אֵיךְ "לְהִתְקַדֵּם בַּחַיִּים", אַתְּ שׁוֹאֶלֶת?
בֹּאִי אֲנִי אֲגַלֶּה לָךְ סוֹד קָטָן.
מַשֶׁהוּ שֶׁיָּכוֹל לְהָבִיא לָךְ תּוֹעֶלֶת,
תַּקְשִׁיבִי לִי טוֹב, כִּי הִגִּיעַ הַזְּמָן…
כִּי לִפְעָמִים נִדְמֶה לָךְ שֶׁאַתְּ חַיֶּבֶת-
אֵיזֶה שׁוֹט שֶׁיַּצְלִיף בָּךְ כְּשֶׁאַתְּ לֹא בַּכִּוּוּן,
כִּי אַחֶרֶת, אֵיךְ "תִּשְׁתַּפְּרִי", אַתְּ חוֹשֶׁבֶת?
אָז פֹּה הַטָּעוּת. וְהִנֵּה תִּקּוּן:
כְּדֵי לְהִתְקַדֵּם בֶּאֱמֶת וְלִצְמֹחַ,
רַק תַּסְכִּימִי לִהְיוֹת- *מְאֹד* אֲהוּבָה.
הָאַהֲבָה הִיא מָזוֹן, שֶׁנּוֹתֵן לָךְ כֹּחַ,
שֶׁמַּצְמִיחַ אוֹתָךְ בְּקַלּוּת, בְּשַׁלְוָה.
לֹא. אֵין לָךְ צֹרֶךְ בְּשׁוֹט מִשּׁוּם סוּג.
תִּזְרְקִי אֶת הַשּׁוֹט. הוּא כָּל כָּךְ מְיֻתָּר.
"לְהִתְקַדֵּם בַּחַיִּים" זֶה פָּשׁוּט… תַּעֲנוּג
אַהֲבָה מַצְמִיחָה מֵעַצְמָהּ כָּל דָּבָר.
בִּמְקוֹם לִנְזֹף בָּךְ כְּשֶׁאַתְּ טוֹעָה,
בִּמְקוֹם לִשְׁקֹעַ בְּשִׁפּוּט עַצְמִי,
תְּנִי לָךְ חִבּוּק, תְּנִי מָקוֹם לְדִמְעָה,
אַהֲבָה מַצְמִיחָה, נְשָׁמָה, תִּתְקַדְּמִי.
