איך לתת מתנה לעולם?

מה אני יכולה לתת לעולם, שיהיה מתנה אמיתית?
מתנה שיש בה ערך ועזרה משמעותית?
בורא- אפשר רמז קטן ממך?
מה יש לי לתת? אני לא בטוחה…

White gift box tied with a gold ribbon bow. Isolated on white with clipping path.

הבורא אומר:

אם את רוצה לעזור ולתרום-
לתת את מנת חלקך לעולם היום,
תשאלי את עצמך שאלה הפוכה-
תבדקי עם עצמך- מה את צריכה.

רגע, בורא, לא הבנתי, עצור!
איך זה קשור? איך זה יעזור?
ההצעה שלך קצת מוזרה לטעמי,
רציתי לעזור לאחרים, לא לעזור לעצמי.

הבורא עונה:

לרצות לעזור זה נפלא, נשמה,
אבל קודם תבדקי שיש לך מה!
ואם תגלי שלך חסר-
תדאגי לעצמך, ורק אז- לאחר.

כי את כידוע- חלק מהעולם,
כשאת נותנת לעצמך- זה עוזר לכולם.
לא צריך ללכת רחוק, ולצאת מגדרך,
את מה שאת רוצה- תתני לעצמך.

178

לרצות לעזור זה נפלא ומבורך,
אבל תבדקי קודם כל- מה קורה איתך
אם תצאי לעולם רעבה וריקה,
אם את בעצמך נמצאת במצוקה,

לא תוכלי לעזור לאף אחד אחר,
לכן אמרתי, וחוזר ואומר-
במקום להקריב את עצמך על מזבח ה"עזרה לזולת",
אם את רוצה לעזור- תהיי מי שאת.

148k

וכשאת שמחה ומרגישה נפלא,
זאת המתנה הכי גדולה.
אז תעזרי לעצמך להיות שמחה,
ותתני לעצמך מה שאת צריכה,

וכשתהיי מלאה בשמחה ובאור,
הטבע של אלה- לזרוח, לזהור,
הם יזרמו מתוכך לכל הסביבה-
זאת נתינה בצורתה הכי מיטיבה.

ואז לא תצטרכי לשאול ולהסתבך-
את תרגישי מיד מה רוצה- להינתן מתוכך…

160

נשמע לך מוזר? מופרך?
לא מתקבל על הדעת?
תבדקי בעצמך! ואם טעיתי-
אני אוכל את המגבעת…

🙂

תודה בורא!

 

מידע מהבורא- מה זה מאמץ ?

לפעמים, ככה בלי הכנה מוקדמת,
הבורא מעביר לי מידע בנושא מסויים.
הרבה פעמים זה קורה לפני השינה-
כנראה זה שלב כזה שגלי המוח עוברים למצב
רגוע ופתוח יותר, ומצד שני- אנחנו עדיין ערים וקולטים מה קורה.

ככה התקבל המסר שבפוסט הזה…
רגע לפני שנרדמתי, פתאום התחיל להגיע המידע הזה.
זה היה משעשע, כי לא חושבת שממש שאלתי אותו על זה,
אבל זה הגיע, בלי מאמץ :)) אז כתבתי…

עברו כמה שנים מאז, אבל זה עדיין נראה לי רלוונטי…
אז… הנה זה פה…

148k
הבורא:

מאמץ זה משהו שאת עושה, כשאת לא מקשיבה לי…
לא מקשיבה לעצמך.
כשאת בוחרת להיכנס פנימה ולהיות איתי,
זה נטול מאמץ…

אין שם צורך לדחוף או למשוך כלום…

השטח פנוי. את יכולה לנוע בחופשיות,
ולהיות במנוחה מוחלטת. לנוח בתוך עצמך,
בתוך הידיעה-
שהכל קורה מעצמו בצורה מושלמת.

ככל שֶׁתַּרְפִּי יותר מהמאמץ,
תיפתחי יותר לראות את זה.

ה-כ-ל  מ-ו-ש-ל-ם.

148j

אין לך מה לתקן, או לקלקל, או לשנות.
את כמובן יכולה לעשות זאת,
וזה יהיה מועיל באותה מידה
כמו 
לצפות בשלכת,
ולהתחנן שהעלים יחזרו אל העץ.

או כמו לשתול עץ אפרסק,
ואז להתפלל שיצמחו עליו תאנים.

העץ מושלם כפי שהוא.
אתם מושלמים כפי שאתם.
היקום מושלם כפי שהוא.

185
הדבר הטוב ביותר שאת יכולה לעשות לגבי זה הוא…
לדעת את זה… ולהניח לזה…
ולהיזכר שוב איך להשתלב בתוך היופי הזה בהרמוניה.

ידעת את זה פעם. אל "תנסי להבין" את זה.
תיזכרי בזה. בלי מאמץ.

הלב שלך מחייך.
הוא עושה זאת ללא מאמץ.

תני לו להוביל אותך.
תלמדי ממנו.

כשאתם מרפים ממאמץ,
הזוהר הפנימי שלכם מתעצם וקורן למרחקים.

אתם כל כך יפים.

148f

תודה בורא!

רק מהלב

אז תכננתי לשלוח לכם את הפינוק השבועי כרגיל

בתחילת השבוע

והנה הגיע יום ג'

וזה עדיין לא קרה…

כי…

שבוע קצת עמוס

החיים די אינטנסיביים בתקופה האחרונה

אבל יש עוד סיבה…

והנה אני שמה את הקלפים על השולחן-

את המיילים האלה אליכם

התחלתי לכתוב ממקום של רצון מאוד ברור בלב.

זה פשוט נבע מתוכי ככה,

ואז מאוד שמחתי שאפשר לכתוב לעוד מישהו

חוץ מלעצמי.

אז קודם כל- ממש תודה שאתם פה!

לא מובן מאליו.

148p

אבל אתם יודעים איך זה-

לפחות אצלי זה ככה-

יש רצון בלב,

ואז, אם הרצון מספיק ברור וחזק,

יש תנועה בעולם הפיזי כדי לממש אותו.

וזה תענוג ותחושה כזאת של חיים ויצירה,

ואז…

לפעמים…

יש רצון להפוך את זה למשהו "קבוע".

ואז המימוש הקבוע הזה

הופך להרגל

לשיגרה

למשהו ש"צריך" לתחזק

למשהו שיכול לגרום לתחושות כמו-

* אויש, לא בא לי היום…

* פחות מתאים לי…

* אולי פעם אחרת?

(ממש מעניין למי עוד עולה בראש הדוגמה שעלתה לי-
אם יש לכם דוגמה לזה מהחיים- מוזמנים לכתוב בתגובות..)

148j

רגע!! אבל איפה הרצון החזק שהיה שם קודם???

או! אז אתם יודעים איפה הוא?

הוא פשוט… נעלם!

כן! למה לפחד להגיד את זה??

רצונות, זה מה שהם עושים- מופיעים, ונעלמים.

בדיוק כמו כל דבר אחר בעולם שלנו-

רגשות, תחושות, מחשבות,

וגם אנחנו… כלומר- הביטוי הגופני שלנו-

היי, הוא לא יהיה פה לנצח.

אנחנו כן! הגוף לא… אבל נחזור לעניין-

אז לא צריך להיבהל-

רצון בא… ואז הולך.. ואולי הוא יחזור שוב…

ואולי לא…

ואפשר לנשום. זאת דרך העולם.

הכל בסדר.

148i

והבנתי-

שאם זה ככה

אז כל העניין פה מבחינתי

זה להיות בכנות עם הרצון הזה שבלב.

148n
תראו, אנחנו כל כך רגילים

"לתכנת" את עצמנו- לפי הזמנים והרצונות של מישהו אחר-

ההורים שלנו, המורים, המפקדים, המדינה, הבוס, הילדים, הלקוחות…

תראו כמה אנשים מכתיבים לנו רצונות לא שלנו!!!

זה לא מטורף???

אז כנראה זאת דרך העולם,

והדרך שלי

זה למצוא אותי בתוך כל זה

ולראות מה באמת הרצון שעולה ומתבקש.

**********************

ואם בכל שבוע אני כותבת את המייל הזה

כל כך בכיף ובשמחה,

ובדבקות והתלהבות,

והשבוע- כבר איזה 12 פעמים חשבתי-

"צריך לכתוב מייל שבועי"

וכל מה שהרגשתי זה את ה- "צריך",

אז… לא.

ופתאום הבנתי שלא בא לי להיות במקום הזה.

וגם לכם לא מגיע לקבל מייל בתדר של "צריך".

זה לא תדר שאני כותבת ממנו בכ- לל.

148m
ועוד יותר מזה,

הבנתי-

שמותר !

איפה כתוב שחייבים לכתוב ??

או חייבים משהו בכלל ??

מזמינה אתכם השבוע

לשים לב למשהו אחד קטן ביומיום שלכם

שלא בא לכם יותר לעשות

ולבדוק- אולי לא צריך לעשות אותו באמת?

ואם זה חייב להתבצע- אולי יש מישהו אחר

שישמח לבצע אותו במקומכם?

ואולי פשוט זה הפך להרגל ישן ומאובק,

שכבר אפשר לשחרר אותו?

148h
ומה עם התשוקה?

וההשראה?

והרצון?

והמייל השבועי?

אז לגביהם- אני בוחרת לא לדאוג.

ברור לי שהם יחזרו ויזרמו בזמן הכי נכון!

בינתיים אני מְתַרְגלת-

להיות בתיאום עם הרצון האמיתי והטבעי

וגם- כנות ואותנטיות.

התכנון המקורי היה- למצוא לכם טקסט מגניב מוכן

(יש לי המון כאלה!)

ולרשום כמה מילים- כי "צריך"

ולדעת ש"עשיתי את זה".

שלא ויתרתי לי.

שהתנהגתי בצורה "בוגרת".

אבל אם להיות "בוגרת" זה להתכחש לרצונות ולנביעה הפנימית,

אז תסלחו לי, אבל… אני אוותר.

איך זה קרה שאנחנו אשכרה מאמינים

שלהיות אדם "בוגר" זה להתנכר למה שבא לך??

טוב, זה כנראה כבר למייל אחר.

כי תכלס- חפרתי.

וזה אחרי שכתבתי שאין לי מה לכתוב השבוע.
הצחקתי אותי.

139a

והנה בורא עולם מראה לי הדגמה חיה-
איך כשאנחנו משחררים את מה שחשבנו ש"אמור" להיות,
ומאפשרים לנו להיות בָּאֱמֶת שלנו
ולסמוך שהכל בסדר,
אז הבריאה והחסד מסדרים לנו את הכל!

148f
יצא מייל!!
שמתם לב לזה??
כי אני כן!!
אולי הוא לא הכי מגובש
או ברור
או מעניין

אבל… מייל.

אני בשוק.

תודה בורא עולם.

אם קראתם עד פה-

אתם גיבורי על- חלל.

מקווה שנהניתם לקרוא

לפחות כמו שאני נהניתי לכתוב.

חחח

כאילו שזה אני כתבתי.

זה פשוט… נכתב.

אוהבת.

176
תודה.

להגיד "כן" לחיים.

כמה קשה לנו לפעמים להגיד "כן" לחיים?

החיים קורים, וכל כך הרבה פעמים- זה לא מה שרצינו, לא מה שתכננו, לא מה שחלמנו, לא מה שדמיינו…
ולפעמים… זה אפילו… הפוך מזה!

בקיצור- אנחנו עושים תוכניות, כל כך חמוד מצידנו, נכון?אז מה אם ליקום יש לפעמים…
תוכניות אחרות לגמרי בשבילנו??

אבל היי, איך זה יכול להיות? כי אני ממש יודעת לגמרי מה אני רוצה! מה טוב בשבילי!

* אני יודעת שהתפקיד הזה תפור עליי ואני יכולה לתרום שם כל כך הרבה- איך זה שהם לא קיבלו אותי??

* אני יודעת שהכי מתאים לי לצאת לטיול הזה- איך יכול להיות שאני פתאום חולה דווקא יום לפני??

* ברור לי שאני והוא נועדנו להיות ביחד- מה פתאום הוא נפרד ממני??

ואלה רק כמה דוגמאות קטנות, שהחיים כל הזמן עושים את הדבר שלהם, ולא תמיד זה תואם את התוכניות והרצונות שלנו…

אז מה עושים כשזה קורה?
יש אינספור אפשרויות-
להתלונן,
להרגיש מרומים,
להתאכזב,
להרגיש שאולי אנחנו לא ראויים
ובאופן כללי- להתבאס עד עמקי נשמתנו,
ולחשוב ש"בטח עשינו משהו לא נכון".
ודרך אגב- זה ממש מותר! וחוקי! ואפילו כיף לפעמים. מניסיון.

ויש עוד דרך להגיב לחיים האלה.
שזה פשוט- להגיד להם… כן!
להגיד- כן, חיים, גם אם לא הבנתי בדיוק
מה עשיתם פה עכשיו,
אני בוחרת לסמוך ולבטוח,
מתוך אמונה (ידיעה) שמתחזקת כל יום יותר-
שה- כ- ל לטובה העליונה.

148r

והטובה העליונה, עם כל הכבוד, לא תמיד מתכתבת בול עם מה ש- אני תכננתי ורציתי.
למה? כי יש לה תוכניות משלה.
כי זאת התוכנית האלוהית.
אולי זה נשמע כמו מילים גדולות.
לפחות בחוויה שלי- זה לא.
זה התוכנית הכי מגניבה שיש,
וחלק מהקסם שלה, זה שהיא… לא תמיד ברורה לי.
אז מה?? היא עדיין ממש שווה.

ותנחשו מה? ברוב המקרים, התוכנית האלוהית לוקחת את התוכניות שלנו בהליכה עם יד קשורה מאחור.
ואם מאפשרים לעצמנו לנשום, ולסמוך על החיים,
הם בדרך כלל מתגלים כחתיכת קסם צרוף.
מי שניסה- יודע.

ממש לא מתיימרת להגיד שאני תמיד אומרת "כן".
מלא פעמים אני אומרת-
"לאאאא! מה זה? זה לא מה שרציתי!
תעצרו את החיים, אני רוצה לרדת!"

אבל עם הזמן, אני לומדת.
בעיקר לומדת, שהאפשרות של להתנגד לחיים ולהתווכח איתם זה מתכון מעולה לסבל מתמשך.
ואני קצת מיציתי את הקטע הזה של לסבול ממה שקורה.
פחות עובד לי.

אם גם לכם זה לא ממש תענוג כל ההתנגדות הזאת,
אתם מאוד מוזמנים להתחיל לתרגל את זה-
להגיד "כן" לחיים.
ותסמכו עליהם- הם תמיד רוצים להגיד לכם "כן" בחזרה.
הם רק מחכים להזדמנות.

148i

אז הנה שיר קטן שנכתב בדיוק על זה.
תודה שאתם פה.
תהיו חמודים לעצמכם (גם) השבוע.
וגם- כן, כן ו… כן.

🙂

*******************************************

הַבֹּקֶר מַגִּיעַ, הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה

וְהִנֵּה עוֹד יוֹם מִתְחַדֵּשׁ.

וְהַלֵּב שֶׁלִּי מַשְׁמִיעַ תְּפִלָּה

וְזֶה מַה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ:

 148r

רוֹצָה רַק לְהַגִּיד לְךָ כֵּן.

כֵּן עָמֹק וַאֲמִתִּי.

כֵּן לְכָל מַה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן.

אָז הִנֵּה.

אוֹמֶרֶת.

תִרְאֶה אוֹתִי:

148p

אוֹמֶרֶת כֵּן לְכָל מַה שֶׁאֵלַי מַגִּיעַ,

לַשֶּׁפַע הַזֶּה, שֶׁזּוֹרֵם כְּמוֹ נָהָר,

כֵּן לַיֹפִי שֶׁבְּחַיָּי מוֹפִיעַ,

לְחֶסֶד מֻפְלָא וְלֹא יְתֹאַר

148n

אוֹמֶרֶת כֵּן לְמַה שֶׁיֵּשׁ,

כִּי אֵין שׁוּם טַעַם לִחְיוֹת אֶת הָ"אֵין"

אוֹמֶרֶת כֵּן, כִּי הַלֵּב מְבַקֵּשׁ,

וְכָל הַשְּׁאָר- פָּשׁוּט לֹא מְעַנְיֵן.

 148k

אוֹמֶרֶת כֵּן, כִּי אַתָּה אִתִּי,

בְּכָל רֶגַע נוֹתֵן לִי כָּל מַה שֶׁצְּרִיכָה,

וְכָל מַה שֶׁפֹּה הוּא לְטוֹבָתִי,

וְכָל מַה שֶׁפֹּה הוּא רַק אוֹר וּבְרָכָה.

 148q

לְכָל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁאַתָּה מְאַרְגֵּן

וְשׁוֹלֵחַ אֵלַי בְּאַהֲבָה וְחֶמְלָה-

כֵּן, אֲנִי אוֹמֶרֶת. כֵּן וְשׁוּב כֵּן.

בְּלֵב מִתְרַחֵב. בְּתוֹדָה גְּדוֹלָה.

148f

 

נ.ב.

השיר הזה, באופן די מופלא, נכתב ממש מהמקום הזה-
חברה טובה לפני כמה חודשים אמרה לי- טל, עוד יומיים יש לי יומולדת, ואת יודעת מה בא לי לקבל במתנה? שיר שלך.

רציתי להגיד לה- תשמעי אהובתי, אמנם בשבילך אני מוכנה להוריד את הירח, אבל מה לעשות שעכשיו בדיוק אין לי ממש זמן לזה,
ולא יודעת אם תהיה לי השראה בדיוק עכשיו, ולא ממש בא לי לכתוב שירים "בהזמנה" (למרות שעושה את זה בערך כל החיים לכל אירוע בסביבה), ואולי זה לא יעבוד,
ואולי זה לא ייצא כמו שרצית,
ובקיצור- נו… לא.

ואחרי שכל זה עבר לי בראש, שלחתי לה הודעה:
אוקיי, אני אטפל בזה.

ודי חששתי שבורא עולם, עם כל הרצון הטוב, לא ממש פנוי להכתיב לי שיר דווקא עכשיו. והלכתי לישון עם כל החששות האלה…
אבל בלב הרגשתי, שכבר אמרתי- כן.

ומה לדעתכם קרה כשקמתי בבוקר? תוך שעתיים בערך- השיר הזה היה מוכן!! ושלחתי לה אותו. והיא שמחה. והיה יופי טופי.

והנה לפניכם- שיעור מקוצר ותמציתי ב-
"איך להגיד כן לחיים, ולתת להם לפרגן לי את ה- כן שלהם בחזרה".

(יו ממש לא חשבתי על זה עד עכשיו ככה, אבל זה בעצם בדיוק- מה שקרה פה. תודה לכם, שבאתם כדי להראות לי את זה. תודה לחיים האלה).

מסר מבורא עולם ליום שאת לא במיטבך…

בֹּאִי, קְחִי מִמֶּנִּי כֹּחַ,

כְּשֶׁכּוֹאֵב לָךְ אֲהוּבָה,

שַׁחְרְרִי קְצָת אֶת הַמֹּחַ,

וְתַרְפִּי כָּל מַחְשָׁבָה.

176a

בֹּאִי וְתִשְׁתִּי עַכְשָׁיו

מֵאֲגַם שׁוֹקֵק וְזַךְ,

מַאֲגָר עָצוּם וָרַב,

שֶׁתָּמִיד פָּתוּחַ לָךְ.

148r

בֹּאִי וְהָסִירִי גַּם

כָּל מַה שֶׁיָּשָׁן, בָּלוּי,

בֹּאִי כָּכָה לַאֲגַם-

עֵירֹמָּה, בְּלֵב גָּלוּי.

176

בֹּאִי לַאֲגַם הַנֶּצַח,

בּוֹ כָּל שְׁאֵלָה נִמְחֶקֶת,

זֶה אֲנִי פֹּה מְחַכֶּה לָךְ,

אַהֲבָה פְּשׁוּטָה צוֹחֶקֶת.

SONY DSC

תודה בורא איזה חמוד אתה!

 

קצרים מדי

החיים קצרים מדי

מכדי להתנגד למה שיש

מכדי לפחד, מכדי להתבייש,

קצרים מדי מכדי להסתתר בפינה

הם קצרים מדי- את לא מבינה?

 148e

קצרים מדי

מכדי לעשות מה שלא מרגיש לך נכון

מכדי לחפש בחוץ אישורים וביטחון

מכדי לא להתמסר, בלי שום תנאי ומגבלה

מכדי לחכות לעתיד שיביא "גאולה"

החיים קצרים מדי מכדי להתנצל שאת נושמת

מכדי לשכוח שבעצם את… מהממת !!

 148f

הם קצרים מדי מכדי לוותר על עצמך

מכדי לתת לאחרים להחליט במקומך

קצרים מכדי לנסות להסביר ולפרט

מכדי לא להיות מי שאת באמת

הם קצרים מדי מכדי להתעסק-

ב "מי אמר למי?" וב "מי צודק?"

קצרים מדי מכדי לחפש סיבות למה "זה לא יעבוד"

מכדי לשבת במקום, כשאת רוצה לרקוד

83

החיים קצרים מדי

מכדי לעשות דברים שאת לא אוהבת

או לא חייבת

קצרים מדי- את לא חושבת?

הם קצרים מדי מכדי לשקוע בחרדה קיומית

בחרטה, בטינה בהלקאה עצמית

קצרים מכדי לקחת חומרים מטשטשים

במקום לחוות אותם במלוא החושים

 160

קצרים מכדי לא לצחוק מכל הלב

לחסום את הרגש, להימנע מכאב

הם קצרים מדי מכדי לא לממש

את מה שליבך חולם ומבקש

148i

מכדי להיבלע בהמון, ללכת עם העדר

להשקיע אנרגיה ב "להיות בסדר"

החיים קצרים מדי

מכדי לנסות להבין למה הוא הלך?

קצרים מכדי לרצות את מה שלא שלך…

מכדי להאמין לסיפורים שגורמים לך כאב

החיים קצרים בשבילם- לא שמת לב?

 148j

קצרים מדי מכדי לרוץ בתנועה מעגלית

במירוץ הישרדות חסר כל תכלית

מכדי לחיות בלי שמחה, בלי חיבור, בלי תשוקה,

מכדי לחכות… לְמה את מחכה??

148k
ואפשר להמשיך את הרשימה

אבל החיים קצרים…

אז קחי נשימה.

ובקיצור- הנה זה ב- 3 שניות:

החיים קצרים מדי.

כדי לא

לחיות.

 148f

אז נשמה חמודה- אין לך מה לחכות.

לכי תחיי באמת. נשיקות.

80

ואם בא לכם לקבל את המסר

בסרטון מיוחד שיצרתי לשיר הזה-

תלחצו פה עכשיו.

 

 

 או כמו שסטיב ג'ובס היטיב לתאר את זה…

 

שְׁאֵלוֹת שֶׁלִפְעָמִים מַטְרִידוֹת אוֹתִי:

אִם לֹא שָׂמִים אֵלַי לֵב- הַאִם אֲנִי עֲדַיִן קַיֶּמֶת?

וְאִם מִתְעַלְּמִים מִמֶּנִּי- אָז אֲנִי נֶעֱלֶמֶת?

וְאִם לֹא רוֹאִים אוֹתִי- הַאִם יֵשׁ לִי מַמָּשׁוּת?

וְאִם לֹא מְאַשְּׁרִים אוֹתִי- אָז יֵשׁ לִי רְשׁוּת?

 176c

תְּשׁוּבוֹת שֶׁהִתְקַבְּלוּ:

אִם לֹא שָׂמִים אֵלָיִךְ לֵב- אַתְּ עֲדַיִן קַיֶּמֶת,

אִם מִתְעַלְּמִים מִמֵּךְ- אַתְּ לֹא נֶעֱלֶמֶת,

וְכָל מַה שֶׁאַתְּ- זֶה הֲכִי מַמָּשִׁי,

וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה לָךְ- רַק תְּבַקְּשִׁי.

 176

וְכָל פַּעַם שֶׁאַתְּ לֹא בְּטוּחָה שֶׁאַתְּ קַיֶּמֶת,

וּמְחַפֶּשֶׂת מִבַּחוּץ אִשּׁוּר וְחוֹתֶמֶת,

וְאִשּׁוּר לֹא מַגִּיעַ, וְאַתְּ עֲצוּבָה,

תִּזְכְּרִי שֶׁזֶּה רַק מֵרֹב אַהֲבָה.

מֵרֹב אַהֲבָה- אֲנִי מוֹנֵעַ מִמֵּךְ,

כְּדֵי שֶׁתִּזְכְּרִי- לַחֲזֹר לְעַצְמֵךְ…

 176a

בּוֹרֵא, תּוֹדָה!! אַתָּה חָכָם כְּמוֹ תָּמִיד.

מֵרֹב אַהֲבָה שׁוֹתֶקֶת… אֵין לִי מַה לְהַגִּיד.

 

 

למה בורא עולם הציע לי לנקות חלונות??

174

זימנתי את הבורא לשיחה, כדי לברר איתו איך להתחבר יותר לתדר של שמחה פנימית.

בורא:

רואה את התמונה שאני משדר לך עכשיו?

כן. אני רואה חלונות מרחפים באוויר. אבל מה זה קשור לנושא שלנו?

בורא:

זה קשור, כי אני מציע לך

להיות ב "תודעה של חלון". 

סליחה בורא? תראה, הציעו לי הרבה דברים מוזרים בחיים, אבל זה חדש…

 

בורא:

תראי, כולכם מבחינתי חלונות…

 

מה? אתה יכול להסביר למה אתה מתכוון? כי אתה עכשיו השווית אותי לחלון-

וסליחה שאני אומרת את זה ככה, הבורא, אוהבת אותך והכל,

אבל זה דבר קצת תמוה לומר…

כנראה שלהחמיא לבחורה זה לא הצד החזק שלך :))

 

בורא:

הנה, אני מסביר… את יודעת שאני מלא אהבה אינסופית ובלתי מוגבלת, נכון?

 

כן.

 

בורא:

ואת יודעת שהאהבה שלי למעשה קיימת בתוככם, בכל התאים שלכם כל הזמן,

ושאני מאפשר לכם לחוות את האהבה הזאת תמיד,

בכל מצב ובכל רגע שתבחרו בכך, נכון?

 

 כן… אז…?

 

 בורא:

 ואת יודעת גם, שאתם לא תמיד בוחרים בזה, לפעמים אתם נמצאים במקומות אחרים, ושוכחים את האהבה שלי, נכון?

 

כן. לגמרי. אז… ?

 

בורא:

אז להיות בתודעה של חלון, זה לדעת ולזכור, שהאמת שלכם היא… אני.

ובתוך הגרעין של כל תא שלכם יש אותי, כלומר אהבה ללא תנאי,

אושר עילאי, חמלה ושלווה אינסופיות.

148p

 אז… מה אני אמורה לעשות בקשר לזה?

 

בורא:

כלום.

 

כלום????

 

בורא:

כמו שחלון לא צריך "לעשות" שום דבר כדי להראות את היופי שמחוצה לו, או בתוכו.

הוא פשוט נוכח שם, ומי שרוצה יכול לראות דרכו.

בשביל לחוות את זה ולהרגיש את זה, אתם לא צריכים לעשות כלום,

רק לתת לזה להשתקף כמה שיותר בעדכם.

 

אז… מה לעשות בכל זאת?

 

בורא:

רק לדאוג שהחלון שלך יהיה נקי, כדי שמה שיש ישתקף החוצה.

ואת אחראית לניקיון הזה. את מבינה מה זה אומר, נכון?

 

נראה לי שכן. לנקות את החלון- כלומר להסיר את מה שלא שייך, את האשליות, את האמונות החוסמות,

את הסיפורים שלא משקפים את האהבה שלך…

148m

 בורא:

כן. וברור לך גם שאני אוהב את כל ה"חלונות" שאתם. כל החלונות,

בכל הגדלים, בכל הצורות, בכל רמות השקיפות,

לי אין פה העדפות.

אתם אלה שיכולים לבחור כמה אתם רוצים לנקות,

וכמה לשקף לעצמכם ולאחרים.

כן, אני מבינה. אז בעצם, ככל שאני אנקה

את החלון שלי,

זה יאפשר לי לחוות אותך יותר בבהירות,

זה מה שאתה אומר?

 

בורא:

כן. ממש ככה.

 

יופי. נשמע לי הגיוני. וגם משחרר.

אני לא אמורה לחפש את האהבה שלך בתוכי.

אני יכולה לנקות את החלון שלי כדי

לראות אותה יותר ויותר,

ולאפשר לאחרים לראות את השיקוף שלה דרכי.

 

בורא:

נכון. הבנת. לכי להבריק את החלון.

אבל בעדינות, כן?

 

כן. תודה בורא. אני אמשיך לנקות…

 

160160a160

הסבה מקצועית של התודעה.

171a

עכשיו זה רשמי- הצטרפתי למסלול להסבה מקצועית של התודעה.

נשמע מוזר? הנה ההסבר:

במשך שנים העיסוק המרכזי שלי היה- למצוא סיבות לדאגה ותחושת חסר תמידית (ואם אין- אז להמציא אותן). כן, עד לאחרונה, זה מה שעשיתי רוב הזמן. ושלא יהיו טעויות- עשיתי אותו ממש לא רע בכלל!

השלמתי תואר ראשון בתחושת חוסר ערך, ומשם המשכתי לתואר שני באומללות, עם התמחות במציאת חסרונות בעצמי והעצמתם לכדי תחושת כישלון גורף.

אף פעם זה לא היה ממש כיף, אבל איכשהו הייתי די שלמה עם המקצוע הזה, כי הוא הרגיש לי מאוד טבעי ונוח. וגם מי אמר שהחיים זה כיף? בטח לא אני. בטח לא אז.

בכל אופן, עם הכשרה מקצועית מרשימה כזאת, די בקלות התברגתי ב- "משרד הראשי לפיתוח רגשות שליליים", ואפילו הגעתי שם לעמדת שותפה בכירה (שם הם קוראים לזה "שותפה בכי-רע", אבל לא משנה. נמשיך).

המטרה שלשמה הוקם המשרד המכובד הזה היתה:

לאתר כל אירוע שניתן לראות בו משהו שלילי, ולהדגיש את השליליות הזאת בכל דרך אפשרית.

מדי שבוע התקיימה ישיבה, שבה הבוס שלנו- צער העולם- חזר והזכיר לנו, שבתפקיד שלנו חייבים להיות מרוכזים, ולדבוק בשליליות, ולעולם, אבל לעולם, לא לתת לשום דבר להסיח את דעתנו מהאמת הפשוטה שמנחה את העבודה שלנו, והיא- שהחיים נועדו לסבל ולכישלון.

בדרך כלל אחרי שלושה משפטים ראשונים, הוא היה מסתכל עלינו במבט מצועף ושותק מספר דקות. אחרי המשפט החמישי, הוא היה מתחיל לבכות ולא מצליח לעצור את עצמו.

בשלב הזה, תמיד קפצה לעזרתו חברתי הטובה מהמשרד- קורבנוּת. היא היתה ישר ניגשת אליו, מניחה יד על כתפו ברגישות, ואומרת לו: "נכון, צער, אתה צודק, העולם באמת אכזר. ואין לנו שום דבר לעשות בקשר לזה." והם היו ממשיכים לשבת ולבכות ביחד עד הפסקת הצהריים.

 172a

חברתי השנייה- דרמה- חברה יקרה ומתוקה, היתה מביטה בסצנה במבט של התרשמות עמוקה, ומיד כשהישיבה הסתיימה, מיהרה להתקשר לכל מי שהיא מכירה, ולספר בקול נרגש איך "צער כמעט יצא מדעתו מרוב צער", ואיך "הכל בקריסה, אין לדעת מה יהיה!!"

ולפעמים גם איך "נשברה לי היום ציפורן! איך אני אמורה להתמודד עם כל זה?!". העובדה שאותו סדר התרחשויות היה קורה באופן קבוע בכל ישיבה שבועית, מעולם לא הפריעה לדרמה להתרגש באותה מידה בכל פעם מחדש.

היו הרבה שותפים נוספים במשרד, כמו:

קושי (שהרבה לאחר, כי היה לו ממש קשה לקום בבוקר);

דיכאון ודאגה (שכולם ידעו שיש ביניהם רומן);

עלבון (שתמיד היה צריך לזכור לשמור לו מקום, אחרת הוא היה נעלב והולך)

וחוסר אונים (שישב בפינה ולא עשה כלום- אז אין לי מה לספר עליו).

כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, היה מעניין במשרד שלנו.

מעניין, אבל אף פעם לא שמח, חס וחלילה.

הימים חלפו להם בנינוחות יחסית, התקדמתי בעבודה, ולא היתה שום סיבה ממשית לשנות משהו, חוץ מתחושה עמומה שאולי אני מפסידה משהו. שאולי יש עוד אפשרויות בחיים שכדאי לבדוק. אבל אז הייתי יושבת להפסקת קפה עם קורבנות, ואיכשהו התחושה הזאת התפוגגה די מהר.

עד שיום אחד קרה משהו ששינה את הכל…

148p

 בוקר אחד הגעתי כרגיל לעבודה, ואיכשהו, במקום ללחוץ במעלית על קומה 4 כרגיל, לחצתי על 3. כנראה התבלבלתי.

לפני ששמתי לב לטעות, נפתחה דלת המעלית, ואני צעדתי לכיוון דלת המשרד, בביטחון מוחלט שאני במקום הנכון. כשפתחתי את הדלת, נגלה לעיני מחזה שהיה לא פחות ממדהים.

 עמדה מולי בחורה- מחייכת מאוזן לאוזן!!!

173a

בשבריר שנייה קלטתי- זה לא המשרד שלי. אבל מרוב ההלם, נשארתי לעמוד. היא לא היססה לרגע, בירכה אותי לשלום והציעה לי קפה. גמגמתי משהו, והיא כנראה הבינה שאין לי מושג איפה אני נמצאת. היא הושיטה לי יד: "נעים מאוד. שמחת חיים".

הייתי המומה מכדי להגיב, ובעודי שוקלת את צעדיי

(האופציות היו- 1. לברוח במהירות האפשרית;

                      2. להתעלף מיידית)

הגיחו אנשים נוספים לצידי. לכל האנשים האלה- גברים ונשים, גבוהים ונמוכים, לבושים בחליפות או בג'ינס- היה דבר אחד משותף- הם חייכו, והיו נראים שמחים לפגוש אותי.

ידעתי שאני חייבת לצאת משם, ולחזור למשרד המוכר שלי, שבו חיכתה לי הרבה עבודה, אבל משהו בפנים אמר לי שכדאי לי להישאר עוד קצת. רק קצת. בכל זאת- הנימוס מחייב.

אז ביקשתי משמחת חיים שתעשה לי סיור קצר במשרד.

היא כמובן שמחה לרעיון (ברור !) והראתה לי את האגפים השונים- אגף שביעות הרצון, אגף השלמות הפנימית, אגף הקבלה העצמית. היו עוד רבים אחרים, אבל בשלב הזה אמרתי לשמחת שאני צריכה לחזור לעבודה.

היא אמרה שהיא מאוד שמחה שבאתי, ושאם ארצה לבקר שוב אז בשמחה, ושאם יש לי עוד כמה דקות,  אז היא תשמח להראות לי עוד אגף אחרון, שהוא, כפי שתיארה אותו: "הכי שווה".

אמרתי לה שיש לי עוד כמה דקות, ומה כבר יכול להיות, ושמתי לב שכשאני מדברת איתה אני מחייכת בלי לשים לב. לחייך, ועוד ב- 8 בבוקר? מה לא בסדר איתי? חשבתי לעצמי, בעודי צועדת במסדרון בעקבות שמחת, ונכנסת אחריה לחדר רחב ידיים.

"את האגף הזה הייתי חייבת להראות לך, כי זה האגף שאני הקמתי. זה הבייבי שלי, ואני ממש גאה בו", היא אמרה. "הוא נקרא 'מטל"ה'- המצאתי את השם בעצמי, כי נורא הצחיק אותי לחשוב שאנשים ישמעו את השם, ויחשבו שאנחנו עובדים פה קשה" היא צחקקה.

כיווצתי את המצח, מנסה להבין מה קורה פה, והיא הסבירה, שהשם מטל"ה זה קיצור של "משהו טוב למרות הכל", ולאגף הזה שולחים את כל התיקים שבמחלקות האחרות לא יודעים איך לטפל בהם.

"אפשר לומר שזה האגף למבצעים מיוחדים" היא חייכה אליי. "הם סומכים עלינו, ובצדק כמובן, שנמצא גם במקרים הכי קשים איזשהו צד חיובי. משהו משמח. משהו שנותן כוח". מיותר לציין, שפה הייתי בהלם. זה הרי בדיוק הפוך מהעיקרון שעליו מבוססת כל העבודה שלי!

שמחת המשיכה, מספרת לי בשקט כממתיקה סוד: "מה שמצחיק זה שהם חושבים שזאת עבודה נורא מסובכת, אבל בעצם זה תענוג. אבל אל תגלי".

אחד העובדים לידנו, שעמד ליד מכונת הצילום חייך אלינו ואמר: "רצית משהו, שמחת?"

"לא, תענוג, הכל בסדר. אני רק מסבירה פה לבחורה הנחמדה על מה שאנחנו עושים. וחוץ מזה- איזה כיף לראות אותך!"

היא הסמיקה ולחשה אליי: "זה תענוג. נכון שהוא חתיך? אנחנו יוצאים ביחד כבר שבועיים".

 148k

כשיצאנו לכיוון הדלת הראשית, לפני שהבנתי מה קורה, מצאתי את עצמי אומרת לה:

"תגידי, שמחת, איך מתקבלים לעבוד אצלכם?"

היא ענתה לי, בחיוך כמובן: "ניגשים למנהל שלנו, אריק לבטוב, ומבקשים לעבוד אצלנו. עוד לא קרה שהוא סרב למישהו".

"מה, ככה? כל כך פשוט?" שאלתי בתימהון.

"ברור", היא ענתה, והגבות שלה התכווצו כאילו שהיא ממש לא מבינה את פשר השאלה שלי.

 148r

היום הזה היה היום האחרון שלי במשרד הראשי לפיתוח רגשות שליליים…

אני בהסבה מקצועית כרגע. כמו שאמרתי- הסבה מקצועית של התודעה.

כי עכשיו ברור לי, שהעבודה הקודמת לא היתה רק עבודה. זאת היתה דרך חיים. היא לא היתה "טובה" או "גרועה". היא היתה פשוט הדרך היחידה שהכרתי.

 

171b

ועכשיו אני לומדת מקצוע חדש. ובניגוד לקודם, פה לא נדרש מסלול אקדמי מורכב, אלא בעיקר הרבה תרגול, והחלטה נחושה, שזה מה שאני רוצה לעשות. היות שאני רק בתחילת הדרך, לפעמים אני מתבלבלת וחוזרת להרגלים הישנים.

אבל אז השותפים החדשים שלי מהמשרד- שמחת חיים, אמונה, אופטימיות ואומץ- מזכירים לי בעדינות את התפקיד החדש שלי.

אני עדיין שומרת על קשר טלפוני עם החברות שלי מהעבודה הקודמת- קורבנות ודרמה.

אבל גיליתי, שעם הזמן, יש לי פחות ופחות על מה לדבר איתן. הן חמודות, רק איכשהו השיחות כבר לא כאלה מעניינות.

צער העולם, הבוס הקודם שלי, מתקשר מדי פעם להזכיר לי שאם אני רוצה לחזור- הדלת פתוחה.

אני מודה לו בנימוס, אבל אני די בטוחה שאין לי סיבה לחזור לשם.

אני כבר מרגישה ממש בבית בעבודה החדשה שלי.

 171e

 

בלי בעיות.

פתאום עולה לי שאלה קצת משונה-

פונה אליך, בורא, לחוכמה העליונה…

השאלה היא-

מה יקרה, בסוף של הכל,

כשלא יהיה לי יותר מה לשאול,

כְּשֶׁכָּל הקשיים ייעלמו, עד לאחרון,

כשלא תהיה בעיה שתישאר בלי פתרון,

כשכל התשובות יהיו גלויות,

כשיגיע הסוף לכל התהיות,

 

כשאני אבין מי אני- ממש עד הסוף,

כְּשֶׁכָּל כאב שהיה לי יעבור ויחלוף,

כשלא יהיה לי צורך לשנות ממש כלום,

כשאוכל רק לנוח בפשטות הקיום…

מה יקרה לי אז?…   עולה בי חֲשָׁשׁ-

שלחיים לא תהיה משמעות, אם הכל כזה דבש…

כי כְּשֶׁכָּל הקושי והסבל ייעלם,

אולי זה יהיה קצת… נו… משעמם??

 148r

הבורא משיב-

תִּרְאִי, יְקָרָה,

גם ברגע הזה- יש לך בחירה.

אם את זקוקה לבעיות וקשיים,

כדי להרגיש שאת "בחיים",

אז את תמשיכי לזמן אותם לְעַצְמֵךְ,

ואני כמובן, לא אמנע זאת ממך.

 148n

קושי, מחסור, בלבול וְסָפֵק-

אם זה מה שתרצי, אני אמשיך לְסַפֵּק

והם ימשיכו להגיע אלייך, פעם אחר פעם,

כי בלעדיהם החיים בִּשְׁבִילֵךְ חסרי טעם.

 148m

אם הבעיות נותנות לך הרגשה שאת "קיימת",

אז המחשבה לוותר עליהן- די מאיימת,

מי תהיי בלי בעיות? זה מפחיד נורא-

אולי תהיי מישהי שאת לא מכירה?

 148q

אבל…אם אַתְּ רוצה לגלות- איך זה בלי…

אַתְּ יכולה לבקש, ואז תְּגַלִּי –

איך ה"בעיות" מתפזרות ברוח,

עפות מבעד לחלון הפתוח,

כי הן פרי הדמיון, חסרות כל מַמָּשׁוּת,

ואפשר בלעדיהן, כן, זה ככה פשוט!

אם רק תרצי, תבקשי- זה שֶׁלָּךְ,

ותגלי בעצמך את המרחב שנפתח.

148r

ואם תשתעממי? תמיד תוכלי לחזור

ואני אשלח לך מיד כמה בעיות לפתור 😉

אבל מניסיון די בטוח שזה לא יִקְרֶה.

תנסי אין לך מה להפסיד. הבורא.

10