מחבר: talash1

יוֹם אֶחָד שׁוּב תָּקוּמִי בְּלִי כֹּחַ לָקוּם

וְשׁוּב תַּחְשְׁבִי שֶׁזֶּה לֹא שָׁוֶה כְּלוּם

שֶׁאֵין לַחַיִּים הָאֵלֶּה שׁוּם טַעַם

תִּקְרְאִי אֶת זֶה- כְּשֶׁתִּהְיִי שָׁם עוֹד פַּעַם.

כְּשֶׁשּׁוּב תִּתְעוֹרֵר מַחְשָׁבָה מַצְלִיפָה-

שֶׁאֵין מַה לָקַחַת עוֹד שְׁאִיפָה

שֶׁהַכֹּל אַפְרוּרִי, שֶׁאֵין שׁוּם מַשְׁמָעוּת

שֶׁלֹּא בָּא לָךְ כְּלוּם. אֲפִלּוּ לָמוּת.

יוֹם אֶחָד הֲרֵי, זֶה יִקְרֶה לָךְ שׁוּב.

וְאָז תִּקְרְאִי אֶת מַה שֶׁכָּתוּב:

 

אָז בְּתוֹךְ הָאָפוֹר, הַנָּמוּךְ, הַנּוֹאָשׁ,

תִּקְרְאִי וְתֵדְעִי- זֹאת לֵידָה מֵחָדָשׁ.

וְאַל תְּחַפְּשִׂי יְשׁוּעָה, נֶחָמָה,

תְּנִי לַמָּוֶת לִהְיוֹת בָּךְ, בִּמְלֹא הָעָצְמָה,

הוּא נָחוּץ עַכְשָׁיו כְּדֵי לְחַסֵּל-

אֶת מַה שֶׁיָּשָׁן, מְיֻתָּר וְתָפֵל.

כָּכָה זֶה מַרְגִּישׁ כְּשֶׁהַשֶּׁקֶר נוֹשֵׁר,

כְּמוֹ נֶשֶׁל נָחָשׁ הוּא מַחֲלִיק, מִתְפּוֹרֵר,

אַל תִּתְאַבְּלִי עַל מַה שֶׁאָבַד,

עוֹד מְעַט כְּבָר תִּרְאִי כַּמָּה יֹפִי נּוֹלָד.

 

בְּלִי זְרִיקָה לְזֵרוּז, בְּלִי שׁוּם מְאַלְחֵשׁ,

תַּרְפִּי, תִּנְשְׁמִי, זֶה מֵעַצְמוֹ מִתְרַחֵשׁ.

תְּעָלַת הַלֵידָה מִתְרַחֶבֶת, פְּתוּחָה,

אַתְּ נוֹלֶדֶתְ אֵלָיִךְ. וְאַתְּ בְּטוּחָה.

יש בי חלק שממש פוחד מדחייה.
ניסיתי לרפא אותו, ניסיתי להעלים אותו, ניסיתי להתעלות מעליו, ניסיתי לפתות אותו שיעזוב,
ניסיתי… נו… לדחות אותו :))
כלום. לא עוזב. עקשנוביץ'.
נחוש להישאר.
טוב, מה אני אעשה איתו? אז הבנתי מה.
אם הוא פה להישאר, אז שיהיה.
ועכשיו- מזמינה אותו אליי לסלון לפגישה.
כי יש לי משהו חשוב להודיע לו.

יש בי חלק שמבועת ממחוייבות.
וגם הוא, הפלא ופלא- ממש מחוייב אליי!
נצמד כמו מסטיק לעוס. לא עוזב אותי.
ככה? סבבה. תישאר מותק.
בוא גם אתה לסלון.
שב רגע ותקשיב.

הלאה- מי בתור?
ייאוש וחושך.
אה, טוב אלה שני חברים שלי מהפלמ"ח :))
קופצים לביקור כל כמה ימים,
רק לראות ככה מה המצב, לעשות סיבוב נוכחות ולוודא שאני עדיין זוכרת אותם.
כן. זוכרת אתכם, חמודים. מי יכול לשכוח את ייאוש וחושך, הא?
הרי ביליתם איתי בתקופות הכי חשוכות והכי מייאשות בחיים :))
ואלוהים יודע שהיו כמה כאלה. כמו לכולם.
ואולי אתם תמיד תמשיכו להגיע לבקר אותי.
אוקיי. הבנתי. נאמנות מעל הכל.
אז קודם כל- הכי תרגישו חופשי לוותר על הביקורים האלה,
אני ממש לא אקח את זה אישית.
הכל טוב בינינו גם מרחוק.
אבל אם אתם מתעקשים לבוא…
אז הנה- בואו גם אתם אליי לסלון. שבו רגע.

יופי!
את מי עוד נשאר להזמין?
יו יש עוד מלא- קנאה, חוסר שקט, חוסר סבלנות,
עצבנות, קטנוניות, שעמום, רגשות אשמה…

בואו, חמודים- היום כולכם יכולים להגיע,
ותזמינו גם חברים אם בא לכם.
כן.. שבו פה בסלון יש מקום לכולם, קצת צפוף אבל נסתדר.
טוב, כולם פה? יופי.
אז שומעים?

הנה הודעה דרמטית-

אני לא עובדת בשבילכם יותר.

מתפטרת.

מה?

כן. ממש ככה. מעכשיו לעכשיו.

נכון, אתם צודקים- אני יודעת שבחוזה כתוב 30 יום התראה מראש,
אבל היי- תהיו כנים שניה, על מי אנחנו עובדים?
מתי אי פעם אתם עבדתם לפי החוזה? או לפי משהו בכלל?
אתם הרי עשיתם רק מה שבא לכם בלי שום חשבון.
אז הנה. עכשיו תורי.

אל תדאגו. אתם אף פעם לא תישארו לבד.
יש לכם אחד את השני- תציקו אחד לשני, תשעשעו אחד את השני..
מה שבא לכם. חופשיים לענייניכם.
רק… לא איתי.

כלומר אני פה. לא הולכת לשום מקום.
כאילו- הלוווו זה הבית שלי, אם לא איכפת לכם.
רק- מפסיקה לעבוד אצלכם.
מהיום- אני פרילאנס.
עם דגש על- free.

זהו בגדול. כולם שמעו? הפנימו?
מחר אני אשלח גם מייל קבוצתי שזה יהיה רשמי.

מה זה בעצם אומר?

מבחינתכם זה אומר- שאתם לגמרי מוזמנים להישאר, אני לא מתכוונת לגרש אתכם, הרי זה לא באמת אפשרי, וגם לא רצוי. אתם פה איתי.
אבל… ההבדל הוא- שאתם לא בוסים שלי יותר.
אני מעכשיו חופשיה.
ואתם לא יכולים לנהל את הלו"ז שלי.

אם יש משהו שאני רוצה לעשות- אתם יכולים להציע הצעות, להעיר, אבל המילה האחרונה היא שלי.

אז זהו.
סידור קצת שונה ממה שהיינו רגילים עד עכשיו-
כי עד עכשיו…
כל פעם שאתם צייצתם- אני קפצתי לדום,
ושיניתי את כל ההתנהלות.
אז זה- הסתיים!!

ותשמעו- אין לי בעיה שמדי פעם תבואו להתארח, תשבו קצת פה,
אני אביא קפה, פיצוחים, אולי איזה סמול- טוק כמה דקות,
אבל פה זה יסתיים.

ושימו לב- אתם אורחים!
לא מעסיקים. אור- חים.
אני חוזרת לעניינים שלי.
אתם לגמרי יכולים להמשיך בשלכם,
לא עובדת אצלכם יותר.

זהו בגדול.
שאלות?

אתם שואלים מה אני הולכת לעשות
עם כל הזמן שיתפנה לי מלעבוד אצלכם?
אה, אז יש לי כמה רעיונות…
נגיד כמו… הממממ לא יודעת…
לחיות, אולי?

זהו. הפגישה הסתיימה.
חופשיים.
וגם אני  🙂

תודה.

ונתחיל בחידה- מה המתנה הכי גדולה שאדם יכול לקבל?

אז אולי יש לכם כבר תשובה משלכם לחידה הזאת…

כי ברור שאפשר לענות על זה בהמון דרכים…

את התשובה שלי- אני אגלה- בסוף הסיפור.

אז היום- סיפור קטן לשנה החדשה.

הסיפור נקרא- "מתנה לשנה החדשה"

או- "שיעור בפרספקטיבה מעצימה"

או- "שוב היקום מוכיח שיש לו חוש הומור מעולה".

(מוזמנים לבחור את הכותרת שהכי עובדת לכם :))

 פרק ראשון- לא חושדת בכלום…
***************************

סיפורנו מתחיל בערב השנה האזרחית החדשה.

בערב הזה, ילדים וילדות, נוהגים רבים מבני עיירת המחוז הנידחת שבה אני מתגוררת (שם העיירה- תל אביב, אולי שמעתם עליה, למרות שהסיכוי נמוך)-
ובכן רבים נוהגים כמנהג המסורת- לצאת לבתי הבילוי והשמחה הפזורים להם בעיר, ולהיטיב ליבם ביין, קאווה ומיני צ'ייסרים ומשקאות משמחי לבב אנוש…

וכאשר נוקש הגונג (או השעון בסמארטפון) לציין את שעת חצות הקסומה- נוהגים החוגגים לנשק זה את רעהו בברכת "שנה טובה".

ובאותו ערב עצמו, עת התקדמו מחוגי השעון לקראת השעה היעודה, נראה כי התכנסו בורא עולם, כוחות היקום והמלאכים מכל קצוות תבל והחליטו פה אחד-
הבה נייצר טריק משעשע על מנת ללמד את טל (כותבת שורות אלה) שיעור רב ערך, שהיא לא תשכח במהרה.
אמרו- ועשו.

טל, שכמובן לא ידעה דבר על כל המתרחש, עסקה באותו זמן בהתארגנות לאימון ערב בריצה. היא לבשה כהרגלה את בגדי הספורט, ולקחה את הציוד הנדרש, ושמה פעמיה אל עבר מכון הכושר, לא מודעת לחלוטין, למה שיקרה בשעות הקרובות, ולא חושדת בכלום.

בעודה רצה על המסלול, חשבה לעצמה טל בליבה-
"אכן בילוי נאה לערב השנה החדשה! כולם יוצאים לבלות, ואילו אני פה, בלי תוכניות רומנטיות, ואף ללא גברבר חמוד, שינשק אותי כמיטב המסורת! מה זה אומר עליי?"

והאמת- ברגע שהופיעה המחשבה הזאת, מיד הופיעה המחשבה הבאה-
"אין שום פגם או פסול בבחירתך. כל אחד עסוק בענייניו- והעניינים שלך הם להיות בשלמות עם חייך על כל צדדיהם. הכל בסדר איתך. תהני מהריצה!"

והיא אכן נהנתה מהריצה עד מאוד.

ולאחר סיום האימון, צעדה טל בלב שמח אל עבר ביתה, חושבת לעצמה כמה נחמד יהיה לרחוץ במים חמימים ולפצוח בשנת לילה ערבה.

כך חשבה לעצמה בתום לב, אך כזכור לכם- לבריאה המופלאה היו תוכניות אחרות לגמרי בשבילה לאותו ערב…

וכך קרה, שכאשר טל הגיעה לפתח הבית, היא גילתה לתדהמתה…

***המשך בפרק הבא ***

פרק שני- השיעור!
(תקראו את זה בבקשה בטון הכי דרמטי שיש לכם בסטוק).
***************************

(אוקיי אני כבר לא אכתוב כנראה משלים רוסיים בגלגול הזה. אבל היה נחמד לנסות.
אז אם שרדתם עד לפה, את הפרק הזה אני כבר אכתוב בשפה יותר קלילה.
למה? כי בא לי. ברור.)

אז ככה טל חוזרת מהאימון שמחה וטובת לב, עם מלא אנדורפינים מהריצה, ו- 0 תוכניות רומנטיות.

השעה קצת אחרי 22:00, וכזכור- זה ממש ערב השנה האזרחית החדשה.

והיא מגיעה לרחוב מגוריה, ולתדהמתה היא רואה-

שהוא חסום! פקחים בווסטים זוהרים עומדים ליד סרט שמסמן- אין מעבר.

והיא חושבת לעצמה, שלהתחיל את השנה עם חפץ חשוד ברחוב דווקא פחות היה התסריט האידיאלי שלה.

והיא ניגשת לפקח הנחמד ושואלת אותו מה קורה, והוא עונה לה,

שדווקא לא מדובר הפעם בחפץ חשוד או מטען, חלילה,

אלא בעץ.

כן! עץ!

עץ חמוד ברחוב, שכנראה הרוח קצת טלטלה אותו, ועכשיו יש חשש שיישבר ויפגע בחוטי החשמל.

והיא שואלת- "אז אפשר לעבור?" (כי ה- "אין מעבר" נמצא ממש ליד הבית שלה)

והפקח משיב- "אין בעיה. בואי תעברי."

והיא מחייכת לאות תודה, והיא שמחה, כי הרי כבר חשוך וקר והיא עייפה ומחכה למקלחת..

ואז הוא מוסיף- "רק… קחי בחשבון… שאין חשמל בכל הרחוב."

והיא נאלמת דום… מה.. זאת אומרת…?

והיא מבינה שכן.. ככה זה.. עד הבוקר מנותק, כך אמר…

ולכמה רגעים מגיעות מחשבות ממש לא נעימות לביקור.

כמו לדוגמה:

איזה מין התחלה זאת לשנה החדשה?- לבד בבית חשוך וקר?

כאילו סליחה, חיים- יש לכם את זה ביותר פאתטי ??

או נגיד-

אויש, אולי זה אומר משהו על השנה הזאת, אם היא מתחילה ככה בתקלות ושיבושים?

ולרגע, טל שלנו כבר קצת פחות צוהלת ושמחה…

והיא מטפסת (לאט!!) במדרגות (החשוכות!!)

אבל כבר כשהיא במדרגות, משהו זז בתודעה…

והיא מבינה-

אם משהו משתבש ככה שהוא מסיט אותה מהשגרה ומהסדר הצפוי,
אז בטוח יש בזה סימן עבורה.

ומה הסימן אתם שואלים??

אז הנה הסוד- את התשובה- אנחנו אלה שבוחרים! תמיד!

כי כן, אפשר לראות פה סימן לזה שדברים לא עובדים כמו שצריך, ושהשנה מתחילה ברגל שמאל, ושהחיים מבאסים ושחשוך וקר…

אבל.. מי רוצה לבחור סימן כזה??

לא. היא לא רוצה. והנה היא מתחילה לגלות במה היא כן בוחרת.

היא בוחרת לראות בזה סימן מדהים לכמה שהיקום אוהב ומחבק.

נשמע לכם מוזר??

זה בסדר גמור!

מי שרוצה לצאת מהתבניות הישנות והמאובקות של המיינד שלו, לפעמים ירגיש שזה קצת "מוזר". זה סימן מעולה שדברים משתנים וזזים!

אז מה יכול להיות כזה טוב בהפסקת חשמל בלילה של השנה החדשה?

הו, המון דברים! למי שבוחר לראות אותם.

אם אתם מתרגשים לגלות מה- בואו לפרק 3 ואחרון.

פרק שלישי (ואחרון)- מתנה ענקית.
***************************

והנה אנחנו מגיעים לרגע שבו תקלה חשמלית
הופכת למתנה ענקית.

כי כבר במדרגות- טל מחליטה- שהיא לגמרי יכולה להפוך את כל העניין הזה למשהו הרבה יותר מגניב ממה שהמחשבות הישנות שלה הציעו לה.

 ופתאום, בלי שהיא ציפתה לזה- הראש שלה מתמלא פשוט מתמלא בפרספקטיבות נעימות על המצב הזה!

הנה כמה לדוגמה:

• כולם משלמים המון כסף ויוצאים מהבית בשביל ערב רומנטי. והנה, בלי לנקוף אצבע- סידרו לה אחד כזה בבית.
  לא סיבה להגיד תודה? כן סיבה!

• מה באמת יותר עדיף לה- שהכל יסתדר כרגיל בלי לזוז מילימטר, ובלי שום אתגר שמאפשר צמיחה, או שמדי פעם- משהו יזוז כדי להזכיר לה שכלום לא מובן מאליו?
  בלב היא יודעת לגמרי מה היא מעדיפה.

• ובכללי- דברים שמשתבשים- היא כבר מזמן גילתה- הם אחת הדרכים היפהפיות של אלוהים להזכיר לנו להגיד תודה על כל מה שנדמה לנו מובן מאליו. על כל מה שכן עובד. על כל מה שיש כבר עכשיו. שמתם לב כבר שלפעמים מכשיר חשמלי בבית מתקלקל, רק כדי שתשימו לב כמה זמן הוא משרת אתכם בנאמנות בלי לצייץ? או להבדיל- כשכואב משהו חס וחלילה בגוף- שמתם לב שזה ישר מזכיר לנו כמה הבריאות שלנו חשובה, וכמה הגוף שלנו פועל כל הזמן כל כך יפה בשבילנו?
  זה לא סיבה להגיד תודה? בטח סיבה!

• והנה- הופ בהינף החלפת פרספקטיבה- אפשר לעשות מקלחת בחושך, וזה קצת רומנטי ונחמד בעצם.

• ואם כבר מקלחת- איזה כיף שהיא חשבה להדליק את הדוד מוקדם יותר, ויש לה עכשיו מים חמים למקלחת (היא בדרך כלל לא מדליקה אותו לפני האימון, ודווקא היום כן-
  זה לא הוכחה שהיקום מלא התחשבות וחסד? ברור שהוכחה!).

• ועוד פרספקטיבה חמודה לסיום- כן, נכון, תמיד אפשר להגיד- אוףףף מה הם חושבים לעצמם, מנתקים את החשמל בכל הרחוב בלי להודיע?? באמצע הלילה? ככה יפה? אבל היי, היא ממש לא בוחרת בפרספקטיבה הזאת! היא בוחרת להגביה עוף, ולראות ש- יו, כמה העולם הזה אוהב אותי ודואג לי! כל כך דואג לי, שהם חשבו שאולי תהיה סכנה והגיעו כדי למנוע אותה אפילו שזה כבר לילה ומאוחר!

• אה, ועוד אחת בונוס- כי כשהיא הגיעה היא היתה כזאת משמחת ומשעשעת- תראו אותנו, בני אדם, בנינו עולם שלם, ערים ובניינים ומכוניות ומה לא? ואנחנו חושבים ש- יש לנו את הכל תחת שליטה. ואז- עץ אחד זקן וחמוד, וקצת רוח- והופ, איזה שליטה ואיזה נעליים. ומה זה, אם לא שיעור בענווה כלפי מה שחי ונושם פה ביחד איתנו?

…

טוב היו עוד המון פרספקטיבות, אלה רק דוגמאות נבחרות, אבל הבנתם את הרעיון, נכון?

וככה טל הולכת לישון עם חיוך גדול- השנה הזאת רק התחילה, וכבר נתנה לה מתנה כזאת ענקית. איך יכול להיות יותר טוב מזה??

(היא לא יודעת עדיין, אבל היא מתכוונת לגלות!)

 

סוף.

***************************

אה, ואם הגעתם עד לפה- בחיי שמגיעה לכם מדליה!

והנה הפתרון לחידה שבתחילת הסיפור-

המתנה הגדולה ביותר שאנחנו יכולים לקבל- היא…

היכולת לראות בכל דבר מתנה.

זהו. אם יש לכם את היכולת הזאת- זכיתם.

אם עדיין לא- ממש כדאי לפתח אותה.

בחוויה שלי- באמת שזאת מתנה מופלאה לחיים.

שנה טובה לכולנו.

לִרְאוֹת אֶת הַכֹּל בְּעֵינֵי אַהֲבָה-

זֹאת הַמִּשְׁאָלָה לַשָּׁנָה הַקְּרוֹבָה.

כִּי תָּמִיד הַמְּצִיאוּת הִיא יוֹתֵר נְדִיבָה

מֵהַסִּפּוּר שֶׁעוֹלֶה בַּמַּחְשָׁבָה.

לִרְאוֹת בְּהַכֹּל אֶת הַכַּוָּנָה הַטּוֹבָה-

זֹאת זְכוּת, זֹאת בְּחִירָה, מַמָּשׁ לֹא חוֹבָה.

אֵין מְחִיר אֲמִתִּי לְמַבָּט אוֹהֵב

זֹאת הָאֱמֶת שֶׁנּוֹבֶטֶת בַּלֵּב

וְזֹאת הַתְּפִלָּה שֶׁעַכְשָׁו מִתְהַוָה-

לִרְאוֹת אֶת הַ- כֹּ- ל בְּעֵינֵי אַהֲבָה.

שָׁנָה טוֹבָה!

“.Reality is always kinder than your thinking”
Byron Katie

"המציאות היא תמיד יותר נדיבה מהמחשבות שלנו עליה"
ביירון קייטי.

הנה מה שלפעמים רץ בראש:

אני לא יכולה,

לא מספיק גדולה

אני לא מסוגלת

אני מתעצלת

אני קטנה

לא יִקְרֶה השנה

אין שום סיכוי

זה פשוט לא שפוי

לא הצלחתי אף פעם

אז בטח אין טעם

מאמץ לא כדאי

זה כישלון ודאי

אני סתם אתאכזב

אפגע. איעלב.

יישבר לי הלב

מי צריך עוד כאב?

זה אבוד- וחבל

למה להתחיל בכלל?

…

לא לרצות שום דבר

זה כזה נהדר-

לא לצאת לעולם

לא להתערבב עם כולם

להסתגר, לא לפגוש

בלי שום כאב ראש

…….

להתכנס בתוך קונכייה חמימה

לכבות מנועים. להיות בדממה.

לתלות בחוץ שלט "נא לא להפריע"

שהחיים ידעו- לאן לא להגיע

 להימנע מכישלון, מכאב, ממגע

לא לרצות. לא להיות. לא להיפגע.

********************

ואם המחשבות האלה עולות-

אז הנה- זה בשבילך:

כן, לפעמים זה מרגיש-

קצת מפחיד ומתיש

אבל האמת היא שגם-

אם הפחד קיים

וטוחן לך בראש

(את רוצה כבר לפרוש)

קחי נשימה גדולה

ותזכרי- את יכולה!!

בסבלנות. בענווה.

בנחישות. באהבה.

בחמלה. בעוצמה.

את מסוגלת, נשמה!

קיבלת כל כוח שנדרש

לנשום עמוק. ואל חשש-

אם הרצון בלב נוכח-

יש שביל סלול והוא נפתח

מוכן ומחכה לך כבר

את יכולה לכל אתגר

את יכולה- בלב שקט

עכשיו לשביל שלך לצאת

אַל תכבי את הרצון

הוא יעזור לך עוד המון

הוא מכוון, רומז, מדריך

והוא תמיד אותך מוליך

בנחישות, בכוונה-

אֶל עבר פלא, מתנה

אֶל האוצר הכי נשגב-

לפגוש אותך.

אז צאי.

עכשיו.

(ואם הפחד מנדנד?-

אז תני לו יד! הוא קצת פוחד!)

אֵיךְ "לְהִתְקַדֵּם בַּחַיִּים", אַתְּ שׁוֹאֶלֶת?
בֹּאִי אֲנִי אֲגַלֶּה לָךְ סוֹד קָטָן.
מַשֶׁהוּ שֶׁיָּכוֹל לְהָבִיא לָךְ תּוֹעֶלֶת,
תַּקְשִׁיבִי לִי טוֹב, כִּי הִגִּיעַ הַזְּמָן…

כִּי לִפְעָמִים נִדְמֶה לָךְ שֶׁאַתְּ חַיֶּבֶת-
אֵיזֶה שׁוֹט שֶׁיַּצְלִיף בָּךְ כְּשֶׁאַתְּ לֹא בַּכִּוּוּן,
כִּי אַחֶרֶת, אֵיךְ "תִּשְׁתַּפְּרִי", אַתְּ חוֹשֶׁבֶת?
אָז פֹּה הַטָּעוּת. וְהִנֵּה תִּקּוּן:

כְּדֵי לְהִתְקַדֵּם בֶּאֱמֶת וְלִצְמֹחַ,
רַק תַּסְכִּימִי לִהְיוֹת- *מְאֹד* אֲהוּבָה.
הָאַהֲבָה הִיא מָזוֹן, שֶׁנּוֹתֵן לָךְ כֹּחַ,
שֶׁמַּצְמִיחַ אוֹתָךְ בְּקַלּוּת, בְּשַׁלְוָה.

לֹא. אֵין לָךְ צֹרֶךְ בְּשׁוֹט מִשּׁוּם סוּג.
תִּזְרְקִי אֶת הַשּׁוֹט. הוּא כָּל כָּךְ מְיֻתָּר.
"לְהִתְקַדֵּם בַּחַיִּים" זֶה פָּשׁוּט… תַּעֲנוּג
אַהֲבָה מַצְמִיחָה מֵעַצְמָהּ כָּל דָּבָר.

בִּמְקוֹם לִנְזֹף בָּךְ כְּשֶׁאַתְּ טוֹעָה,
בִּמְקוֹם לִשְׁקֹעַ בְּשִׁפּוּט עַצְמִי,
תְּנִי לָךְ חִבּוּק, תְּנִי מָקוֹם לְדִמְעָה,
אַהֲבָה מַצְמִיחָה, נְשָׁמָה, תִּתְקַדְּמִי.

אני חושבת שגיליתי את טעם החיים.

לפחות לחיים שלי, הכוונה.

כן. עד כדי כך.

ולא, זה לא קוקה קולה.

הרבה זמן חשבתי שכן. זה לא.
🙂

אז מה זה טעם החיים הזה?

אפשר להסביר את זה במיליון צורות.

הנה אחת- דרך הדמיון:

 תדמייני שאת יושבת לצפות בקרב איגרוף.

אה, רגע לפני זה- תדמייני שאת ביקום מקביל,

שבו את אשכרה אוהבת לראות איגרוף, אוקיי?

אז את יושבת לך ככה בקהל, והקרב מתנהל מולך.

 עכשיו, פתאום… בלי שום אזהרה מוקדמת,

את רואה אותך (!) בתוך הזירה,

אַת פתאום המתאגרפת, כפפות והכל.

ואַת חוטפת מכות וממש נלחמת על חייך

והכל כזה דרמטי ואת חושבת:

אני חייבת איכשהו לנצח!!

והקרב ממשיך, ואת כולך מרוסקת וחושבת:

יואו מה יהיה? אני הולכת למות פה!

זהו. הלך עליי.

הצילוווווו

ומשהו בתוכך יודע שחייבת להיות דרך החוצה.

שאַת לא יכולה לוותר פה.

ובשארית הכוחות שלך, את מחפשת מוצא אחרון,

כולך פצועה, אבל את חייבת.

ואז… אַת מבינה שאולי זה הסוף,

ואַת כבר רגע לפני כניעה סופית

אבל הלב שלך כבר נכנע לגמרי

וברגע הזה… כשאת בטוחה שזהו, זה הסוף…

*************************************

את פתאום נזכרת…

שיש אותך שהשארת מאחור- זאת שצופה בקרב מהצד !

ואַת מפנה את המבט, ופתאום- היא זאת…

אַת!

ואַת יושבת לך שם בקהל, עם בקבוק קולה,

שזה טעם החיים המקורי,

לפי המחקרים או משהו,

ומגלה שהקרב נמשך מולֵך,

ואת צופה בו.

אבל עכשיו אַת רואה אותך באמת-

אַת גם המתאגרפת

וגם זאת שנלחמת בה

וגם השופט באמצע

וגם זה שבחוץ מוכר כרטיסים לקרב הזה

וגם השיכור שלידך בקהל

זה כולם אַת.

 *************************************

ואז- אם זה לא כבר גילוי מחופף בפני עצמו,

הנה יש עוד אחד-

אַת רואה פתאום שאַת זאת שמעל הכל

או מאחורי הכל או בתוך הכל

רגע, אין לך שום מיקום ברור

ואַת יכולה לבחור… כן, ממש לבחור-

להישאר במקום הזה שהוא נטול מקום,

או לשים אותך כל רגע, אם את רק רוצה,

בתוך כל אחת מהדמויות האלה,

ואף אחת מהן לא יכולה באמת למוּת

כי אֶת כולן…

אַת ממציאה עכשיו און ליין.

למה?

טוב, עד פה.

באמת אין לך מושג.

אבל אַת יודעת שזה מה שקורה.

ואז אַת מגלה את טעם החיים האמיתי.

שאין לו שום קשר לקוקה קולה.

למרות שיש בעצם מצב שכן.

אולי הכל קשור להכל.

טיילתי בגן עדן לפני כמה זמן

(זה ממש פה קרוב. ליד רמת גן)

ליד עץ אבוקדו, חלקת דשא קטנה

אלוהים ישב שם על ספסל בגינה

קצת מביך, כי לבשתי רק עלה תאנה

(זה כנראה מה שהיה באופנה)

אבל היי, זה אלוהים, לא מזיז לו כלום

הוא ראה כל אחד מאיתנו ערום

בקיצור- התיישבתי ליד אלוהים

ישר זה הרגיש ביתי ונעים

 

לא רציתי להפריע, הוא נראה קצת עייף

אבל אז הוא אמר- הגעת! איזה כיף

תשמעי יש לך טיימינג, איזה מזל

היום רגוע אצלנו בקבלת קהל…

אמרתי לו – יופי. כי רציתי לשאול…

תראה, אתה חמוד והכל

אבל מה הקטע שכולנו צריכים פה לסבול?

כלומר, מה היה לך כזה דחוף

לזרוק אותנו פה בתוך גוף??

אני מבינה שאתה ממש חכם

ושום דבר שאתה עושה הוא לא סתם

אבל במחילה, ועם כל הכבוד,

אפשר הסבר? זה מציק לי מאוד…

 

אלוהים חייך אליי בהמון אהבה-

אל תדאגי אני אתן לך תשובה

כולם שואלים את זה בשלב מסויים

זה בסדר את ממש לא לבד בעולם

 

ואני אענה לך עליה בלי להתאמץ

אבל פתאום אני רואה שהוא מתחיל למצמץ…

תשמעי לא נעים לי נשמה יקרה

אבל הגעת בדיוק לשנ"צ, מצטער נורא

אז תעשי סיבוב, תטיילי לך בינתיים

חייב לשים ראש לשעה- שעתיים

ואני אחזור. אל דאגה

ניפגש על הספסל לקפה ועוגה.

הוא היה באמת נראה די עייף

אמרתי לו- בטח. תנוח, בכיף

והוא אמר- נתראה אהובה
…
ואז התעוררתי.

אז אין לי תשובה.

ומילה לסיום…

רגע, אז מה בעצם קרה?

אלוהים נרדם? ואני ערה?

זה אמנם חלום, והכל דמיוני,

אבל… ממתי בורא עולם… ישנוני??

טוב, אפשר לפרש את זה בדרכים אינספור

וזאת הפרשנות שהחלטתי לבחור:

בורא עולם- הוא הרי גאון

ואם הוא החליט ללכת לישון

אז הוא סומך ובוטח שיש לי תשובה

ואם לא- אז אולי… היא לא כזאת חשובה?

**************

(וכמובן שהגיעו גם תשובות לשאלה הזאת בהמשך, אבל כרגע לגמרי מתאים לי להשאיר את זה פתוח וחופשי)…

מוזמנים לשתף- אם יש לכם תשובות משלכם בעניין הזה…

או- מה אתם הייתם רוצים לשאול אותו אם הייתם פוגשים אותו?

כשאת רוצה לדעת מי את-

אל תלכי לבעיות שלך

ולא למכשולים שלך

ולא לעבר שלך

ולא לדאגות ולפחדים.

אל תלכי לאף אחד מאלה

שיספר לך מי את.

הם כולם משקרים אותך

על בסיס קבוע.

כשאת שואלת מי את-

תשאלי את ההד המגיע מעמקי ליבך

תשאלי את השלווה המרחפת על פני תהום הווייתך

תשאלי את השקט המציף כל אטום מתאי נשמתך

תני להם להשיב.

הם משיבים אותך חזרה הביתה

מיערות השקר העבותים.

הם לוחשים לך מי את באמת

בהתמדה. במסירות.

הקשיבי. בטחי.

לכי לכיוון שיראו לך.

בקצה היער- אַת

מחכה לך.

ובליבך- אור האמת זורח.

רָצִית לְהִתְגַּשֵּׁם בְּגוּף,
לַחֲווֹת, לִדְרוֹךְ עַל אֲדָמָה
אֲבָל עַכְשָׁיו אַתְּ מִתְחָרֶטֶת,
רוֹצָה לִבְרוֹחַ, נְשָׁמָה.

הָיָה לָךְ טוֹב לִהְיוֹת רַק רוּחַ
שְׂמֵחָה, קָלָה וּמְרַחֶפֶת
וּפֹה הַכֹּל מַרְגִּישׁ קָשׁוּחַ,
מַחֲנִיק בְּתוֹךְ הַמַּעֲטֶפֶת.

וְאַתְּ רוֹצָה לְהִשְׁתַּחְרֵר
הַחֲוָיָה כָּל כָּךְ קָשָׁה
הַגּוּף מַרְגִּישׁ כְּמוֹ צִינוֹק
שֶׁל פַּחַד, צַעַר וּבוּשָׁה.

וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁבָּחַרְתְּ
גַּם אִם עַכְשָׁיו אַתְּ לֹא זוֹכֶרֶת
אַתְּ מְבִינָה שֶׁאַתְּ יָצַרְתְּ
אִתּוֹ בְּיַחַד אֶת הַסֶּרֶט.

וְגַם אִם זֶה כּוֹאֵב עַד כְּלוֹת
וְגַם אִם זֶה מַפְחִיד וְצַר
אַתְּ בָּאת לְפֹה לְהִתְעַלּוֹת
לְהִיוָּלֵד מִתּוֹךְ מֵיצַר

וְהוּא מַזְכִּיר עַכְשָׁיו לִנְשׁוֹם
וְאַתְּ נוֹשֶׁמֶת וְנִזְכֶּרֶת
שֶׁהוּא זֶה אַתְּ. שֶׁזֶּה חֲלוֹם
שֶׁאַתְּ בָּחַרְתְּ. וְאַתְּ נִשְׁאֶרֶת.

תִּשָּׁאֲרִי.
תִּשָּׁאֲרוּ.
אוֹהֶבֶת אֶתְכֶם