְ "מתוחכם"
עכשיו רואה שזה הפוך-
פשטוּת- היא דלק העולם

כי האמת- פשטוּת, קלוּת
יודעות איך הבריאה פועלת
הן צוהר אל האלוהות
הן מצילות מן האיוולת

כי רק השקר מסובך
והאמת- כל כך פשוטה
וכשהלב דיבר, נפתח
יכולת פתאום לראות אותה.

ואז הבנת את הטעות
קראת להן, פתחת הדלת,
"בבקשה- קלוּת, פשטוּת
חיזרו הביתה, מתנצלת".

והן הסכימו אז לחזור
אל הארמון. איזה מזל
הכל חזר לזרום באור
בלי מאמץ. פשוט וקל.

עשיתי טעות- ובא לי למות.

– עשיתי טעות. בא לי למות.

– באמת? עד כדי כך??

– אפילו יותר.

– מה את אומרת…

– טוב. אולי לא כזה דרמטי… אבל כואב ממש.

בעיקר שיש לזה השלכות על מישהו אחר. והוא נפגע מזה. זה עצוב לי.

– ביקשת ממנו סליחה?

– ברור! מכל הלב. והוא גם אמר לי שהוא סלח…

ושלא צריך לסחוב את זה יותר, ואפשר לדפדף…
רק איכשהו אני לא מצליחה.

– ויש משהו נוסף שאת יכולה לעשות כדי לתקן?

– לא. כלומר לא משהו שיכולה לחשוב עליו כרגע לפחות.

*****************

– אז בינתיים מה שהבנתי זה ככה- עשית טעות.
ביקשת סליחה.
אין לך מה לעשות עם זה יותר.
את אוכלת סרטים.

– כן. סיכמת את זה די מדוייק.

– אז השאלה היחידה פה שמעניינת היא-
למה את עדיין מתייסרת כל כך?

– כן! בדיוק מה שאני שואלת אותך. אולי תעזרי לי לראות?

– בכיף. זה ממש פשוט. אם אנחנו רוצים לגלות את המנוע של הסבל, תמיד נמצא שם מחשבה.

– איזה מחשבה?

– או. טוב ששאלת. המחשבה היא- זה אמור להיות אחרת.

כמאמר הפרסומת-
"מאחורי כל תחושה מייסרת- יש מחשבה שזה אמור להיות אחרת".

– באמת יש פרסומת כזאת? למה בדיוק??

– טוב עלית עליי. אין. אבל בואי נמשיך.
אז מה המחשבה אצלך שזה אמור להיות אחרת?

– אין לי מושג… לך יש? אפשר רמז? אפשר לקנות אות אהו"י?

– לא צריך לרמוז. זה מאוד גלוי.
אני יכולה לשים כסף, שהמחשבה שגורמת לך סבל כרגע היא
משהו כמו-

אני לא אמורה לעשות טעויות.

או אולי- כן טעויות, אבל לא כאלה.

או אולי- אם עשיתי טעות זה אומר עליי משהו ממש גרוע…

תרגישי חופשי ללחוץ על הבאזר שלך, כשמשהו מזה נשמע מוכר.

– הכל נשמע מוכר! נראה לי שאת צודקת. אויש זה נשמע מפגר!

אבל עדיין- כן, מרגישה שזה נכון. שזה ממש די טיפשי להחזיק מחשבה כזאת,
בעיקר לאור העובדה שאני עושה המון טעויות. כל הזמן.

– כן. אולי זאת ה- טעות הגדולה שלך. לא רק שלך. של הרבה אנשים.
הטעות לחשוב, שאתם לא אמורים לעשות טעויות.

– אנחנו כן אמורים?

– ברור!!! עם ב' הידיעה! לגמרי אמורים לטעות.
והמון! כמעט בלי הפסקה, למעשה.

– באמת??

– נו. מה חשבת?

– לא יודעת. חשבתי שמתישהו לומדים להסתדר עם החיים האלה…

ואז… איכשהו זה אמור לעבור קצת העניין של הטעויות.

– לעבור?! מה זה, אבעבועות רוח? שפעת עונתית?

לא, לא. ממש לא. בואי נגיד, שאם כמה ימים
לא עשית שום טעות, אפילו לא קטנה,
תבדקי טוב טוב אם יש לך דופק.
כל עוד שאת בחיים, אמורות להיות שם טעויות.

– אויש. באמת? למה??

– למה לא? איך את מצפה מעצמך ללמוד? להתפתח? לגלות דברים?

– המממ כן. מבינה מה את אומרת. אוקיי.
אז טעויות זה בילט- אין בחיים. סבבה.
אז אפשר לפחות שזה לא יבאס אותי כל פעם מחדש?

– בטח. ברגע שתסתכלי על זה נכון, זה יפסיק לבאס אותך.

או לפחות, לא עד כדי כך.

– אז איך להסתכל על זה?

 

– כמו על חלק טבעי ובריא של החיים. ברגע שתביני ש…

ככה זה נועד להיות, שטעויות הן חלק חיוני להתפתחות-

במקום כמו משהו רע שקורה לך כי את לא חכמה, או לא מוכשרת,

או לא… שקר אחר כלשהו… זה לא יטריד אותך כל כך.

ותוכלי לקבל את הטעות בהבנה, ללמוד ממנה, ולהמשיך הלאה בשמחה.

– אוקיי. ומה אם מישהו אחר נפגע מהטעות הזאת?

– אז מישהו נפגע. לא נעים, אבל גם זה קורה לפעמים.
גם כשמתכוונים רק לטוב. תבקשי יפה סליחה (גם ממך),
קחי אחריות על החלק שלך, תתקני מה שאפשר, וזהו. החיים ממשיכים.

– אז בקיצור- טעות זה לא באג בתוכנה, אלא חלק מההגדרות הפעלה שלה?

– לגמרי.

– אז מותר לטעות?

– ברור. מותר וכדאי וטבעי ובריא.
ולחשוב שאת לא אמורה לטעות- זאת הטעות.

– אז הנה עכשיו אני מתקנת את הטעות הזאת. לעולם לא מאוחר.

– יש רק את עכשיו.

– נכון. תודה. מצפה בקוצר רוח לטעות הבאה.

– היא תגיע בדיוק ברגע הנכון. אין טעויות בעניין הזה.

מְכִירַת סוֹף עוֹנָה

הִגִּיעָה הָעֵת לִמְכִירַת סוֹף עוֹנָה

שֶׁל דֵּעוֹת יְשָׁנוֹת בְּלִי שִׁמּוּשׁ

גִּלִּיתִי שֶׁהֵן סְתָם מִצְטַבְּרוֹת בַּפִּנָּה,

וְלֹא מוֹעִילוֹת לִי בּגְרוּשׁ.

כְּשֶׁחוֹשֶׁבֶת עַל זֶה בֶּאֱמֶת כָּל דֵּעָה,

גַּם כָּזֹאת מֵהַזְּמָן הָאַחֲרוֹן,

הִיא קְצָת יְשָׁנָה מֵעֶצֶם טִבְעָה

וְתוֹפֶסֶת מָקוֹם בָּאָרוֹן.

אָז הִנֵּה עַכְשָׁיו, דֵּעוֹת חֲמוּדוֹת,

אוֹרֶזֶת אֶתְכֶן לְפִנּוּי.

כִּי אָמְנָם הָיָה כֵּיף וְאֶלֶף תּוֹדוֹת

אֲבָל דֵּי מַתְאִים לִי שִׁנּוּי.

מוֹצִיאָה דֵּעוֹת לִמְכִירַת סוֹף עוֹנָה

(יֵשׁ לִי יוֹתֵר מִדַּי כָּאֵלֶּה).

הֵן סְתָם מַעֲלוֹת אָבָק בַּפִּנָּה

וְלֹא נְחוּצוֹת לִי מִמֵּילָא.

רַק… לָמָה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִרְצֶה לִקְנוֹת

דֵּעוֹת יָד שְׁנִיָּה? זֶה לֹא הֶגְיוֹנִי.

טוֹב, אֲנִי פֹּה רַק כְּדֵי לְפַנּוֹת-

לְמִחְזוּר, לִתְרוּמָה, זֶה כְּבָר לֹא עִנְיָנִי.

אז זה טוב? או לא טוב??

– אז זה טוב או לא טוב? אני שואלת אותה לפעמים… תסתכלי על מה שקורה פה עכשיו- זה טוב? או לא טוב? מה את אומרת??

– זה זה. היא אומרת לי. אין לזה ערך משל עצמו. את זאת שמחליטה על הערכים.

– אוקיי… אז איך להחליט??

– לפי מה שטוב לך. היא עונה. זה הקריטריון שיקבע.
וגם זה- רק אם זה טוב לך.

– כן… אבל… אני לא מרפה- כן אבל נגיד
יש דברים שהם בטוח לא טובים נכון?

– כמו מה למשל?

– הממ נגיד… מחלה… זה לא טוב, נכון?

– לא טוב למי?…
כי אולי… הגוף חולה כי הוא פשוט מקשיב לנשמה, שכבר רוצה כל כך משתוקקת לעבור הלאה לחוויות חדשות ואין לה סבלנות כמו ילדה שרוצה כבר לנסוע ללונה פארק והיא דוחקת בו- נו גוףףףף בוא נלך מפה כבר…
והגוף אומר- בסדר. יש לי עוד כמה דברים ללמוד פה. כמה חיבוקים עוד לתת ולקבל. ואז נלך. אבל לא בא לי שזה יקרה בבת אחת. אני רוצה לעשות את זה לאט. אז אני אכבה פה את המערכות אחת אחת. ואז נלך, טוב חמודה?
והיא מתרצה וממתינה בסבלנות והגוף שמח שהוא יודע מה לעשות עכשיו. והוא יודע שכל כאב הוא חלק מהשלבים בדרך והכל בסדר.
ועוד מעט חוזרים הביתה.
אז זה טוב, או לא טוב?

– אוקיי… אבל זה לא נעים למי שעובר את זה…

– נכון. "טוב" ו "נעים" הם שני דברים שונים.
שמת לב לזה?

לפעמים הם חופפים.
אבל אם תתחילי לראות שהם לא תמיד באים ביחד,
זה יכול להקל על העניינים…

– אבל רגע. אני ממשיכה לחפור לה… ויש גם מלחמות.
אנשים שנלחמים אחד בשני, שעסוקים בהרס,
בכוחניות, שמחריבים משפחות ומכניסים פחד ושנאה לעולם.
אז מלחמות- זה בטוח לא טוב נכון?

– איך את כל כך בטוחה??
ואם זאת הדרך הכי קצרה לאותם אנשים להבין את חוסר התכלית של מלחמה? ואם הם חייבים לעבור דרך טעויות גדולות כדי לגלות מה נכון להם?

זה לא קורה לך לפעמים? לא קורה לך שאת עושה טעות כדי למצוא את השביל שמתאים לך? אולי זה מה שהם צריכים?

ומה אם… הנה משהו שאולי יישמע לך הזוי או מופרך-
מה אם אנחנו בכלל אלה שצריכים אותם כדי להיזכר ולבחור אחרת?

בדרך יש הרבה סבל. אבל איך את יכולה לקבוע שזה לא טוב?

אולי זה לא נעים. זה בטוח לא נעים למי שזה משפיע עליו.
אבל תגידי- לא קרה לך שהיתה לך חוויה לא נעימה שלימדה אותך המון? לא היה לך פעם רגע מאוד כואב שלקח אותך להתרחבות גדולה? אז זה טוב או לא טוב??

– המממ… אבל רגע… אני מתעקשת…בסוף זה מגיע למוות נכון?ומוות… נו… זה לא טוב בכל מקרה, נכון?

– אם את מצליחה לרגע להניח לרעיון שמוות זה לא טוב- נפתחות לך אינסוף אפשרויות חדשות.
מוות יכול להיות התחלה חדשה. הזדמנות. שער. שלווה. התרחבות. מוות זה החידוש האולטימטיבי.

אז זה טוב או לא טוב?

– אה. אוקיי. אז בעצם הכל יכול להיות טוב או לא טוב, לפי בחירה?

– כן.
ובעצם, אין שום דבר שהוא "טוב" או "לא טוב".
יש פה בריאה ויש בתוכה ה- כ- ל. ואז בני אדם התחילו למיין אותה למה שטוב ולא טוב. אלה מושגים מלאכותיים. יחסיים. זמניים. הם לא קבועים, אלא תלויים בסביבה, תרבות, מצב נפשי, זוויות מבט- אינסוף משתנים.

– אז בעצם אין דבר כזה טוב ו- לא טוב?

– נכון. ומה דעתך על זה? זה טוב או לא טוב?

– אני נושמת.
בא לי לבחור שהכל תמיד טוב. אפשר ככה?

– ברור! זאת ההנחת יסוד הכי מופלאה שיש. היא מאפשרת לך הכי הרבה חופש ושמחה.
זאת בחירה בעוצמה שלך. בטח שאפשר. ומותר. וכדאי.

– אז אני בוחרת בזה. איזה כיף. תודה.

ולסיום- הסרטון המקסים הזה שהגיע אליי לפני כמה ימים-
הרגיש לי כמו דוגמה מופלאה להמחיש את הפוסט הזה…
כי כולנו יודעים שאם אנחנו צוללים באמצע האוקיינוס,
ופתאום מופיע לידנו לווייתן
והוא נצמד אלינו… זה ממש לא דבר טוב. נכון???
ברור!! זה מפחיד! וכנראה גם קטלני!

אז זהו. שלא בטוח. ממש כדאי לראות עד הסוף.
ולתת לתבניות הישנות להתפרק תוך כדי צפייה.

תלחצו פה כדי לצפות בסרטון…

 

#Sivona

** כיצד תפספסי את החיים בקלות- 8 עקרונות מובילים **

החלטתי שמגיע לקוראים הנאמנים שלי לקבל הצצה ראשונה לספר החדש שלי שנקרא-
”כך תפספסי את החיים בקלות-
ארגז כלים למפספסת בראשית דרכה“.
הספר כמובן ארוך ומורכב, אך לאלה מכם שרוצים לטעום ממנו מעט,
הנה פה אני מגישה לכם תקציר של הפרק-

** כיצד תפספסי את החיים בקלות- 8 עקרונות מובילים **

1. תקטיני- תקטיני אותך, את היכולות שלך, את החלומות שלך, את מה שאת אוהבת וחשוב לך. תקטיני אחרים מסביבך ככל האפשר,
תקטיני אפשרויות, הזדמנויות, סיכויים. תקטיני.

2. תגדילי- תגדילי את הדרמות, את תחושת המחסור,
את הפחדים, את המחשבות המחלישות, את הספקות.
אם ראית פחד קטנטן מתחבא בפינה- תהפכי אותו מייד למפלצת ענקית.
תחשבי בגדול- תמיד אפשר להגדיל את כל הפחדים האלה.

3. מה שזה לא יהיה- אל תתני לזה לרגש אותך.
ובכלל אם כבר מדברים על זה, אז רגשות- מה נסגר עם זה?
כי שמתי לב שכל מה שהם עושים זה לגרום לנו להרגיש דברים.
וכולנו יודעים שמשם זה מדרון חלקלק עד שתגלי שאין לך שליטה פה על כלום ועוד שיט בסגנון.
אז למה? לא חבל??

4. לעולם אל תסטי מהתוכניות שלך. אם יש שינויים ועיכובים- תילחמי בכל הכוח כדי לחזור לתוכנית המקורית. אל תוותרי. אין שום דבר שהחיים מציעים לך ששווה לסמוך עליו. החיים מתכמנים אותך בלי הפסקה. תהיי יותר חכמה מותק. תדבקי בתוכנית בכל מחיר.

5. מתנות- טוב זה ביג נוֹ-נוֹ. אם מישהו רוצה לתת לך משהו, כל דבר- מתנה, מחמאה, חיבוק, חיוך- ישר תחשדי בו. ותמיד תשימי לב שאת קודם כל הודפת את זה.
משפטים שיכולים לשמש אותך במקרים כאלה- ”לא היית צריך“; ”שטויות, אני מסתדרת“; ”מה פתאום, הגזמת!“; ”מה, בשבילי?? נורא מביך“.
ואם את כבר מחליטה בצעד פזיז לקבל את המתנה- אז תדאגי להרגיש ממש גרוע בקשר לזה, למשך שעתיים. לפחות.

6. הפחדים שלך הם האמת. כל מה שהם אומרים לך שאת לא יכולה, שזה לא הולך לעבוד, שזה הולך להיות נו-רא- תאמיני לכל אחד מהם ממש חזק. ותפעלי בהתאם.
שזה בעצם אומר- אל תפעלי. אל תצאי לעולם. לאן יש לך לצאת?? החיים ממש מפחידים!! שבי בבית. בזהירות כמובן.

7. אין חדש תחת השמש- תשמרי על השגרה שלך בכל מחיר. חידושים הם מחוץ לתחום. שינויים זה מתכון לכאב ראש.
תאמיני לי. בדקתי בשבילך.
אם זה עובד- למה לתקן את זה, נכון? (לא עובד? קצת חורק? תתמודדי ככה זה בחיים).
ואם את חייבת לחדש משהו- תקני נעליים חדשות. אבל זהו!

8. תחכי- לא משנה למה. כל הזמן תחכי. תחכי שהנסיבות ישתנו, שתקבלי את הקידום ההוא, שתמצאי עבודה, שתתפטרי מהעבודה, שהוא יתקשר, שהוא יציע לך, תחכי לחופשה בתאילנד, לסוף התואר, לאחרי החגים, לסוף הקיץ, לדעת את התשובה, תחכי.
כל הזמן תהיי בעמדת המתנה. אל תתפתי להסתכל על מה שכבר עכשיו ואיך זה מתאים לך בול. זה לא.
תמיד צריך לקרות עוד משהו כדי שזה יהיה באמת מה שזה אמור להיות.
וגם אז. בואי. זה עדיין לא זה.

*****
והנה זורקת לך פנימה עוד הצעת בונוס, שלא תגידי שאני לא נדיבה-
אם את מרגישה שמשהו שקראת פה הוא לא נכון-

אז תנשמי עמוק ותקראי שוב.
ותפסיקי עם השטויות.

🍋

** הספר החדש
”כך תפספסי את החיים בקלות- ארגז כלים למפספסת בראשית דרכה“
נמצא בשלבים אחרונים של עריכה.
מי שמעוניין בעותק של הספר במחיר מיוחד לחברים-
מוזמן לשלוח לי תגובה פה, או דרך המייל.
:))
יום מבורך ומלא באור לכולם!

אוהבת. 

 

 

בתוך בור…

ולפעמים… את מוצאת את עצמך בתוך בור-

עמוק ואפל, בלי אף קרן אור,

ולפני שאת מספיקה להסתכל מסביב,

ולפני שאת יודעת איך להגיב,

את רואה לצידך את ייאוש, עצב ופחד-

את לא לבד בבור- הם איתך ביחד.

מנסה לטפס למעלה, ופעם אחר פעם-

את נופלת, נחבלת, מרגישה שאין טעם.

את עם ייאוש, עצב ופחד בבור,

ואת יכולה למחות, אבל זה לא יעזור…

ואז, בתוך החושך הקר, החונק,

את מותשת, נואשת, מפסיקה להיאבק,

אין לך כבר כוח, ואת מבינה-

שאין לך ברירה, חוץ מלהיכנע,

ולהיות פה בבור, עד מתי? אין לדעת.

את כבר לא שואלת- את פשוט נכנעת…

וגם פחד, עצב וייאוש פה- לא הולכים לשום מקום,

אז אולי כדאי… להגיד להם… שלום?

ואת אומרת "שלום", בהיסוס וחשש,

 

ופתאום את רואה שייאוש- מיואש,

ושעֶצֶב- עצוב ושפַּחַד- פוחד,

כל אחד בפינה שלו- מרגיש קצת בודד,

ואף אחד מהם לא נראה לך אויב,

אלא יותר כמו ילד שרוצה תשומת לב,

ובתוך הבור החשוך, המרתיע,

את רוצה רק לתת להם חיבוק שירגיע…

וכשאת מאמצת אותם אל ליבך,

פתאום משום מקום, מופיעים מסביבך-

גם הרצון לוותר, ותחושת כישלון,

תבוסה, ריקנות, בלבול ויגון,

כולם איתך בבור, האפל והצר,

וכולם מבקשים את אותו הדבר-

"תסתכלי עליי, בבקשה, רק רגע אחד-

אל תתעלמי, אל תשאירי אותי לבד".

כולם רק רוצים התייחסות, הכרה,

ואיכשהו זה נשמע לך כמו בקשה סבירה-

ואת נענית להם, מסתכלת להם בעיניים,

מקדישה לכל אחד מהם דקה או שתיים,

את רואה את כולם, למרות שחשוך,

והם אומרים לך תודה בחיוך,

ואת כבר פחות מבוהלת, ויש לך כוחות,

והבור- הוא רק בור, לא יותר, לא פחות…

ואחרי שאמרת שלום לכולם,

ופתאום, לידך, מופיע… סולם.

ואת מטפסת עליו ויוצאת.

ומשהו בלב נרגע ושָׁקֵט.

 

 

באיזה עולם

באיזה עולם את רוצה לחיות, נשמה?

בעולם מקוטב, עולמלחמה?

או עולם שתמיד פניו לטובה?

זה העולם שלך, תבחרי, אהובה.

אם הכל אפשרי באותה המידה-

איזה עולם את רוצה, חמודה?

עולם ששופט את כולם לחומרה?

או עולם שאוהב? כן, יש לך בחירה.

תבחרי לך עולם, זאת בחירה פשוטה-

העולם משתנה, בהינף החלטה.

לא צריך לחכות שהשמש תזרח.

תבחרי כבר עכשיו את העולם שלך.

"אל תזכירו לעולם שהוא חולה ובעייתי. 
תזכירו לו- שהוא יפה וחופשי."
מוג'י. 

קמת בבוקר קווץ' ? אז תקראי את זה.

למקרה שאת קמה בבוקר, ומרגישה קצת… קווץ' כזה 🙂
לא משהו עם סיבה מוגדרת…
פשוט תדר אנרגטי קצת נמוך, חוסר כוח, ספקות, פחדים, עצב…
או בקיצור- קווץ'…

הנה תזכורת קטנה ב- 6 סעיפים קצרים
שיכולה לעזור לך במצבים כאלה.
(אין צורך להתחבר לכולם. אחד מהם מספיק כדי לעשות את השיפט הנדרש)…
נכתב בלשון נקבה, מכוון לכל מי שזה מתאים ועוזר לו:

1. מותר לך להרגיש ה- כ- ל. כל מה שעולה זה בסדר גמור. כל רגש רק עולה כדי שתסכימי לראות אותו רגע, תתני לו תשומת לב בלי לנסות לשנות אותו, בלי לברוח ממנו. תזכרי- את לא הוא. את לא הרגש הזה. את זאת שחווה אותו. הבדל ענק.
לכן, הוא זקוק לתודעה שלך כדי להתקיים. ואת יכולה לחוות אותו עכשיו בחופשיות.
ככל שתנסי להתעלם או להתנגד לו- הוא בד"כ יישאר יותר. לכן את יכולה פשוט לשבת רגע, ולהניח לך לנשום ברכות, ולחוות את הרגש הזה.
ואם עולה רצון שהוא "יילך"- זה גם בסדר. גם זאת חוויה. תני לכל מה שעולה לעלות. בחמלה, ברכות, באהבה. וזהו.
ותגלי איך להרגיש רגש מבלי להיאבק בו.
זה שלום פנימי עם כל החלקים.

2. תגידי תודה. על מה שבא לך באותו רגע. בלי לסנן. תודה שהתעוררתי. תודה על המיטה הנוחה שלי. תודה על הגוף שעובד כל כך יפה בשבילי. תודה על המים שיש לי בברז לשטוף פנים. תודה על האנשים היקרים לי. תודה על הלב שלי שמרגיש. לא חייבת "להרגיש" את התודה. מספיק להתחיל "להתניע" אותה בצורה מלאכותית. זה בסדר אם זה מרגיש בהתחלה לא אמיתי ממש. תמשיכי להודות.
ותגידי תודה לך על הבחירה להודות דווקא ברגע כזה.
זאת גבורה אמיתית.

3. תזכרי שאת חלק ממכלול. כי לכולנו לפעמים יש רגעים פחות נעימים, וזה בסדר. אבל אולי יעזור לך להיזכר שיש לך פה גם חלק בעולם, והאור שאת מביאה הוא חשוב ועוזר לעוד אנשים. אפילו לאנשים שלא פגשת מעולם. רק מעצם היותך, יש פה שדה אנרגטי.
ואת רוצה להעלות את התדר שלך גם לטובת השדה הזה. דרך אגב- תשתמשי בסעיף הזה רק אם הוא גורם לך להרגיש טוב. אל תהפכי את זה למחוייבות כובלת, אלא תראי בזה הזדמנות להתעלות למען הכלל.
לפעמים בשביל עצמנו קשה לנו להתרומם, אבל היות שכולנו פה באנו גם לעזור לאחרים- יש לחלק גדול מאיתנו את הרכיב הזה שרוצה להשפיע אור. תשתמשי בו כדי לעזור לך להיזכר בתמונה הגדולה.
את לא פה רק בשבילך.
וזאת תזכורת נפלאה לאחדות ולהתמסרות לאור.

4. מה שאת לא עושה- תהיי הכי חמודה אלייך שאת רק יכולה. תשחררי שיפוטיות, תיפרדי מציניות, תנערי החוצה מחשבות דוקרניות שלא תורמות לך כלום. תתייחסי אלייך כמו שבורא עולם מתייחס אלייך- כמו תינוקת אהובה שהוא רק רוצה להיטיב איתה ולאפשר לשחק ולהתנסות פה. תרפי מהשוואות שמוציאות אותך לא מספיק (משהו)- את לא פה כדי להשוות את החיים שלך לאלה של מישהו אחר, או אותך למשהו שאת לא (כרגע)-
את פה כדי להיות ממש את ממש עכשיו.
וזאת נקודת פתיחה הכי מפרגנת ואמיתית שיש.

5. תקחי כמה דקות לשבת בנינוחות, לעצום עיניים ולהזרים אור מלמעלה למטה לאורך כל הגוף. תני לאור להתפשט ולהתרחב בך, ואז לצאת ולזרוח גם מחוץ לגוף עוד ועוד. תוקירי תודה לך, שאת בוחרת להתחבר לאור. תהני מההרגשה של האור שוטף אותך…
תיזכרי באמת של מי שאת. מעבר לגוף הזה, מעבר למחשבות האלה, מעבר לחוויות האלה, מעבר להגדרות ולתפקידים שלקחת לך.
זאת היזכרות במה שאת.

6. תגידי תודה להרגשה הלא נעימה הזאת. כן!! ולמה?? ממש פשוט. כשכואב לנו- זאת הדרך של ההדרכה לקבל את תשומת הלב שלנו. ככה הם בעצם מאותתים לנו לחזור למסלול המואר. התחושה הזאת היא עוד צורה של תקשורת עם ההדרכה הגבוהה. אם אנחנו לא מקשיבים- אז סתם "הרגשה לא נעימה" יכולה להתפתח למשהו יותר "דרמטי" כדי שנשים לב (נגיד אירוע לא נעים או מחלה).
אז בעצם זה ממש מעולה שאת שמה לב לזה עכשיו.
זה מראה שאיכפת לך מעצמך מספיק כדי שכל תזוזה קטנה מהמסלול ישר תאותת לך בתחושה לא נעימה כדי שתחזרי הביתה.
וזאת הקשבה אוהבת לאמת הגבוהה שלך.

יום מקסים ותודה.

נ. ב.
לגבי התמונה פה למעלה…
חיפשתי תמונה לפוסט הזה- בד"כ אני מנסה למצוא
משהו ש "יתאים לנושא".
אבל אז ראיתי את זה…
וזה כל כך מרגש בעיני שפשוט הרגיש
לי לשים את זה פה בכל מקרה.
תודו שזה עושה מסאז' ללב…  

שיחה איתו…

– אז תגיד רגע- באמת הכל זה אחד, או שכולנו נפרדים?

– את יכולה לגלות את זה רק בעצמך. אם תרצי. רוצה?

– ברור. אבל לפני זה- עוד שאלונת קטנטונת- האם באמת יש תוכנית כתובה מראש, או שהכל אקראי לגמרי? כי חלק אומרים ככה וחלק ככה, וזה די מבלבל. אפשר תשובה על זה?

– אוקיי אני תכף אסביר, אבל למה יש לי הרגשה שיש לך בקנה עוד שאלה אליי?

– כי יש לי. אתה באמת יודע הכל! אז ככה- יש באמת איזה תכלית גבוהה, או ייעוד, או שרק באנו לפה להעביר את הזמן עד שייגמר לנו הזמן?

– אני אסביר הכל. זהו? או שיש עוד משהו?

– הממ זהו לבינתיים נראה לי.
אה, כן, שכחתי את הנימוסים בבית- מה שלומך היום?

– שלומי מעולה כרגיל תודה. ועכשיו- התשובות בשבילך.

– הו יופי!

– ושימי לב- אני הולך לתת לך תשובה אחת שתענה על הכל.
בחיי שאת צודקת- אני גאון.

– ידוע. בזמנך החופשי… התשובה.

– כן. אז ככה. כל מה ששאלת- יש לזה אינסוף תשובות.
כל אבל כל רעיון שאי פעם תשמעי או תקראי או תמציאי
לגבי השאלות האלה- הוא נכון.

כל דעה שתשמעי- היא נכונה. כל תיאוריה- בינגו.

– מה?? אז מה אתה אומר בעצם?? אז אין אמת אחת??
ומה עם סתירות פנימיות? איך זה מסתדר? איך יכול להיות שזה גם אפשרות אחת ובאותו זמן גם ההפוכה?? למה אתה מתכוון?

– אני מתכוון שיש אמת אחת.

– נו?

– האמת האחת היא- שהכל נכון.

– יכול להסביר?

– ברור. בואי נעשה את זה ממש מגניב. רוצה?

– כן ממש בא לי הסבר מגניב.

– יופי. הנה:

אז תדמייני שיש לונה פארק ענק. עצום. אינסופי.  ובתוכו ה- כ- ל קורה. וכולכם שם. כל יצורי הבריאה. והוא מלא במתקנים- נדנדות, מגלשות, קרוסלות, גלגלי ענק, רכבות הרים…
את יודעת. לונה פארק.

 

וכל אחד מכם בוחר לאיזה מתקן הוא יילך הפעם. ומכל מתקן- זווית ההסתכלות שונה.

ואז אתם, יצורים משעשעים כמוכם, עולים על אחד המתקנים…

ואז- במקום להנות מהנסיעה, אתם מתחילים לנסות לשכנע את כל מי שסביבכם ש- זה המתקן הכי שווה!! והוא גם היחיד שלגיטימי!
ושמי שלא עולה עליו עכשיו- הוא טמבל רציני או ממש נזק מתמשך לעולם!!
וצריך לשכנע אותו, או לנזוף בו, או להחרים אותו, או להעניש אותו- עד שהוא ילמד את השיעור שלו, ויעלה למתקן שלכם.

ככה זה עם האמונות שלכם- זה כמו מתקנים בלונה פארק. רק שבד"כ אתם כל כך עסוקים בלהצדיק אותן, להיאבק עליהן, להתווכח עליהן עם אחרים או לנסות להסביר אותן…
עד שאתם לא שמים לב- שהבאתי אתכם לפה כדי שיהיה לכם כיף!

ושמותר להיות באיזה מתקן שבא לכם, לכמה זמן שבא לכם, ולהחליף, ולחזור, ולהתנסות… ושאין שום מתקן שהוא "עדיף" על אחר. לכל אחד מתאים משהו אחר.

מבינה?

– כן… אז רגע- למה אתה לא מתערב ומסביר לכולם את מה שאמרת לי עכשיו?

– כי את שאלת אותי. וביקשת תשובות.
את *בחרת* לשמוע מה יש לי להגיד על זה…
וכדי לקבל משהו- אתם צריכים לבקש.
("בקשו- ויינתן לכם", זוכרת?).
והעולם שבראתי פה הוא עולם של בחירה חופשית. אני הבאתי אתכם לפה בשביל לשחק.
אתם בוחרים להיאבק? מותר לכם.
להשקיע ים אנרגיות בלשכנע? בכיף.
לריב עם כל העולם ואחותו רק כי הם בחרו לעלות על מתקן שונה משלכם? גם בחירה. מוזרה קצת לטעמי, אבל בחירה.
מותר לכם מה שתרצו. לא מתערב.

– מדהים. נדמה לי שהבנתי את התשובה.

– כן. הבנת בדיוק מה שהיית אמורה להבין. ידעתי שתבואי לשאול. ידעתי שתביני.

– טוב לא סתם אתה בורא עולם. יודע הכל.
אה.. ועוד שאלה קטנה.

– ידעתי!  🙂  כן?

– אז כן, לונה פארק ענק… נחמד והכל, רק… למה בעצם בראת את כל זה? זה בלאגן מה היית צריך את כל הכאב ראש הזה??

– בשבילי זה בכלל לא בלאגן. בשבילי יש פה סדר מופתי והרמוניה מוחלטת.

– וואו. אפשר לראות את זה גם כמוך?

– ברור.

– איך?

– תתחילי לבקש את זה. תכירי בזה לפני שתקבלי את זה דרך החושים. ואז תתחילי לחוות את זה כל פעם עוד קצת…

– מעולה. תודה.

– בבקשה. ולשאלתך- למה בראתי את כל זה? זה פשוט כי היצירתיות שלי עולה על גדותיה ואני לא יודע לדחות סיפוקים.
אז אני בורא כל הזמן בלי הפסקה.
למעשה, מדובר בהפרעה שנקראת- "בריאה בלתי נשלטת".

– מה אתה אומר?! נשמע קצת קשוח. זה בטיפול?

– עדיין אין לזה תרופה.

– ברצינות?

– כן. עדיין לא בראתי את המדען שימציא אותה.
בינתיים ממש כיף לי ככה.
נראה, אולי בהמשך.

– אוקיי. בריאות שלמה.

– לברוא. זה הבריאות שלי. ותודה נשמה.