בלי בעיות.

פתאום עולה לי שאלה קצת משונה-

פונה אליך, בורא, לחוכמה העליונה…

השאלה היא-

מה יקרה, בסוף של הכל,

כשלא יהיה לי יותר מה לשאול,

כְּשֶׁכָּל הקשיים ייעלמו, עד לאחרון,

כשלא תהיה בעיה שתישאר בלי פתרון,

כשכל התשובות יהיו גלויות,

כשיגיע הסוף לכל התהיות,

 

כשאני אבין מי אני- ממש עד הסוף,

כְּשֶׁכָּל כאב שהיה לי יעבור ויחלוף,

כשלא יהיה לי צורך לשנות ממש כלום,

כשאוכל רק לנוח בפשטות הקיום…

מה יקרה לי אז?…   עולה בי חֲשָׁשׁ-

שלחיים לא תהיה משמעות, אם הכל כזה דבש…

כי כְּשֶׁכָּל הקושי והסבל ייעלם,

אולי זה יהיה קצת… נו… משעמם??

 148r

הבורא משיב-

תִּרְאִי, יְקָרָה,

גם ברגע הזה- יש לך בחירה.

אם את זקוקה לבעיות וקשיים,

כדי להרגיש שאת "בחיים",

אז את תמשיכי לזמן אותם לְעַצְמֵךְ,

ואני כמובן, לא אמנע זאת ממך.

 148n

קושי, מחסור, בלבול וְסָפֵק-

אם זה מה שתרצי, אני אמשיך לְסַפֵּק

והם ימשיכו להגיע אלייך, פעם אחר פעם,

כי בלעדיהם החיים בִּשְׁבִילֵךְ חסרי טעם.

 148m

אם הבעיות נותנות לך הרגשה שאת "קיימת",

אז המחשבה לוותר עליהן- די מאיימת,

מי תהיי בלי בעיות? זה מפחיד נורא-

אולי תהיי מישהי שאת לא מכירה?

 148q

אבל…אם אַתְּ רוצה לגלות- איך זה בלי…

אַתְּ יכולה לבקש, ואז תְּגַלִּי –

איך ה"בעיות" מתפזרות ברוח,

עפות מבעד לחלון הפתוח,

כי הן פרי הדמיון, חסרות כל מַמָּשׁוּת,

ואפשר בלעדיהן, כן, זה ככה פשוט!

אם רק תרצי, תבקשי- זה שֶׁלָּךְ,

ותגלי בעצמך את המרחב שנפתח.

148r

ואם תשתעממי? תמיד תוכלי לחזור

ואני אשלח לך מיד כמה בעיות לפתור 😉

אבל מניסיון די בטוח שזה לא יִקְרֶה.

תנסי אין לך מה להפסיד. הבורא.

10

8 דברים שלמדתי על יציאת מצריים.

 (או- מדריך כיס ליציאת מצריים- מבוסס על ניסיון אישי):

(הקטע כתוב בלשון נקבה, אבל מיועד לכל נשמה שתמצא בזה ערך כלשהו)

SONY DSC

1.

אם כרגע את במצריים, כנראה שזה המקום שהגעת אליו כתוצאה מתודעה שהיית בה. כנראה שזה היה נחוץ מאיזושהי סיבה. גם אם זה לא מוצא חן בעינייך, כדאי שתביני שזה לא קרה סתם, ותכבדי את זה.

את ממש רוצה לצאת ממצריים? את רוצה להיות במקום אחר? בארץ המובטחת?

זה יכול לקרות רק אם תסכימי קודם כל לקבל את העובדה ש…

כרגע את במצריים.

עם כל מה שזה אומר. תכירי בזה, בלי להתנגד לזה.

אם תהיי עסוקה בלהתווכח עם המציאות, לא יישאר לך כוח לשנות אותה.

148k

2.

כשאת מתחילה להבין שלא מתאים לך יותר להישאר במצריים, שאת רוצה לצאת,

תתחילי לארוז, אבל אל תשכחי לקחת איתך את כל חפצי הערך שקיבלת במצריים.

הרווחת אותם ביושר, והם ישמשו אותך גם בארץ החדשה.

148n

3.

יציאת מצריים דורשת כוחות ומשאבים.

המשימה העיקרית שלך היא למצוא מסביבך את כל הגורמים

שבאמת יכולים לעזור לך בדרך הזאת.

אנשים חיוביים ואופטימיים, שממלאים אותך בכוחות ובתקווה,

ועם זאת יש להם ראייה מפוכחת ובוגרת על החיים,

והם לא מייצרים דרמות מיותרות בכל פעם שמישהו לידם עובר שינוי…

אלה אנשים שתוכלי להיעזר בהם בדרך.

148q

4.

למצוא מסביבך כוחות (ע"ע סעיף 3) זה אמנם חשוב,

אבל לא חשוב כמו- למצוא אותם בתוכך. וזה לא תמיד יהיה קל.

הרי במצריים התרגלת לספר לעצמך שאת לא…

לא יכולה, לא יודעת, שאין לך את מה שצריך,

שאת תמיד הולכת לאיבוד

                                           …….

ואז התחלת להאמין לסיפור הזה…

אבל… אם את רוצה לצאת ממצריים, אין לך פריבילגיה להמשיך לספר אותו.

אז תלמדי לספר לעצמך סיפורים חדשים. את לא חייבת להיות גיבורה גדולה בשביל זה.

פשוט לקחת את כל הכוחות שנדרשו כדי להאמין לסיפורים הישנים,

ולהפנות אותם לסיפורים שמחזקים אותך.

 

5.

כשאת יוצאת למסע, חשוב שתזכרי לחזק את עצמך בכל שלב בדרך.

כל צעד שלך בכיוון הארץ המובטחת הוא מבורך.

האחריות שלך היא לראות את הצעדים שכבר עשית, ולשמוח בהם.

תתמקדי בדרך שעברת, ולא במרחק שעוד נשאר לך לעבור.

6.

כל פעם שתיתקלי במכשולים בזמן המסע במדבר-

המהמורות שבדרך, צמא, רעב, עקרבים, שודדי דרכים-

תזכירי לעצמך- אם הם פה, זה אומר שאת יכולה להתמודד איתם. ולהתחזק.

148m

7.

כשאת הולכת במדבר בדרך לארץ המובטחת,

את תפגשי עוד אנשים שעושים את הדרך הזאת.

לעולם אל תשווי את עצמך אליהם.

תזכרי שלכל אחד יש מסע שונה לעבור, כל אחד מתמודד עם קשיים שונים, בצורה שונה.

גם אם נראה לך, שלאחרים הדרך קלה יותר, זה לא בהכרח המצב.

ואם למישהו קל יותר מלך, אל תקנאי בו,

אלא רק תשאבי ממנו השראה ואמונה שזה אפשרי גם עבורך.

8.

יש אנשים שנולדו בארץ המובטחת, וזה בסדר.

יש אנשים שתמיד ירצו להישאר במצריים. גם זה ממש בסדר.

את החלטת לעשות את הדרך הזאת, וגם אם היא לא תמיד קלה,

כדאי שתראי את היתרונות שיש בה-

את מה שלמדת ממנה, את מה שקיבלת בדרך,

את הכוחות שמצאת בתוך עצמך.

וכשתגיעי לארץ המובטחת, את יכולה לכתוב את ההגדה שלך,

ולספר ביציאת מצריים שלך ממקום של כוח.

כי אף אחד לא רדף אחרייך,

ואף אחד לא העביד אותך בפרך.

זאת היתה בחירה שלך, ואת עשית את הדרך הזאת הכי טוב שיכולת.

איפשרת לעצמך לצאת משעבוד לגאולה.

ואם תמצאי את עצמך שוב במצריים, תזכרי שאת כבר יודעת את הדרך החוצה.

 

ועכשיו… תורכם!

מוזמנים לשתף אותי בתגובות-

אם התחברתם למשהו מזה,

וגם על דברים שאתם למדתם מהדרך המיוחדת שלכם!

באהבה 148f

איך להיות תמיד 100% ?

אישה יקרה אחת (*) נתנה לי במתנה

משפט עם מעט מילים והרבה כוונה,

והציעה לי לאמץ אותו למשך תקופה

ו"לקחת" אותו כמה פעמים ביום כמו תרופה.

זה המשפט-

"אני נמצאת ב- 100% שלי בכל רגע נתון"

כששאלתי אותה "מה זה בעצם אומר?"

היא ענתה:

"לא חשוב, רק תיקחי אותו, והשאר יתבהר,

תתמסרי למשפט, ויהיה בסדר,

המילים משניות פה, העיקר זה התדר"…

 

 

ולמרות שלא הבנתי, סמכתי עליה, שזה לטובתי,

וגיליתי שאכן- יש בו ערך אמיתי

 164

אז אחרי שבדקתי את ה"תרופה" על עצמי,

החלטתי שכדאי לחלוק אותה עם כל מי

שרוצה לקבל ריפוי לנשמה,

ולהזכיר לה שהיא אהובה, בטוחה ושלמה,

ולתת לה לחזור הביתה ולשאוב שם כוח,

כדי להמשיך לגדול ולצמוח.

"אני נמצאת ב- 100% שלי בכל רגע נתון"

משפט שנשמע אולי פשוט ולא "מתוחכם" במיוחד,

אבל יש בו כוח, ובשבילי הוא לגמרי עבד.

ואני בטוחה שמי שזה בא לו טוב

פשוט ירגיש שהוא רוצה לקחת ולכתוב.

ולומר אותו בבוקר ולפני השינה,

ולהוריד אותו מהרקיע השביעי כמו תוכנה,

לרשום אותו במקום בולט,

אולי לשים אותו על המקרר במגנט,

או פשוט לרשום אותו על לוח הלב,

ולחזור אליו בכל פעם שמרגישים כאב,

148b 148f 148b

כשמשהו מרגיש לא נוח, עקום, מקולקל,

כשנראה לכם שפספסתם, שלא דייקתם בכלל,

כשיש מתח, אשמה, חרטה,

                      או סתם באסה כללית בלי מקור ברור,

כשהייאוש מחלחל, והכל נצבע בגוון עכור…

"אני נמצאת ב- 100% שלי בכל רגע נתון"

תחזרו למשפט הזה- ותנו לו להיות-

מצפן לנשמה, ריפוי תוך שניות,

חוף מבטחים בלב ים סוער,

הזמנה לחזור למרכז, לנשום ולהתחבר.

ולהיזכר שהכל כמו שאמור להיות, בדיוק מושלם,

לקבל חיבוק מהבורא, וכוח לצאת לעולם.

"אני נמצאת ב- 100% שלי בכל רגע נתון"

 164a

גם אם זה נשמע לכם כרגע מוזר, מזויף,

                                            או פשוט "לא נכון"

הצעה שלי- תעזבו לרגע את השכל וההיגיון,

אתם תרגישו לבד שיש לזה ערך,

וזה כל מה שצריך כדי לצאת לדרך.

 

כשמשתמשים בו באופן קבוע הוא נטמע במערכת,

ואז מתחילים להרגיש את פעולתו המבורכת.

"אני נמצאת ב- 100% שלי בכל רגע נתון"

זאת מתנה מקסימה שנשלחה אליי מהבריאה-

משפט שמרפא גוף ונפש, נשמה ותודעה,

וחשבתי שאם לי זה עזר, אז ראוי לשתף

ומי שזקוק לו ייעזר בו בכיף…

148b 148f 148b

אז מי שבא לו לקבל את המשפט באריזת מתנה-

רק תגידו "כן" וזה שלכם- לטובתכם העליונה.

**********************************

* בתודה מעומק הלב- לרוני המקסימה. 

כל העולם חוג דרמה.

תרגיל קטן ומגניב שקיבלתי מהבורא, בשם-

"כל העולם במה חוג דרמה"

תחשבו על מישהו בחיים שלכם שממש לא בא לכם טוב.

בטוח יש לפחות מישהו אחד כזה, נכון?

(אם אתם מהאנשים המוארים האלה, שאוהבים את כולם כל הזמן…

אז הפוסט הזה לא בשבילכם כנראה :))

זה יכול להיות כל אחד- אחד ההורים, חבר, בן זוג, קרוב משפחה,

אחד הילדים שלכם, הבוס שלכם, רפי מהמכולת או סימונה הפקידה בבנק.

כל אחד שכשאתם פוגשים בו מעורר בכם משהו לא נעים-

בושה, כעס, מתח, רגשות אשמה,

תחושה ש"אתם לא מספיק טובים", בלבול, קנאה וכו'.

161

אתם יודעים איך זה- כולנו מודעים, כולנו נבונים,

כולנו יודעים את התורה בעל פה (אולי), כולנו עושים עבודה פנימית,

אבל מה לעשות…

ברגע שאנחנו פוגשים את האדם הספציפי הזה,

כל המודעות הזאת "עפה מהחלון",

ואנחנו מרגישים שקשה לנו להשלים עם ההתנהגות שלו.

ואז אנחנו מגיבים, אולי לא כמו שרצינו,

ואחר כך אנחנו אולי גם מרגישים רע עם עצמנו על התגובה שלנו…

בקיצור- לא כיף.

אז לפני כמה זמן…

קיבלתי מהבורא תרגיל קטן וחמוד, שיכול קצת לעזור עם זה,

או לפחות לתת פרספקטיבה שונה על המקומות האלה, עם האנשים האלה.

או לפחות להפוך את המצבים האלה לטיפה יותר משעשעים וקלילים.

176a

אז הנה התרגיל.

ואתם מוזמנים כמובן לשנות את הרגשות והדמויות לפי מה שנכון לכם:

קחו את עצמכם בדמיון כמה שנים אחורה, או למעשה אולי כמה עשרות שנים,

אין באמת זמן ביקום, אז פשוט תפעילו את הדמיון,

ותראו את הזמן הזה לפני שהגעתם לחיים האלה בכדור הארץ.

תראו את הנשמה שלכם, ניצוץ אור אלוהי,

והנשמה אומרת לבורא-

"תקשיב בורא, אני רוצה לקבל גוף לחיים בכדור הארץ,

והפעם אני רוצה ללמוד בין השאר איך לאהוב יותר לעומק.

בשביל זה אני רוצה לקבל חוויות של כעס,

ואז ללמוד להשתחרר ולפתח אהבה ללא תנאי."

 

והבורא… הוא תמיד בעניין של לתת לנשמה את מה שהיא מבקשת…

הוא לא אומר "לא".

הוא אומר-

"ביקשת- קיבלת. רק תגידי, נשמה יקרה, מי את רוצה שיעזור לך ללמוד את זה?"

ואתם פונים ימינה ושמאלה, ורואים לידכם את אחד מניצוצות האור האחרים,

גם הוא בדרך לכדור הארץ.

ואתם ניגשים אליו, ואומרים- "אההמ, סליחה….אה…"

והנשמה מסתובבת אליכם-  "כן, אפשר לעזור?"

ואתם- "אה, האמת שכן, תראה, אני סיכמתי עם הבורא

על שיעור באהבה דרך חוויה של כעס, ורציתי לדעת אם אתה יכול לעזור לי בזה?"

 

"כן, בוודאי. מה אתה צריך?"

 

ואתם- "אה, יופי תודה. זה בעצם תפקיד די פשוט.

אתה תגיע לחיים שלי, וכל הזמן מאוד תעצבן אותי.

ואז אני אוכל לחוות כעס, ולהשלים את השיעור שלי בנושא הזה.

מה אתה אומר?"

והנשמה אומרת לכם- "כן, סבבה, זה אפשרי מבחינתי.

אז מתי אתה רוצה שאני אגיע לחיים שלך לעזור לך בזה?"

ואתם- "המממ… חשבתי אולי שאם אתה מסכים להיות אמא שלי,

ולהגיד כל פעם משהו שמאוד יעורר בי כעס, זה יכול להיות מעולה."

….

והנשמה שמולכם חושבת רגע, ואז אומרת-

"אמא שלך? נשמע לי ממש מעניין.

כי אני בדיוק ביקשתי שיעור בנושא-

איך לבטא את מה שאני רוצה גם אם זה לא מתאים למישהו אחר לשמוע.

אז זה נשמע לי מתאים. אפשר לסגור מבחינתי."

ואתם- "מצויין. יש לנו עסקה."

ואתם לוחצים יד עם הנשמה שמולכם.

ואתם יודעים גם,

שברגע שתגיעו לגוף שלכם על האדמה,

אתם תשכחו לגמרי מהשיחה הזאת. זה חלק מהמשחק.

והבורא אומר- "מוכנים? צאו לדרך. אפשר להתחיל לשחק."

148r
ואתם נולדים בגוף,

וכשאתם מגיעים לגיל 15 או 22, או 30,

אמא שלכם מה זה מתחילה לעלות לכם על העצבים!!

שזה משהו. ואיך היא מרשה לעצמה להגיד דברים כאלה ??

כאילו שלא איכפת לה מכלום.

אוףףף

ועכשיו תחזרו לכאן ועכשיו-

ותראו איך החיים שלנו הם פשוט כמו חוג דרמה אחד גדול,

שבו התפקידים סוכמו מראש, כדי לאפשר לנו ללמוד ולהיזכר מי אנחנו…

והאדם הזה שגורם לנו להרגיש רגשות כאלה לא נעימים

הוא בעצם אותו אדם שסיכמנו איתו מראש על התפקידים בחוג הדרמה הענק של הבריאה.

והוא מבצע את התפקיד שלו בדיוק, אבל בדיוק כמו שביקשנו ממנו.

אז אפשר עכשיו להודות לו על שיתוף הפעולה,

ולפרגן לעצמנו על הבימוי המוקפד הזה,

וללמוד את השיעור שהוא מאפשר לנו ללמוד.

אנחנו הבמאים של הסצנה הזאת.

אז מותר לנו לשנות את התפקיד שנתנו לעצמנו ולאחרים.

חוג דרמה 🙂 זה הכל…

 

אֵיךְ לְבַקֵּשׁ…

בּוֹרֵא- הָיִיתִי רוֹצָה מַתָּנָה לְהַיּוֹם.

תְּפַרְגֵּן לִי אוּלַי? לָמָה לֹא? בֹּא תִּזְרֹם..

 60

בֶּטַח! בְּכֵיף. אָז מַה אַתְּ בּוֹחֶרֶת, נְשָׁמָה?

טוֹב הִנֵּה- הֵכַנְתִּי לְךָ רְשִׁימָה:

 

הַיּוֹם אֲנִי רוֹצָה-

יוֹם בְּלִי פַּחַד, בְּלִי מֶתַח, בְּלִי קִנְאָה,

בְּלִי רִגְשֵׁי נְחִיתוּת, בְּלִי שִׁפּוּט עַצְמִי, בְּלִי פְּגִיעָה,

יוֹם בְּלִי אַכְזָבָה, בְּלִי סָפֵק, בְּלִי אַשְׁמָה, בְּלִי עֶלְבּוֹן,

בְּלִי עֶצֶב, בְּלִי יֵאוּשׁ, בְּלִי תְּחוּשַׁת דִּכָּאוֹן.

 

אָז בּוֹרֵא, מַה דַּעְתְּךָ? אַתָּה יָכוֹל לַעֲזֹר?

בְּשִׂמְחָה! כְּשֶׁתִּרְצִי מַתָּנָה- תִּקְרְאִי לִי לַחֲזֹר.

White gift box tied with a gold ribbon bow. Isolated on white with clipping path.

אֲבָל הִנֵּה בִּקַּשְׁתִּי עַכְשָׁו! אֲפִלּוּ כָּתַבְתִּי רְשִׁימָה.

אָז אַתָּה מוּכָן לַעֲזֹר לִי עִם זֶה, אוֹ מַה?

מוּכָן וּמְזֻמָּן. אֲנִי אֶשְׂמַח מְאֹד.

רַק… שֶׁלֹּא נָתַתְּ לִי מַמָּשׁ עִם מַה לַעֲבֹד.

מַזְתוֹמֶרֶת?? לָמָה לֹא? זֶה מַה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לְקַבֵּל.

זֶה מַה שֶׁאַתְּ לֹא רוֹצָה- שִׂימִי לֵב, יֵשׁ הֶבְדֵּל.

אַתְּ בִּקַּשְׁתְּ מַה שֶׁלֹּא. בִּקַּשְׁתְּ "יוֹם בְּלִי…"   

וְזֹאת לֹא נֶחְשֶׁבֶת מַתָּנָה בַּמֻּשָּׂגִים שֶׁלִּי…

אִם אַתְּ רוֹצָה מַתָּנָה, תִּתְמַקְּדִי בְּ "יוֹם עִם"-

בְּמַה שֶׁיִּהְיֶה לָךְ הֲכִי טוֹב וּמַתְאִים,

תְּבַקְּשִׁי מַה שֶׁאַתְּ כֵּן רוֹצָה וְתִרְאִי

שֶׁהַתֶּדֶר שֶׁלָּךְ כְּבָר עֹלֶה לְשָׁם בְּאֹפֶן טִבְעִי

וְאָז הָהַזְמָנָה שֶׁלָּךְ בְּקַלּוּת מַגִּיעָה-

יָשָׁר לְ "מַחְלֶקֶת הַזְמָנוֹת" שֶׁל הַבְּרִיאָה.

כְּשֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת מַה לֹא– הֵם לֹא יִטְרְחוּ לָזוּז,

רַק תַּגִּידִי מַה כֵּן- וְהַמִּשְׁלוֹחַ בַּדֶּרֶךְ אֵלָיִךְ- מוּכָן וְאָרוּז!

59

הֵבַנְתִּי, בּוֹרֵא, וְהוֹלֶכֶת לְעַדְכֵּן-

רְשִׁימָה חֲדָשָׁה- מֵעַכְשָׁו רַק מַה כֵּן.

תּוֹדָה בּוֹרֵא!

61

חייבת להיות צודקת.

לאחרונה שמתי לב- אני אוהבת להיות צודקת!

158

רגע… זה לא העניין.

אולי- אני שונאת להיות לא צודקת.

נכון. אבל עדיין לא מספיק מדוייק.

אה, הנה- אני שונאת שאנשים אחרים חושבים שאני לא צודקת.

כי אני מוכנה להיות (לפעמים, רק לפעמים) לא צודקת. אין לי בעיה לשנות את דעתי. באמת.

אבל… שאנשים אחרים יחשבו שאמרתי משהו לא נכון?? שיחשבו שהדעה שלי זה קשקוש?? שיחשבו שטעיתי?? ושגם יטרחו לומר לי את זה??

לא. עד כאן!

את זה אני לא אאפשר בשום אופן! ובשום מחיר!

159a

כן, בשום מחיר. ברור. הנה מקבץ דוגמאות:

גם לא במחיר של להימנע מלדבר עם אנשים שלא מסכימים איתי? לא!

גם לא במחיר של לא לבטא את דעתי כדי להימנע מעימות? לא!

גם לא במחיר של להיפגע מהם כשאני כן אומרת את דעתי, והם מתנגדים אליה? לא!

גם לא במחיר של לחשוב עליהם דברים לא נעימים, רק כי הם אמרו לי שאני לא צודקת? לא!

גם לא במחיר של להרגיש רע עם עצמי שכל כך קשה לי לשחרר אותם ולסלוח ולהבין ש"זה שלהם"? לא!

אבל… אלה מחירים קצת גבוהים לשלם על האמונה הזאת ש "את חייבת להיות צודקת בכל מחיר", לא?

או, תראו מי הצטרף לשיחה… הי בורא!…

האמת שכן. אלה מחירים הרבה יותר מדי גבוהים לי.

המוצר הזה "להיות צודקת" לא נראה לי שווה את המחיר הזה. קצת יקר לי. מה עושים?

אז בואי תסתכלי על זה. למה בעצם את מוכנה לשלם אותם, פעם אחרי פעם?

אה, זה קל. אני מבינה עכשיו שזה דפוס של הזדהות עם הדעות שלי.

והנה כמה אמונות שיושבות מתחת לדפוס הזה ומנהלות את העניינים בשקט:

– הדעות שלי זה אני.

– להיות לא צודקת (בציבור) זה משפיל.

– רק כשאני צודקת תמיד, אני ראויה לקבלה.

– רק כשאני צודקת תמיד, אני ראויה לאהבה.

וואו תראי איך הראש שלך מקשקש!

זה פשוט שטויות מה שאמרת עכשיו!!

את לא צודקת! איך זה מרגיש לך?

אוי, בורא נו, כשזה בא ממך זה בסדר, כי אני יודעת שאתה צוחק עכשיו.

ושאתה אוהב אותי בכל מקרה. אבל אנשים אחרים…

נכון. אז תעזבי רגע את "האנשים האחרים". תתמקדי בך.

את זוכרת שאת יכולה להעתיק אותי?

אז תאהבי את עצמך בכל מקרה!

בדיוק כמו שאני אוהב אותך.

והנה מה שיש לי להגיד לך… מוכנה לשוס??

אוקיי… בוא תספר לי…

 

את תמיד צודקת!

וגם אנשים אחרים הם תמיד צודקים! וזה סוף הדיון!

אני מחליט שאני צודק עכשיו! כ-ו-ל-ם תמיד צודקים!

  148b148f148b

אוקיי, למה לצעוק בורא? הבנתי… רגע, לא הבנתי. מה???…

אוי נו, בורא, יא מצחיקול… אתה סתם אומר…

רגע. אתה התכוונת לזה ברצינות?

כן. כולם צודקים תמיד. איך זה מרגיש לך?

הממ… מרגיש נחמד דווקא. יש בזה משהו משחרר.

נכון. אני משחרר אותך להרגיש צודקת תמיד, ולדעת שזה לא סותר

שגם אחרים יהיו צודקים באותו זמן.

בהמשך את גם תביני שזה ממש לא משנה.

כי מי שזה באמת חשוב לו להיות צודק, זה לא "את". זה האגו שלך.

וכשנצמדים לאגו, זה תמיד כואב בסוף.

אבל בינתיים, תיהני להרגיש צודקת בכל מקרה.

מה איכפת לך.

זה כיף. זה הופך את כל העניין לפחות רלוונטי.

הייתי רוצה לדעת את זה תמיד. גם כשמישהו אומר לי שאני לא צודקת.

… פתאום זה נראה לי כמו משחק ענק כזה…

יאללה. בואי תשחקי איתי רגע. מה החוקים?

אה, זה פשוט. כל אחד אומר את הדעה שלו, וגם אני, וכולנו צודקים, גם אם אמרנו דעות ממש שונות, ואפילו מנוגדות. וכולם מרגישים ממש בסדר עם עצמם בתוך זה.

זה לא מסתדר לי עם ההיגיון, אבל זה המשחק.

מה דעתךָ?

מצוין. אני נהנה לראות את המשחק הזה.

והנה, מסכימה לי להוסיף עוד משהו

כדי לעשות את זה אפילו יותר מגניב?

כן ברור. תעוף על עצמךָ  🙂

 

כשאת אומרת את הדעה שלך,

ומישהו אומר שאת לא צודקת,

וזה גורם לך להרגיש עצובה או כועסת,

תשתמשי ברגש הזה

כדי להזכיר לעצמך, שזה הזמן

להיכנס פנימה ולאהוב את עצמך,

את מי שאת באמת, בלי קשר לשום דעה.

 148b148f148b

אה, זה נשמע טוב… אז עכשיו…

כן…

אם אני אספר לאנשים אחרים את מה שדיברנו פה, והם לא יסכימו עם מה שכתבתי…

אז… מה יקרה?

המממ… כלום, נראה לי. לא יקרה כלום. סוג של משחק כזה.

את צודקת!

הבנתי. תודה בורא.

(נכתב בהשראת קטע מהספר המעולה- "ארץ חדשה" / אקהרט טולה)

158

רֶגַע שֶׁל חֶסֶד

יוֹשֶׁבֶת פֹּה, מַרְגִּישָׁה אֲבוּדָה,

מַחְשָׁבוֹת מְאַגְּפוֹת מִכָּל צַד – לְכוּדָה,

וְכָל פִּתְרוֹן שֶׁנִּרְאָה לִי מוֹעִיל –

קוֹרֵס, מִתְרַסֵּק, לֹא יָכוֹל לְהַצִּיל…

בְּתוֹכִי אַזְעָקָה מַתְרִיעָה וְצוֹעֶקֶת,

וְאֵין שׁוּם מוֹצָא. מַרְגִּישָׁה מְשֻׁתֶּקֶת.

נִרְאֶה שֶׁהַכֹּחַ הוֹלֵךְ וְאוֹזֵל,

וְיֵאוּשׁ מִסְתַּנֵּן, מִזְדַּחֵל, מְחַלְחֵל…

…..

וְאָז, כְּשֶׁהַכָּל נִרְאֶה דֵּי אָבוּד,

הָחֶסֶד נִכְנָס, וְלוֹקֵחַ פִּקּוּד.

הַבַּקָּשָׁה מֵעַצְמָהּ מִתְבַּקֶּשֶׁת עַכְשָׁיו,

בַּקָּשָׁה מְהַדְהֶדֶת בְּכָל הַמֶּרְחָב:

 

"תַּרְאֶה לִי מִי אֲנִי" הַבַּקָּשָׁה נִשְׁמַעַת.

"תַּרְאֶה לִי מִי אֲנִי". אֲנִי רוֹצָה לָדַעַת.

155

מִי אֲנִי מִתַּחַת לְכָל הַשְּׁכָבוֹת,

מֵעֵבֶר לָרְצוֹנוֹת, מֵעֵבֶר לַמַּחְשָׁבוֹת,

בְּלִי שׁוּם תּוֹסֶפֶת, בְּלִי כָּל קִשּׁוּט.

תַּרְאֶה לִי מִי אֲנִי נָקִי וּפָשׁוּט.

יוֹשֶׁבֶת. עוֹצֶרֶת. וְשֶׁקֶט. וְדַי.

וְחֶסֶד מַחְזִיר אוֹתִי הַבָּיְתָה. אֵלַי.

מֶרְחָב שֶׁנִּפְתַּח, מְאַפְשֵׁר, סַבְלָנִי.

אֵין מָקוֹם לְטָעוּת. אֲנִי פֹּה. זֹאת אֲנִי.

148b 148f 148b

הַדְרָמָה – נִצְפֵּית בְּחֶמְלָה, מֵרָחוֹק.

הוֹדָיָה. וְשֶׁקֶט. חֶסֶד מָתוֹק.

 

156

תְּנִי לָאֱמֶת

תְּנִי לָאֱמֶת שֶׁבָּךְ לִזְרוֹחַ

 מַה שֶׁחָשַׁבְתְּ- אֵין לוֹ כְּבָר כֹּחַ.

מַה שֶׁרָצִיתְ- כְּבָר לֹא הֶכְרֵחִי.

תַּרְפִּי מֵהַכָּל, וְאַל תִּבְרְחִי.

15

שִׂימִי לֵב אֶל הַגּוּף, שֶׁמִּתְרַכֵּךְ וְנִפְתַּח

הוּא אוֹהֵב אֶת תְּשׂוּמַת הַלֵּב שֶׁלָּךְ

הַנְּשִׁימָה בְּכָל רֶגַע שְׁקֵטָה יוֹתֵר,

מְאַפְשֶׁרֶת לָרֶגַע הַזֶּה- לְדַבֵּר.

אַתְּ עוֹצֶמֶת עֵינַיִם- בְּהִתְמַסְּרוּת מְלֵאָה,

בְּלִי שׁוּם כַּוָּנָה, בְּלִי שׁוּם יְדִיעָה,

מִלְּבַד הָרָצוֹן הַבּוֹעֵר בְּעָצְמָה-

לָתֵת לָאֱמֶת לְהַרְאוֹת… אֶת עַצְמָהּ.

17

אַל תְּפַחֲדִי.

אַל תִּבְרְחִי.

תְּנִי לָהּ לִהְיוֹת.

תִּבְטְחִי.

תִּיפַּתְחִי.

9

בְּפַשְׁטוּת, בְּשַׁלְוָה, כְּמוֹ אֵשׁ מְרַצֶּדֶת,

בְּתוֹכֵךְ וּמִמֵּךְ- הָאֱמֶת מְהַדְהֶדֶת.

תּוֹדָה בּוֹרֵא!

11

קנאה- מה יש ברגש הזה שהוא כל כך כואב? ומה לעשות בקשר לזה? – שיחה קטנה עם הבורא.

נפתח בווידוי- אני מקנאת.

(למי שדברים כאלה מטרידים אותו- בדקתי איך אומרים בעברית- "מקנאת" או "מקנאה"- מסתבר ששניהם נכונים. אני מעדיפה את הראשון. סתם הרגל. עכשיו אפשר להמשיך לעיקר).

איזה פדיחה, נכון? באמת! ממש קשה לי לומר את זה על עצמי (לכן שמתי את זה ישר בהתחלה, כדי שלא אוכל להתחמק 🙂 ) קנאה זה אחד הרגשות שהכי קשה להודות בהם, לא?

יש בה משהו כל כך לא "מתקדם", כל כך לא בוגר. אני בטוחה שאנשים באמת מפותחים לא מקנאים אף פעם. נגיד, הדלאי למה, אין מצב שהוא מקנא. אין לו את התוכנה הזאת בכלל.

עכשיו אני מקנאת גם בו. אוף.

88a

אני? מקנאת? חשבתי שאני בן אדם פתוח, מפרגן,

שפשוט נהנה לראות הצלחה של אחרים, אז מה נסגר איתי?

אז כן, לפעמים אני כן בן אדם פתוח ומפרגן.

אולי אפילו רוב הזמן.

(אוקיי, אז משתדלת לפחות. אל תתפסו אותי במילה).

אבל אני מדברת על הרגעים ש…. נו… שאני לא.

כשהקנאה הזאת מגיעה ונוחתת לי בלב בלי שום הכנה מוקדמת,

בלי שהזמנתי אותה, וגורמת לי להרגיש ממש לא נוח עם עצמי.

והנה הקטע- גיליתי שכשאני מקנאת אני סובלת פעמיים-

גם מהרגש עצמו, וגם מהמחשבה שאני מקנאת. כי זה די מביך.

אז כשמשהו כל כך מציק ולא נעים, זה סימן

שאפשר לזמן את הבורא לאיזה שיחת הבהרה קטנה.

יש לו לו"ז צפוף,

אבל הוא תמיד מגיע כשאני מבקשת ממנו. חמוד…

אז מתחילים.

148b148f148b

* בורא, בוא תעזור לי להבין מה זאת קנאה? למה זה טוב?

מה את מרגישה כשאת מקנאת?

* זה כואבבבבב! מאוד!

מה הגרעין של הכאב?

* ההרגשה של לבד. כאילו שאני לא ראויה שיהיה לי את זה. ("זה"- לצורך העניין- הוא כל דבר שיש לאדם אחר וגורם לי לקנא- ביטחון, שלווה, אהבה, הצלחה, הערכה וכו').

מרגישה שאני קטנה, שאני לבד, שאני לא משתתפת במסיבה של החיים, אלא עומדת בצד. זה נראה לי כאילו יש איזה נוסחה, איזה קוד סודי שכולם פיצחו, ורק אני עוד נאבקת.

זאת תודעה של נפרדות. כאילו שכחו אותי, אני מרגישה שאין לי הד, שאין לי מקום. הרגשת בדידות וחוסר ערך.

ואז…

 

* ואז אני עצובה מאוד, וגם מרגישה רע עם עצמי.

למה?

* כי חוץ מזה שאני מקנאת, שזה רגש לא מאוד כיפי בפני עצמו,

אני גם כועסת על עצמי- "איזה מין בן אדם אני? שאני לא יכולה לפרגן?

לשחרר את האגו שלי מהתמונה?"

ואיך זה מרגיש?

88a

 

* זה מלחיץ קצת. וגם, כל פעם שזה תופס אותי אני שוב מופתעת.

כאילו- "מה, עדיין אני מקנאת? אחרי כל מה שעברתי? עם כל המודעות העצמית שיש לי?

עם כל התהליכים לשחרור חסימות שעשיתי?

מה קשורה הקנאה עכשיו?"

 ואז אני מרגישה עוד יותר קטנה, עוד יותר עצובה, עוד יותר מאוכזבת ממי שאני ועוד יותר לבד.

מה כל כך קשה לך בלקנא?

* מה, ברור. לקנא? הלוווו… זה הכי נמוך שיש, לא?

קין והבל- זוכר? אתה היית שם, אני לא צריכה לספר לך איך זה נגמר. להיות "קין" זה אומללות שאין לה סוף. והעונש שהוא קיבל זה שהוא יהיה "נע ונד". זה מרגיש לי שלהיות "קין" במובן הפנימי, זה להיות חסר מנוחה. אתה לא יכול להירגע. אתה כל הזמן מוטרד, תשוש, מתנדנד.

זה בעצם תיאור די מדוייק של ההרגשה שלי כשאני מקנאת באדם אחר. אני מאבדת את עצמי.

שימי לב גם שבעברית הביטוי לקנאה זה "צרות עין". כלומר- כשאת מקנאת, את רואה מרחב מאוד צר. את בחוויה שיש רק מקום קטן ומצומצם. ואז אם מישהו אחר נמצא במקום של "הצלחה", זה אומר שאולי לך כבר אין שם מקום. צפוף שם מדי.

או במילים אחרות- תודעת חסר. אין מקום לכולם. רק אלה שממש טובים / ראויים / חכמים / זריזים יוכלו לתפוס לעצמם מקום.

השאר יצטרכו כנראה להסתפק בפירורים. או פשוט לעמוד בצד ו… לקנא.

אז עכשיו את רואה למה התכוונת קודם כשאמרת שאת "מרגישה לבד"?

* כן! זה לא קשור לאחרים- זה אני זאת שלא נמצאת שם בשביל עצמי. אני אומרת את זה, אבל קשה לי ממש להבין את זה עד הסוף. תסביר לי?

כן. את לא שם בשביל עצמך, זה אומר שאת שוכחת להיות חברה של עצמך. כשאת מקנאת את נסחפת אחרי האשליה שלמישהו אחר יש משהו שאין לך, ושאת זקוקה לדבר הזה שאין לך.

ואז את מתרחקת מעצמך. את לא בחיבור עם מה שאת. את שוכחת את החיבור אליי ואל האהבה שלי, שבתוכו הכל קיים עבורך. תראי את זה עכשיו. ואת נמצאת בסרט שבו את מדרגת את עצמך לעומת אחרים, ושופטת את עצמך "מולם", ואז שוב שופטת את עצמך על זה שאת מקנאת.

* יופי. הבנתי. אז מה עושים עם זה?

אני עדיין מקנאת, וזה כואב.

באמת? גם עכשיו, כשהזכרתי לך לחזור לעצמך?

* כן. כי אני עדיין לא מוכנה לזכור בעצמי.

אתה בסדר. זאת אני שמפספסת את הנקודה כנראה.

הנה זה שוב. את שוב מפרידה את עצמך ממני.

למה את עושה את זה לעצמך,

אם זה כל כך כואב לך?

 148b148f148b

* צודק. עכשיו אני מתחילה להבין את זה בפנים. ואולי גם לראות את מה שאתה מלמד אותי פה.

אתה בעצם אומר, שכשאני מתחילה להרגיש שעולה קנאה,

מה שיעזור לי זה לזהות את זה באותו רגע, לראות את זה,

ואז לחזור פנימה ולהסכים להתחבר שוב לאהבה שלך.

שם אני אוכל להפסיק לשפוט את עצמי,

לראות את האשליה שהייתי בה, ולהשתחרר ממנה בקלילות.

משהו כזה?

כן. בדיוק. 

* אז… אתה חושב שזה מה שיעזור לי?

מה שאני חושב לא רלוונטי פה.

זה התפקיד שלך לתרגל את זה,

ולבדוק בעצמך איך זה עובד.

* ברור. והאמת שאני כבר מרגישה שזה עובד. לחזור פנימה ולהתחבר לאהבה שלך זה תמיד העוגן הכי חזק ואמיתי בשבילי. תודה שהזכרת לי את זה.

דרך אגב, זה נשמע מאוד מוכר. זה לא מה שאתה תמיד אומר לי לעשות בכל מקרה??

לגמרי. עלית עליי 🙂 זה תמיד מה שאני אומר. העניין הוא שאת שוכחת,

והנה הגיע רגש של קנאה כדי להזכיר לך את זה.

הרגש שכל כך כאב לך עד עכשיו, שכל כך כעסת על עצמך בגללו,

הוא זה שדרכו נזכרת באהבה שלי. מה את אומרת על זה?

* שאתה גאון. ברצינות.

148b148f148b

תודה בורא!!

תכתבי על אהבה

"תכתבי על אהבה", עולה מסר עמום,

אני מתעלמת. אולי דמיינתי, זה כלום,

"תכתבי על אהבה עכשיו. אל תתעכבי.

אל תגידי 'אחר כך'- עכשיו תכתבי."

   148b148f 148b

עכשיו המסר ברור וגם עז,

אני מתיישבת לכתוב, אבל אז…

אהבה…

הממ…

זה מרגיש לי נכון, בגוף ובלב,

מוכנה להתחיל, אבל הראש- מעכב.

משהו קצת לא ברור, אני לא בטוחה,

"הבורא- אפשר לדבר איתך?"

"ברור" (הוא תמיד פנוי וזמין לקבלת קהל,

ותמיד מוכן להדריך אותי- איזה מזל!)

"הבורא- אהבה- זה באמת נהדר,

אבל מה יש לי לכתוב עליה שעוד לא נאמר?

מאפלטון עד איינשטיין, מבודהה עד באך

כולם כבר כתבו על אהבה טוב כל כך-

ליאונרד כהן ולנון, שייקספיר וש"י עגנון,

משה רבנו ומוצארט- כל אחד בתחומו גאון,

מדה וינצ'י עד הדלאי למה, מצ'אפלין עד צביקה פיק

מה כבר יש לי להוסיף?- אפילו לא פסיק.

אהבה זה חשוב, הבורא, אין ספק, בוודאי,

אבל כל מה שאכתוב- כבר אמרו לפניי,

ואם זה לא יהיה חדש, מקורי או פורץ דרך,

אז כל מה שאכתוב יהיה סתם חסר ערך…"

148b148f 148b

הבורא, לזכותו ייאמר, תמיד סבלני,

גם כשהלקוחה קרצייה (במקרה זה- אני 🙂 )

הוא מבין לליבי, אבל לא מתרגש:

"מי אמר לך שאת צריכה לחדש?

תביאי לדף אהבה ואור וחמלה,

זה מה שצריך עכשיו, ואת יודעת שאת יכולה.

העולם עולה תדר, ולך יש מקלדת,

פשוט תכתבי על אהבה, ואל תהיי מוטרדת.

כבר גיליתם את כל היבשות, כבר המצאתם גלגל,

אז את לא צריכה להמציא כלום בכלל,

אין לך מה 'לחדש', זאת רק אשלייה,

הכל כבר קיים ויהיה והיה.

אז מציע לך דיל- תכתבי ממש 'לא מקורי',

תתמקדי רק באהבה, ואת השאר- שחררי.

כי העולם צריך עכשיו לעצור את הטרפת,

להתחבר לאור,

וכל אחד מכם יכול לתרום ולעזור.

לא צריך מקוריות, תסמכי עליי,

ואם מישהו יתלונן, תשלחי אותו אליי 🙂 "

152

תודה הבורא על ההנחיה הברורה,

משהו השתחרר בי, החסימה הוסרה,

ומזמינה את מי שקורא- להרגיש את הלב,

פשוט לנשום ולמלא אותו בתדר אוהב,

ומשם לשלוח אהבה לכל תא בגוף ובנשמה,

להרגיש את הגוף זורח באור עם כל נשימה,

אפשר לחייך תוך כדי, זה יכול להוסיף,

ולהמשיך לתת לאהבה להתעצם, להציף…

  148b148f 148b

זהו לבינתיים. שום דבר חדש,

אבל בשבילי זה כבר בסדר.

ואם זה יעזור לאדם אחד קצת להעלות את התדר,

ולהרגיש קצת יותר שלווה ושמחה,

מבחינתי- המשימה הושלמה בהצלחה.

שיהיה לנו יום מחבק, עם אהבה במינון הנכון,

כי "כל מה שצריך זה רק אהבה"

(כמו שלנון אמר- איזה גאון!)

תודה!!