רָצִית לְהִתְגַּשֵּׁם בְּגוּף

רָצִית לְהִתְגַּשֵּׁם בְּגוּף,
לַחֲווֹת, לִדְרוֹךְ עַל אֲדָמָה
אֲבָל עַכְשָׁיו אַתְּ מִתְחָרֶטֶת,
רוֹצָה לִבְרוֹחַ, נְשָׁמָה.

הָיָה לָךְ טוֹב לִהְיוֹת רַק רוּחַ
שְׂמֵחָה, קָלָה וּמְרַחֶפֶת
וּפֹה הַכֹּל מַרְגִּישׁ קָשׁוּחַ,
מַחֲנִיק בְּתוֹךְ הַמַּעֲטֶפֶת.

וְאַתְּ רוֹצָה לְהִשְׁתַּחְרֵר
הַחֲוָיָה כָּל כָּךְ קָשָׁה
הַגּוּף מַרְגִּישׁ כְּמוֹ צִינוֹק
שֶׁל פַּחַד, צַעַר וּבוּשָׁה.

וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁבָּחַרְתְּ
גַּם אִם עַכְשָׁיו אַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת
אַתְּ מְבִינָה שֶׁאַתְּ יָצַרְתְּ
אִתּוֹ בְּיַחַד אֶת הַסֶּרֶט.

וְגַם אִם זֶה כּוֹאֵב עַד כְּלוֹת
וְגַם אִם זֶה מַפְחִיד וְצַר
אַתְּ בָּאת לְפֹה לְהִתְעַלּוֹת
לְהִיוָּלֵד מִתּוֹךְ מֵיצַר

וְהוּא מַזְכִּיר עַכְשָׁיו לִנְשׁוֹם
וְאַתְּ נוֹשֶׁמֶת וְנִזְכֶּרֶת
שֶׁהוּא זֶה אַתְּ. שֶׁזֶּה חֲלוֹם
שֶׁאַתְּ בָּחַרְתְּ. וְאַתְּ נִשְׁאֶרֶת.

תִּשָּׁאֲרִי.
תִּשָּׁאֲרוּ.
אוֹהֶבֶת אֶתְכֶם

שקפים.

יום אחד התעוררתי בבוקר, וראיתי ליד המיטה קופסה, שמעולם לא ראיתי קודם. הקופסה היתה מרובעת ועטופה בנייר אריזה שחור עם סרט מוזהב. טוב זה היה ממש מוזר. איך היא הגיעה לפה?

אז החלטתי להתעלם רגע ממה שתמיד אמרו לנו בילדות- לא לגעת בחפץ חשוד… ולפתוח אותה. בכל זאת- ממש מסקרן…

בתוך הקופסה היתה פשוט ערימה של ריבועים מחומר פלסטי שקוף, בכל מיני צבעים…

מה זה?? היות שלא היה לי מושג מה בעצם קורה פה, שאלתי מיד את זה שיודע הכל.

(זה אותו אחד תמיד, רק בשמות שונים- אלוהים, בורא עולם, היקום, העצמי העליון, אנרגיית הבריאה… וברור שכולם זה… אנחנו חחח)

אז הנה השיחה:

אני- הי בורא, מה קורה פה? מה שלחת אליי בקופסה הזאת?

בורא- אה, אלה… השקפים שלך.

אני- שלי?? בחיים לא ראיתי את זה! מה זה קשור? למה? מה עושים עם זה?

בורא- פששש הרבה שאלות יחסית לזה שאת כבר עושה את זה כל החיים.

אני- ????

בורא- !!!

אני- אוקיי, יש לך את זה ביותר מסתורי?

בורא- תמיד יש. את רוצה?

אני- חחח לא. זה היה בקטע אירוני. מניחה שאתה יודע מה זה אירוניה, כי אתה המצאת אותה. אז לא. אני רוצה שתסביר למה השקפים האלה משמשים, ואיך יכול להיות שכל החיים אני משתמשת בהם ולא ידעתי…

בורא- בכיף. מסביר לך. תראי, המציאות כמו שאת יודעת לא באמת קיימת. או אולי, כדי שזה לא יישמע ממש מוזר- נגיד את זה אחרת- המציאות היא נייטרלית. אין בה כלום, מלבד מה שאת בוחרת לראות ולהתייחס אליו. ואיך תדעי איך להתייחס? זה בהתאם לשקף שאת בוחרת.

אני- אוקיי… זה מתחיל להתבהר קצת. תמשיך…

בורא- כן אז את קמה בבוקר (כשאני אומר "את"- אני מתכוון לכל האנושות כמובן), ובוחרת שקף להסתכל דרכו על המציאות.

אני- אפשר דוגמה?

בורא- כן. למשל- לפעמים את בוחרת להסתכל על העולם דרך השקף הסגול, שמראה לך מציאות של "הכל לטובתי והחיים די מגניבים בעצם". לפעמים את לוקחת שקף ירוק, שבו המציאות נראית כמו- "כלום לא עובד. הכל תקוע וככה זה יישאר כנראה לנצח." ביום אחר את בוחרת שקף כתום, שדרכו את מסתכלת ורואה את העולם כמו אוסף של סימני שאלה מבלבלים וחידות, שכולם כבר הצליחו לפענח אותם, ורק את עדיין מסתבכת.
ככה כל יום יש שקף שמכתיב לך איך לראות את המציאות. וזה יכול להשתנות פעם ביום, פעם בשבוע או פעם בשעה. הכל תלוי בבחירה שלך.

אני- אהההה!! רגע… אז כשאתה אומר "שקף" אתה בעצם מדבר על- "השקפה"!

בורא- בול.

אני- אה, אז תגיד  🙂

בורא- יותר כיף כשאת מגלה את זה בעצמך, לא?

אני- חח אוקיי יש בזה משהו… אז רגע… אם זה תמיד מה שאני עושה… אז איך זה שרק עכשיו אני רואה את הקופסה הזאת עם השקפים?

בורא- אני יכול להסביר לך, רק תלוי כמה את פתוחה לרעיון שקצת יכול להישמע לך… המממ… משונה….

אני- תנסה אותי…

בורא- השקפים האלה תמיד היו פה. הם לא "הופיעו" פתאום. פשוט… עד עכשיו היה לך שקף שדרכו אי אפשר לראות את השקפים. קולטת?

אני- טוב. אני צריכה רגע כדי לראות מה אתה אומר פה… זה באמת הזוי.

בורא- אמרתי לך.

אני- כן. אבל אני לגמרי רואה את זה. אז בחרתי שקף שבו המציאות נראית כאילו שיש בה דברים שמוכתבים לי, כאילו שזה לא תלוי בתפיסה ובאמונה שלי. ועכשיו… אז עכשיו בעצם בחרתי להחליף שקף? כלומר לראות את המציאות כמו משהו נייטרלי שאפשר לבחור איך לראות אותו?

בורא- בינגו.

אני- וואו. זה סופר קול הדבר הזה. אז עכשיו כשאני רואה את השקפים והכל… זה בעצם אומר שאני יותר יכולה להיות במודעות לבחירה של ההשקפה שלי, נכון?

בורא- לגמרי. את תמיד בחרת את השקפים, רק לא היית מודעת לבחירה. ועכשיו כן. את יכולה לראות מה זה יכול לאפשר לך עכשיו בחיים?

אני- מתחילה לראות, כן. וואו… זה מגניב!!!

בורא- נכון?

אני- כן! אבל תגיד- למה לא סיפרו לנו על זה כבר כשהיינו ילדים?

בורא- כי זה חלק מהמשחק שהאנושות נהנתה לשחק בו עד עכשיו.

אני- איזה משחק?

בורא- הו, יש לו הרבה שמות! משחק הקורבנות; משחק החושך; משחק החוסר מודעות; משחק הנחיתות; משחק "אני צודקת- אתה טועה"; משחק הנפרדות; משחק "שכחתי מי אני באמת"; משחק "אני אתנגד לזה כדי שזה יעבור (אויש נו, למה זה לא עובר??)"

אני- חחח באמת הרבה שמות.

בורא- זה רק חלק מהם. אבל הרעיון ברור, נכון?

אני- הוא מתבהר אז ווי ספיק… רק לא הבנתי- למה שמישהו ירצה לשחק במשחקים משונים כאלה? לא יותר כיף לדעת את האמת מההתחלה?

בורא- את יודעת מה הדבר שיותר כיפי מלדעת את האמת?
מלהכיר את העוצמה שלכם?

אני- מה?

בורא- להיזכר בה! ובשביל זה- צריך קודם לשכוח, נכון? הרי ההיזכרות זאת החוויה שנעימה לכם. אם הייתם יודעים הכל מהתחלה, זה היה קצת משעמם, לא? איזה התפתחות היתה פה? לכן בחרתם את זה ככה. ואני יכול לגמרי להבין את הבחירה הזאת. זה תענוג! זה טריפ! והשתתפתם במשחק הזה כמו גדולים. רק שעכשיו… קצת מיציתם אותו כבר. ולכן חלק גדול מכם מתעוררים, ונזכרים במי שאתם באמת.

אני- איזה יופי. אבל בורא, בוא נחזור רגע לשקפים האלה…

בורא- כן, אהובה. נחזור לאן שתרצי. יש לך שאלות?

אני- מלא!

בורא- יאללה שוט. יש לי זמן.

אני- תודה! לכולם יש שקפים כאלה?

בורא- ברור. השאלה היא רק באיזה רמה הם מודעים לזה שיש להם.

אני- מה זאת אומרת- "באיזה רמה"?- או שמודעים לזה או שלא. לא ככה?

בורא- לא בדיוק. יש רמות. לדוגמה:

  • לא להכיר בזה בכלל ולא לדעת מזה (כלומר, לא במודע. כי אתם כבר יודעים הכל).

  • להתחיל לשים לב שהחוויה שלכם מושפעת מההשקפה שלכם.

  • להכיר בזה לחלוטין, בלי שום ספק.

  • להתחיל לשחק עם זה בחוויה היומיומית.

  • להיות מאסטרים בשימוש בשקפים. וגם ברמה הזאת- יש אינסוף מדרגות להתפתח אליהן. זה מה שמגניב בבריאה שלי- זה אינסופי!

אני- תספר לי עוד קצת על מאסטריות בשקפים.

בורא- אז כמו כל דבר שאתם רוצים לשלוט בו בצורה טובה- גם פה זה תוצאה ישירה של ההנאה שלכם. אם את נהנית לשחק בזה, אם זה מעניין אותך ומרגש אותך ומסקרן אותך ומפעיל אותך- אז באופן ממש טבעי, את תרצי לפתח את זה.

אני- נכון. תודה. אפשר טיפ ככה להתחלה?

בורא- את לא "בהתחלה". אף אחד מכם לא נמצא "בהתחלה". כולכם על דרך אינסופית, שמתחילה כל רגע מחדש, ובאותו זמן- גם התקדמתם בלי סוף…

אני- נכון. תודה על הדיוק. והטיפ?

בורא- כמו בכל למידה שאת רוצה להעמיק בה- אם את רוצה להגיע לדרגות יותר מפותחות, אז את יודעת מה לוקח לשם הכי מהר, כן?

אני- המממ… תאיר את עיניי בבקשה…

בורא- ללמד את זה אחרים  🙂 

אני- בחיי שאתה צודק.

בורא- אני אומר לך רק מה שאת כבר יודעת.

אני- :))  אז מה עכשיו?

בורא- עכשיו תעשי מה שאת רוצה לעשות. ואת יודעת מה זה.

אני- בא לי לכתוב על זה קצת…

בורא- לזה בדיוק התכוונתי  🙂

*******************************

אז הנה, כתבתי.

ואיזה שקף אתם בוחרים עכשיו להביט דרכו על המציאות?

אני בוחרת עכשיו בשקף- כל מי שמגיע אל המרחב שלי הוא מתנה.

והנה אתם פה! שמתם לב שאתם מתנה?

תודה!

 

על מה אפשר להגיד תודה?

רק מזכירה (בעיקר לעצמי, האמת :))
אם אתם קוראים את המילים האלה עכשיו-
סימן שיש לכם עיניים. ושהן עובדות.
ועיניים- זה המון- מוזמנים להודות.

ואם אתם רואים את המילים האלה במחשב-
סימן שיש לכם מחשב-
זה יותר ממה שיש לרוב האנשים בעולם,
מוזמנים להודות על זה גם.

או אולי אתם קוראים את זה במחשב בעבודה?
סימן שיש לכם כזאת- אפשר להגיד תודה.
אין לכם עבודה? ולא מחשב? אז אולי מחשב של חבר?
כדאי להודות על זה שיש לכם-
לפחות חבר אחד (ואולי יותר?)

*******

וזאת רק דוגמה קטנטונת, ובטח הבנתם את הרעיון,
אז סליחה אם חפרתי, אבל אם חושבים בהגיון-
העולם ממש לא חייב לנו כלום בכלל,
וכל מה שיש לנו זה סוג של מושאל,
הכל מתנות, כלום לא מובן מאליו-
ה-כ-ל כולל החמצן שמגיע עכשיו.

וכן, אנחנו ראויים למתנות. ברור!
רק לזכור שזכינו, זה הסיפור,
ומדי פעם- לעצור… להודות… עם הרבה כוונה-
דווקא על משהו, שמרוב שהוא שם תמיד-
שכחנו שהוא..
מתנה.

אז מה עכשיו?
הכי פשוט-
נשימה.
תודה.

  • על מה בא לכם להגיד תודה עכשיו?

מאסטרית לשמחה.

מאסטרית לשמחה
מטעם עצמי
עם תעודת הסמכה
של המרכז הפנימי

זה מסלול הכשרה
אינסופי ומופלא
לא צריך פסיכומטרי
אין תנאי קבלה

 

וגם אין בזה שום דבר מיוחד
זאת זכות שניתנה פה לכל אחד-
לכל מי שחי פה יש אפשרות
להפוך את החיים למתנה, לשירות

לתת לנשמה מה שהיא מבקשת-
לראות בעכשיו- שלמות מקודשת,
להשיל כל מה שאינו ממשי
לשחרר היצמדות לזמני, לאישי,
לעוף באקסטזה לתוך הרחבה
ולרקוד עם החיים בלי שום עכבה.

אם יש בך משהו שמאותת…

אם יש בך משהו שמאותת
שהגיע הזמן- לצאת לאור
אז המסר הזה התקבל גם בשבילך.
קחי נשימה עמוקה.
שתי מים.
עוד נשימה.
ותקראי את המילים האלה,
כאילו שהן נאמרות לך באופן אישי.
כי זה בדיוק מה שהן עושות:

תקשיבי, נשמה, זה הזמן לצאת מהאפלולית,
מהארונות, מהמחילות…
לצאת מהמחבוא.
וזה מתחיל עם… הסכמה פשוטה בלב…
את יכולה לקחת לך רגע, עדיף בעיניים עצומות
ובכוונה מלאה, ולהצהיר בלב, או בקול את זה:

אני. מסכימה. להיות. פה. עם. כל. מה. שאני.

יכול להיות שיעלה פחד או חשש.
תני לו להיות. ותמשיכי להצהיר את זה בליבך,
עכשיו ובימים הבאים.
ויכול להיות שתפגשי אתגרים בדרך.

אתגרים מכל מיני סוגים-
אתגרים מהסוג הכואב,
מהסוג המעכב,
מהסוג המְכַוֵץ,
מהסוג הלוחץ,
מהסוג שמפציר בך לחזור לאחור,
מהסוג שקורא לך לעמעם את האור,
מהסוג המעיק, המחניק, הדוקר,
מהסוג שמעורר בך ספק מנקר,
מהסוג שמרתיע ומבלבל,
מהסוג שמערער, מהסוג שמטלטל

או מכמה סוגים, בשילוב מקורי
אבל עם כל אתגר, את יותר תתמסרי.
כי את, נשמה, בוחרת באור,
כל אתגר שמגיע הוא חסד טהור.

אַל חשש, נשמה, כי אַת פה איתך,
והנבט הזה מלבלב ויפרח.
תטפחי אותו בנחישות, בחמלה,
ביד אוהבת, באמונה גדולה,
תני לו להעמיק שורשים באדמה,
הוא פשוט רוצה אור. וגם אַת, נשמה.

שמת לב ?

אני יכולה לכתוב על המון דברים.

אני יכולה לכתוב איך שהיום עם הגשם הראשון עלו לי משקעים רגשיים לא נעימים, והרגשתי כמו מרזב שצבר כל מיני לכלוכים בקיץ, ועכשיו הגשם שוטף אותו.

אני יכולה לכתוב איך המחשבות עושות כל מיני טוויסטים בתוך התודעה.

אני יכולה לכתוב איך שלפעמים, נגיד היום, אני ממש כמעט בטוחה שאני פשוט טעות בבריאה הזאת.

אני יכולה לכתוב על עוד המון דברים מהסוג הזה.

אבל מה זה ייתן? למי זה יעזור??

לא שאני לא חושבת שזה יכול קצת לעזור למישהו, או לי אפילו.

לפעמים זה כיף לקחת מריצה של זבל, ולשפוך את כל התכולה ככה כמו שהיא, ולהוציא הכל.

לא יודעת.

זה לגמרי אפשרות שישנה, ואני לא פוסלת אותה.

פשוט יש לי הרגשה שזה לא השירות הכי גבוה שיש לי לעשות פה.

אני בחרתי לשרת את אלוהים הכי גבוה שאני יכולה כל רגע.

ו *זה* לא הכי גבוה שלי.

אני מצפה ממני לעלות עוד.

לא כי אני חייבת.

לא כי אני "לא שווה" אם אני למטה.

אלא כי ככה אני רוצה.

ככה זה נעים לי.

יש בי קול שאומר- אה, אבל אם את מדברת רק על מה שיפה ונעים,
אז את "מתכחשת למציאות".

מכירה את הקול הזה. הוא תמיד מגיע ברגעים האלה.

ועכשיו אני שואלת אותו- "באמת? אתה בטוח שזאת האמת?"

כי לי נראה שה"מציאות" מורכבת מהכל. ה- כ- ל.

וכל מה שאנחנו בעצם עושים פה,

זה לבחור בכל רגע לאיזה חלק של המציאות הזאת (שזה הכל)
אנחנו רוצים להתייחס.

לאיזה חלק אנחנו נותנים תשומת לב.

תשומת הלב שלנו- היא נכס. חשבתם על זה פעם?

תנו רגע למחשבה הזאת את תשומת הלב שלכם.

לבחור לשים לב למשהו אחד, ולא למשהו אחר-

זאת בחירה סופר- עוצמתית.

שמתם לב לזה??

אז הנה למה אני בוחרת עכשיו ממש עכשיו לתת את תשומת הלב שלי:

* לזה שיש לי יכולת ומשאבים וכוחות ואמצעים לשבת פה בערב ולכתוב את המסר הזה. יש כל כך הרבה אנשים כל כך הרבה!! אנשים!! שאין להם גישה לכל הדבר הזה. מדהים כמה אנחנו יכולים לחשוב שיש לנו בעיות בחיים, בזמן שאנשים ברחבי העולם נמצאים במצבים ומקומות של סכנת חיים, או של עוני ורעב, או של השפלה ומצוקה קיומית.

וואו. לזה אני נותנת עכשיו המון תשומת לב. תודה!!

* לזה שלא משנה כמה טעויות עשיתי ועוד אעשה (ברור!!) המון- בעצם זה לא אומר כלום, חוץ מדבר אחד- שאני חיה וצומחת ולומדת ומתפתחת. ושכנראה איכפת לי ממני, אחרת לא הייתי טורחת לפעול בכלל, והטעויות זה סימן שאני מסכימה לפעול ולהתנסות בחיים. אז נכון, לפעמים יש לי כמה דקות/ שעות שאני (בטעות) נוזפת בי ומלקה אותי על טעויות שעשיתי. אז מה?? זה כבר קרה, טל!! תאהבי אותך בכל מקרה- עם הטעויות והכל! ככה כולם לומדים. ככה זה להיות ילדים של הבריאה- עושים מדי פעם טעויות. וזה בסדר גמור.
לזה אני רוצה לשים לב עכשיו. תודה!

* לזה שכל רגע יש לפחות דבר אחד שיכול לגרום לי לחייך, או להתרגש, או להגיד תודה, או להתמלא בשלווה, או להרגיש שמחה, או לקבל כוחות פנימיים, או להתלהב, או… טוב, הבנתם את הרעיון, כן?

כל רגע!! אבל ממש כל רגע יש לפחות דבר אחד כזה (דרך אגב, המשפט הזה נכתב בלי שום גיבוי מחקרי או סטטיסטיקה בנושא, ואין לי מושג אם הוא נכון בכלל. אבל החלטתי שהוא נכון. אז הנה J). אז אני הולכת להתעסק בלמצוא את הדבר האחד הזה. או כמה. נתחיל מאחד.

אז הנה אני עכשיו בלייב נותנת פה דוגמה לזה-
משהו שגורם לי להרגיש שמחה עכשיו זאת הידיעה שאני ממש אוהבת אותי, ושכל מה שאני עושה זה מתוך אהבה. גם כשזה לא נראה ככה, או אפילו נראה הפוך, זה תמיד מאהבה. הכל.

ועוד משהו שגורם לי שמחה זה המחשבה שאני תמיד מתכוונת לטוב. ובכל מפגש עם כל אדם, זאת תמיד הכוונה שלי. ואני מרגישה שכולנו ככה. כולנו רוצים להיטיב ולעזור. זה הטבע שלנו. ואם זה לא מה שאנחנו עושים- זה רק כי נפצענו ושכחנו והתרחקנו מהאמת שלנו. ותמיד אפשר לרפא ולחזור.

אז הנה אלה כמה דברים שאני בוחרת לתת להם עכשיו תשומת לב.
וזה מרגיש ממש ממש נעים לבחור בזה.

אם הגעתם עד לפה- שימו לב לזה. זה לא סתם. זה אומר שנתתם לכם מתנה.
כי אם קראתם עד לפה, כנראה שהיה בזה ערך כלשהו בשבילכם, ושאתם מספיק חשובים לכם כדי להקדיש לזה זמן.
תנו לזה תשומת לב.
או לכל דבר אחר שכיף לכם.

שיהיה לנו המשך שבוע של תשומת לב ליופי ולאושר שבחיים.
זאת בסך הכל בחירה, ואפשר כל רגע לבחור מחדש.
למה אתם בוחרים לתת עכשיו תשומת לב?

הדבר היחיד שאנחנו באמת רוצים.

יש בעצם רק דבר אחד שאנחנו אמורים לעשות אותו.

בעצם "אמורים"- זה לא מדוייק. אף אחד לא אמור לעשות כלום.

בעצם גם "לעשות"- זה לא מדוייק ממש. כי אין באמת מה לעשות.

אז איך להגיד את זה??

אין לי מושג.

אז אני אכתוב את זה הכי קרוב

למה שאני מצליחה להבין כרגע,

וכל אחד ייקח את זה לכיוון שבא לו, אוקיי?

חח אוקיי אז אחרי שסגרנו את הפינה הזאת,

אז הכל ממש פשוט-

הדבר היחיד שאנחנו צריכים/ רוצים לעשות פה

זה רק- להרגיש טוב.

זהו.

למה?

כי כל מה שאנחנו עושים פה זה מכירים יותר ויותר את מי שאנחנו.

ומי אנחנו?

אלוהות.

זה מי שאנחנו.

ואיך אלוהות מרגישה תמיד?

טוב, אלוהות לא בדיוק "מרגישה" כנראה,

להרגיש זה התחום שלנו- הברואים,

אבל אלוהות היא תמיד נוכחת בשמחה, באהבה, בשלווה נצחית, בחמלה, באיזון מושלם, בלי הזדהות, באושר טהור.

זהו.

עכשיו…

(אם ההסבר הזה חופר לכם מדי, זה בסדר. אני בסך הכל מסבירה פה דברים לעצמי חח, ואתם מוזמנים להצטרף או לצאת מתי שבא לכם. תרגישו חופשי גם אני לפעמים חופרת לי חח פשוט עכשיו זה מרגש אותי ממש, אז אני עפה על זה).

אז איפה היינו?

כן.

אז כל התכונות האלוהיות האלה שפירטתי קודם

(יש עוד מלא, אבל זה מדגם מייצג)-

אנחנו מרגישים טוב כשאנחנו חווים אותן, נכון?

כי אלא אם כן האדם ממש סטה מהנתיב הנשמתי שלו,

וממש התרחק מהטבע האמיתי שלו

וממש נהיה מכור לחוסר איזון ולקורבנות

(אבל זה כבר לפוסט נפרד)

במצב הטבעי והתקין שלו-

אדם ירצה להרגיש את כל הדברים הנפלאים האלה.

למה?

כי זה ממש ממש אבל ממש (!!)

הטבע האמיתי שלנו!

זאת האמת הכי בסיסית שלנו!

וככל שאנחנו מתקרבים לשם

ככה יותר נעים לנו.

בעצם- הרגשות הם כמו מערכת ניווט נשמתית

שממש מראה לנו כמה אנחנו קרובים לאמת האלוהית שלנו

(למעשה- אין באמת "קרובים" או "רחוקים", כי אנחנו תמיד אלוהות,

השאלה היא כמה אנחנו מודעים לזה).

ולכן- בעצם מה שאנחנו רוצים לעשות

זה להרגיש טוב.

בשביל זה כלללללללללל הרצונות שלנו נוצרו-

תחשבו על כל דבר שאתם רוצים או עושים-

הסיבה הכי עמוקה וראשונית שאתם רוצים או עושים את זה

זה כי אתם מאמינים שזה גורם לכם להרגיש טוב!!

וככה ממש אנחנו בנויים.

וככל שנכיר בזה יותר-

אפשר ממש להשתמש בזה לטובתנו.

לצאת מהאשליה שיש "משהו שם בחוץ" שאמור לספק לנו משהו

ופשוט לחתוך את כל "פערי התיווך"-

כל "משהו" שאנחנו רוצים- בית, קריירה, זוגיות, הצלחה, כסף, הערכה, אהבה וכו'- כל הדברים האלה- אנחנו רוצים אותם כי אנחנו חושבים שהם יגרמו לנו להרגיש טוב.

אבל… ההרגשה הטובה היא כבר פה!!

ויש המון דרכים להכיר בזה שבעצם…

כבר טוב לנו ממש עכשיו.

טוב, פה יש עוד די הרבה מה להרחיב,

ואם בא לכם אתם מוזמנים לשאול אם משהו לא ברור,

ואני אשתדל לענות הכי ברור שאפשר.

ולגבי השאלה-

אז איך מרגישים טוב כבר עכשיו?

אז גיליתי תרגיל ממש כיפי וחזק

שאפשר להתנסות בו

ולראות איך אנחנו יכולים ממש להתחיל

לשלוט ולכוון את התודעה שלנו

למקום שפשוט טוב לנו כבר עכשיו,

בלי לחכות שמשהו מבחוץ יקרה או יתגשם…

הכנתי סרטון קטן ופשוט

שנותן טעימה מהתרגיל הזה,

ובא לי לשתף אותו עם אנשים,

אבל החלטתי שאני רוצה לתת לכם-

לקהילה של "פינוקים לנשמה"

את זכות הראשונים להתנסות עם זה.

אז משתפת אתכם ראשונים,

אני כרגע מזמינה 5 אנשים שרוצים

לקבל את הסרטון במתנה.

אלה צריכים להיות אנשים

שבא להם להשקיע בעצמם 8 דקות

כדי לבצע תרגיל ממש פשוט,

ולאחר מכן לשלוח לי

שיתוף לגבי החוויה שלהם.

אם מישהו מכם מתעניין בדבר כזה-

מוזמנים לשלוח לי מייל לפה-

tal_as@hotmail.com

ואשלח לכם את הסרטון.

ובכל מקרה-

תזכרו-

כל מה שאנחנו רוצים

זה להרגיש טוב.

אז תרגישו טוב.

נשיקותתתתתתתתתת

 

אנחנו פה ביחד- מסר מהגוף.

"אנחנו פה ביחד",
הגוף אמר לי יום אחד.
"אנחנו פה ביחד.
זה לא רק את לבד".

"נוצרתי בשבילך.
ביקשת לך כלי שרת.
אני פה לרשותך,
עד שתרצי לצאת.

את נצחית, אני זמני-
זה כל ההבדל.
אחרי שאתפורר אני,
את עוד תמשיכי לטייל.

אנחנו פה ביחד,
אנחנו סוג של צוות,
אז גם אם יש בי חלקים
שאת פחות אוהבת…

גם אם אני לא תמיד
נראה לטעמך-
אני מזכיר לך- אַת זאת
שקראת לי בעצמך!

ביקשת אותי כדי להיות פה,
לחוות את העולם,
אני בדיוק מתאים לך
גם אם לא נראה 'מושלם'.

עד שפגשת אותי
ריחפת לך, נשמה.
איתי את יכולה
להתנסות על אדמה.

אני פה בשבילך,
למה שתבקשי."
הגוף אמר לי יום אחד
ברגע קצת אישי.

"רציתי להיות לך-
בית לאירוח.
תודה שבי בחרת
לשכן בי את הרוח.

אז תזרימי אהבה אליי
שתמלא את התאים.  
האהבה שלך היא בשבילי
המזון הכי טעים."

זה מה שהגוף
יום אחד אמר.
אמרתי לו- "תודה!
אוהבת גם, חבר יקר."

ביקשתי מאלוהים להסביר לי…

ביקשתי מאלוהים להסביר לי
מה זה אישה מאושרת.
במקום להסביר במילים
הוא הראה לי את זה בסרט:

הסרט מתחיל עם תינוקת שמחה,
אין לה שום ציפייה, רק פתיחות ותום
ואז מערבולת. ואז שיכחה.
אחיזה מבועתת בשובל החלום.

ואז מחשבה על רצון בעתיד,
שרק אם יוגשם היא תהיה מאושרת,
ואין לה אוויר, זה חונק, זה מטריד,
הפחד גואה. והיא לא מתעוררת.

ואז היא נחבטת ברצפת בטון.
הסבל הופך להיות בלתי נסבל.
ואין לה כבר כוח להחזיק ברצון.
ושמחה? זה נשמע כמו זיכרון מעורפל.

וכולה אחוזה ברצינות תהומית,
ונמאס לה כל כך. היא מחפשת מוצא.
פחדים, חששות, עצבות קיומית
ואין לה מושג בכלל- מה היא רוצה.

ואז… תפנית בעלילה מתרחשת-
הדמות הראשית- לא איכפת לה מכלום.
היא רוצה לעזוב. היא פשוט מיואשת.
להזדכות על הכל. לישון בלי לקום.

והיא נרדמת. ואז מתעוררת.
החלום נראה לה רחוק, מעורפל.
נעימת סיום. כתוביות. סוף הסרט.
אישה מחוייכת. בתוך הקהל.

(זה היה רק סרט. איזה מזל).

 

 

החבר שחופר. (או- המיינד ואני מתרגלים מדיטציה :))

(מ.- מיינד)

 בוקר טוב… בא לי לשבת קצת למדיטציה.

מ.- עכשיו?? המממ לא יודע. יש לנו הרבה דברים לעשות. אולי אח"כ.

כן. נכון. יש דברים. אבל אני בכל זאת אשב לכמה דקות.

 מ.- טוב.

 אתה יודע מה זה אומר, כן?

 מ.- מה?

 שאתה צריך להיות בשקט לכמה דקות.

 מ.- שקט? מה זה? לא מכיר… אבל אין בעיה. מכיר את הנוהל. אל תשימי לב אליי. אני אתעסק לי בעניינים שלי.

 סבבה.

 ** מתיישבת למדיטציה. מתחילה להתבונן במה שיש **

 ** אחרי 4 שניות **

מ.- סתם שאלה- זכרת לכוון שעון? כי את צריכה לצאת עוד מעט. שלא תשכחי את עצמך.

 כן. הכל בסדר. שקט.

 מ.- אוקיי. רק מנסה לעזור. אני אשתוק.

 ** אחרי 2 שניות **

מ.- אה, אבל זה ממש דחוף! תקשיבי יש לי רעיון מדהים!
אני חייב לספר לך!

 לא עכשיו, טוב?

 מ.- חבל, אחר כך אני אשכח! תאמיני לי שאת לא רוצה שאני אשכח את זה. זה מטורף!

 באמת? טוב אז תגיד נו…

מ.- אוקיי אז תקשיבי. זה ממש פשוט. וגאוני. איך לא חשבנו על זה קודם? אבל את צריכה לרשום את זה. קחי רגע עט…

אהה סורי. לא יקרה. אני עכשיו במדיטציה. זה יצטרך לחכות. אם זה באמת חשוב- תספר לי אחר כך אוקיי?

 מ.- טוב. אני מבין. שותק.

 תודה באמת.

** אחרי 15 שניות **

מ.- בטוחה שאת לא רוצה לשמוע את הרעיון?
הוא מעולה ואני ממש…

 לא עכ- שיו!!

 מ.- אוקיי לא צריך לצעוק.

** אחרי 23 שניות **

מ.- תקשיבי, אני יודע שאת עכשיו לא מקשיבה לי.. אבל… רק שאלונת קטנטונת ואחר כך אני סותם. מבטיח.

אוףףףף איתך… מבטיח?

מ.- יד על הלב.

אוקיי תעשה את זה קצר.

 מ.- יש רק דבר אחד ממש קטן שקצת מטריד אותי.

 מה זה?

מ. – חייב לשאול- מדיטציה?? ברצינות?? למה את עושה את השטות הזאת?? למה זה טוב?? מה יוצא לך מזה? זה לא בזבוז זמן מזעזע?? יש לך כל כך הרבה דברים לעשות היום. לא חבל??

כן.

מ.- כן, מה?

כן מה שתגיד. רק תסתוםםםםם באמא שלך.

מ.- סליחה. את צודקת….

אז?

אז מה??

מ.- אז לא ענית על השאלה שלי. למה את עושה את זה?

אני אענה לך אחר כך. מבטיחה. עכשיו ששששש

מ.- שששש כן כן. סליחה. אני שותק.

** אחרי 8 שניות **

מ.- אויש אני נחנק פה משעמוםםםם זה ממש עינוי מה שאת עושה לי. אני מנסה לדבר איתך ואת לא מתייחסת. זה כואב לי! פיזית כואב לי!

יוווו מה הדרמה? סך הכל כמה דקות לא מדברים איתך, ואתה מאבד את זה? תרגיע. זה כמה דקות, באמת! מה ביקשתי?

מ.- אבל אבל…

שתוק!!

מ.- אבל רק…

שקט!!

מ.- מה זה שקט?? לא מכיר. אין לי מצב כזה.
יש לי- מדבר הרבה/ טוחן את הראש/ מברבר/ חופר בלי הפסקה.
אלה האפשרויות. תבחרי.

אה, הבנתי.

מ.- מה הבנת?

אתה צודק. אין לך מצב "שקט". אני לא יכולה להשתיק אותך. אוקיי. הבנתי מה לעשות. זה הולך להיות מעניין.

מ.- מה הולך להיות מעניין?

מ.- מה?? תגידי… מה זה חידה?

מ.- באיזה אות זה מתחיל??

מ.- אני אנחש- ג'? לא? ר'? לא? יו ממש לא כיף איתך. תגלי לי!!

מ.- טוב אני רואה שאת לא זורמת איתי..

טוב, עזבי את זה, יש לי משהו יותר מעניין- זוכרת מה שדניאלה אמרה לך אתמול?? זה היה קצת חסר רגישות, לא נראה לך??

מ.- לא רוצה לדבר על זה? טוב… ננסה משהו אחר…

מ.- קומי!! מהר!! שכחת לקנות אתמול סבון כלים! זה דחוף!!

מ.- בטח קורה עכשיו משהו ממש אבל ממש חשוב איפשהו!!
ואת פה יושבת בעיניים עצומות ומפספסת את כל האקשן.

מ.- אוףףףף משעמם ליייייייייייייייייייייייי

מ.- משעמם ליייייייייייייייייייייייי

מ.- אה, תקשיבי!! חייב לספר לך משהו את נופלת! נו זה חשובבבבב!!

אוקיי סיימנו את המדיטציה תודה שהשתתפת.

מ.- אווו תודה לאל… זה היה ארוךךךךך
פליז תבטיחי לי שזאת פעם אחרונה שאת עושה לי דבר כזה.

מצטערת מותק. לא יכולה להבטיח. תצטרך להתרגל…
ועכשיו- יש משהו חשוב שרצית לספר לי?

מ.- אההה… לא ממש… סך הכל כרגיל. שום דבר מיוחד…
איך אצלך?