מְכִירַת סוֹף עוֹנָה

הִגִּיעָה הָעֵת לִמְכִירַת סוֹף עוֹנָה

שֶׁל דֵּעוֹת יְשָׁנוֹת בְּלִי שִׁמּוּשׁ

גִּלִּיתִי שֶׁהֵן סְתָם מִצְטַבְּרוֹת בַּפִּנָּה,

וְלֹא מוֹעִילוֹת לִי בּגְרוּשׁ.

כְּשֶׁחוֹשֶׁבֶת עַל זֶה בֶּאֱמֶת כָּל דֵּעָה,

גַּם כָּזֹאת מֵהַזְּמָן הָאַחֲרוֹן,

הִיא קְצָת יְשָׁנָה מֵעֶצֶם טִבְעָה

וְתוֹפֶסֶת מָקוֹם בָּאָרוֹן.

אָז הִנֵּה עַכְשָׁיו, דֵּעוֹת חֲמוּדוֹת,

אוֹרֶזֶת אֶתְכֶן לְפִנּוּי.

כִּי אָמְנָם הָיָה כֵּיף וְאֶלֶף תּוֹדוֹת

אֲבָל דֵּי מַתְאִים לִי שִׁנּוּי.

מוֹצִיאָה דֵּעוֹת לִמְכִירַת סוֹף עוֹנָה

(יֵשׁ לִי יוֹתֵר מִדַּי כָּאֵלֶּה).

הֵן סְתָם מַעֲלוֹת אָבָק בַּפִּנָּה

וְלֹא נְחוּצוֹת לִי מִמֵּילָא.

רַק… לָמָה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִרְצֶה לִקְנוֹת

דֵּעוֹת יָד שְׁנִיָּה? זֶה לֹא הֶגְיוֹנִי.

טוֹב, אֲנִי פֹּה רַק כְּדֵי לְפַנּוֹת-

לְמִחְזוּר, לִתְרוּמָה, זֶה כְּבָר לֹא עִנְיָנִי.

אז זה טוב? או לא טוב??

– אז זה טוב או לא טוב? אני שואלת אותה לפעמים… תסתכלי על מה שקורה פה עכשיו- זה טוב? או לא טוב? מה את אומרת??

– זה זה. היא אומרת לי. אין לזה ערך משל עצמו. את זאת שמחליטה על הערכים.

– אוקיי… אז איך להחליט??

– לפי מה שטוב לך. היא עונה. זה הקריטריון שיקבע.
וגם זה- רק אם זה טוב לך.

– כן… אבל… אני לא מרפה- כן אבל נגיד
יש דברים שהם בטוח לא טובים נכון?

– כמו מה למשל?

– הממ נגיד… מחלה… זה לא טוב, נכון?

– לא טוב למי?…
כי אולי… הגוף חולה כי הוא פשוט מקשיב לנשמה, שכבר רוצה כל כך משתוקקת לעבור הלאה לחוויות חדשות ואין לה סבלנות כמו ילדה שרוצה כבר לנסוע ללונה פארק והיא דוחקת בו- נו גוףףףף בוא נלך מפה כבר…
והגוף אומר- בסדר. יש לי עוד כמה דברים ללמוד פה. כמה חיבוקים עוד לתת ולקבל. ואז נלך. אבל לא בא לי שזה יקרה בבת אחת. אני רוצה לעשות את זה לאט. אז אני אכבה פה את המערכות אחת אחת. ואז נלך, טוב חמודה?
והיא מתרצה וממתינה בסבלנות והגוף שמח שהוא יודע מה לעשות עכשיו. והוא יודע שכל כאב הוא חלק מהשלבים בדרך והכל בסדר.
ועוד מעט חוזרים הביתה.
אז זה טוב, או לא טוב?

– אוקיי… אבל זה לא נעים למי שעובר את זה…

– נכון. "טוב" ו "נעים" הם שני דברים שונים.
שמת לב לזה?

לפעמים הם חופפים.
אבל אם תתחילי לראות שהם לא תמיד באים ביחד,
זה יכול להקל על העניינים…

– אבל רגע. אני ממשיכה לחפור לה… ויש גם מלחמות.
אנשים שנלחמים אחד בשני, שעסוקים בהרס,
בכוחניות, שמחריבים משפחות ומכניסים פחד ושנאה לעולם.
אז מלחמות- זה בטוח לא טוב נכון?

– איך את כל כך בטוחה??
ואם זאת הדרך הכי קצרה לאותם אנשים להבין את חוסר התכלית של מלחמה? ואם הם חייבים לעבור דרך טעויות גדולות כדי לגלות מה נכון להם?

זה לא קורה לך לפעמים? לא קורה לך שאת עושה טעות כדי למצוא את השביל שמתאים לך? אולי זה מה שהם צריכים?

ומה אם… הנה משהו שאולי יישמע לך הזוי או מופרך-
מה אם אנחנו בכלל אלה שצריכים אותם כדי להיזכר ולבחור אחרת?

בדרך יש הרבה סבל. אבל איך את יכולה לקבוע שזה לא טוב?

אולי זה לא נעים. זה בטוח לא נעים למי שזה משפיע עליו.
אבל תגידי- לא קרה לך שהיתה לך חוויה לא נעימה שלימדה אותך המון? לא היה לך פעם רגע מאוד כואב שלקח אותך להתרחבות גדולה? אז זה טוב או לא טוב??

– המממ… אבל רגע… אני מתעקשת…בסוף זה מגיע למוות נכון?ומוות… נו… זה לא טוב בכל מקרה, נכון?

– אם את מצליחה לרגע להניח לרעיון שמוות זה לא טוב- נפתחות לך אינסוף אפשרויות חדשות.
מוות יכול להיות התחלה חדשה. הזדמנות. שער. שלווה. התרחבות. מוות זה החידוש האולטימטיבי.

אז זה טוב או לא טוב?

– אה. אוקיי. אז בעצם הכל יכול להיות טוב או לא טוב, לפי בחירה?

– כן.
ובעצם, אין שום דבר שהוא "טוב" או "לא טוב".
יש פה בריאה ויש בתוכה ה- כ- ל. ואז בני אדם התחילו למיין אותה למה שטוב ולא טוב. אלה מושגים מלאכותיים. יחסיים. זמניים. הם לא קבועים, אלא תלויים בסביבה, תרבות, מצב נפשי, זוויות מבט- אינסוף משתנים.

– אז בעצם אין דבר כזה טוב ו- לא טוב?

– נכון. ומה דעתך על זה? זה טוב או לא טוב?

– אני נושמת.
בא לי לבחור שהכל תמיד טוב. אפשר ככה?

– ברור! זאת ההנחת יסוד הכי מופלאה שיש. היא מאפשרת לך הכי הרבה חופש ושמחה.
זאת בחירה בעוצמה שלך. בטח שאפשר. ומותר. וכדאי.

– אז אני בוחרת בזה. איזה כיף. תודה.

ולסיום- הסרטון המקסים הזה שהגיע אליי לפני כמה ימים-
הרגיש לי כמו דוגמה מופלאה להמחיש את הפוסט הזה…
כי כולנו יודעים שאם אנחנו צוללים באמצע האוקיינוס,
ופתאום מופיע לידנו לווייתן
והוא נצמד אלינו… זה ממש לא דבר טוב. נכון???
ברור!! זה מפחיד! וכנראה גם קטלני!

אז זהו. שלא בטוח. ממש כדאי לראות עד הסוף.
ולתת לתבניות הישנות להתפרק תוך כדי צפייה.

תלחצו פה כדי לצפות בסרטון…

 

#Sivona

** כיצד תפספסי את החיים בקלות- 8 עקרונות מובילים **

החלטתי שמגיע לקוראים הנאמנים שלי לקבל הצצה ראשונה לספר החדש שלי שנקרא-
”כך תפספסי את החיים בקלות-
ארגז כלים למפספסת בראשית דרכה“.
הספר כמובן ארוך ומורכב, אך לאלה מכם שרוצים לטעום ממנו מעט,
הנה פה אני מגישה לכם תקציר של הפרק-

** כיצד תפספסי את החיים בקלות- 8 עקרונות מובילים **

1. תקטיני- תקטיני אותך, את היכולות שלך, את החלומות שלך, את מה שאת אוהבת וחשוב לך. תקטיני אחרים מסביבך ככל האפשר,
תקטיני אפשרויות, הזדמנויות, סיכויים. תקטיני.

2. תגדילי- תגדילי את הדרמות, את תחושת המחסור,
את הפחדים, את המחשבות המחלישות, את הספקות.
אם ראית פחד קטנטן מתחבא בפינה- תהפכי אותו מייד למפלצת ענקית.
תחשבי בגדול- תמיד אפשר להגדיל את כל הפחדים האלה.

3. מה שזה לא יהיה- אל תתני לזה לרגש אותך.
ובכלל אם כבר מדברים על זה, אז רגשות- מה נסגר עם זה?
כי שמתי לב שכל מה שהם עושים זה לגרום לנו להרגיש דברים.
וכולנו יודעים שמשם זה מדרון חלקלק עד שתגלי שאין לך שליטה פה על כלום ועוד שיט בסגנון.
אז למה? לא חבל??

4. לעולם אל תסטי מהתוכניות שלך. אם יש שינויים ועיכובים- תילחמי בכל הכוח כדי לחזור לתוכנית המקורית. אל תוותרי. אין שום דבר שהחיים מציעים לך ששווה לסמוך עליו. החיים מתכמנים אותך בלי הפסקה. תהיי יותר חכמה מותק. תדבקי בתוכנית בכל מחיר.

5. מתנות- טוב זה ביג נוֹ-נוֹ. אם מישהו רוצה לתת לך משהו, כל דבר- מתנה, מחמאה, חיבוק, חיוך- ישר תחשדי בו. ותמיד תשימי לב שאת קודם כל הודפת את זה.
משפטים שיכולים לשמש אותך במקרים כאלה- ”לא היית צריך“; ”שטויות, אני מסתדרת“; ”מה פתאום, הגזמת!“; ”מה, בשבילי?? נורא מביך“.
ואם את כבר מחליטה בצעד פזיז לקבל את המתנה- אז תדאגי להרגיש ממש גרוע בקשר לזה, למשך שעתיים. לפחות.

6. הפחדים שלך הם האמת. כל מה שהם אומרים לך שאת לא יכולה, שזה לא הולך לעבוד, שזה הולך להיות נו-רא- תאמיני לכל אחד מהם ממש חזק. ותפעלי בהתאם.
שזה בעצם אומר- אל תפעלי. אל תצאי לעולם. לאן יש לך לצאת?? החיים ממש מפחידים!! שבי בבית. בזהירות כמובן.

7. אין חדש תחת השמש- תשמרי על השגרה שלך בכל מחיר. חידושים הם מחוץ לתחום. שינויים זה מתכון לכאב ראש.
תאמיני לי. בדקתי בשבילך.
אם זה עובד- למה לתקן את זה, נכון? (לא עובד? קצת חורק? תתמודדי ככה זה בחיים).
ואם את חייבת לחדש משהו- תקני נעליים חדשות. אבל זהו!

8. תחכי- לא משנה למה. כל הזמן תחכי. תחכי שהנסיבות ישתנו, שתקבלי את הקידום ההוא, שתמצאי עבודה, שתתפטרי מהעבודה, שהוא יתקשר, שהוא יציע לך, תחכי לחופשה בתאילנד, לסוף התואר, לאחרי החגים, לסוף הקיץ, לדעת את התשובה, תחכי.
כל הזמן תהיי בעמדת המתנה. אל תתפתי להסתכל על מה שכבר עכשיו ואיך זה מתאים לך בול. זה לא.
תמיד צריך לקרות עוד משהו כדי שזה יהיה באמת מה שזה אמור להיות.
וגם אז. בואי. זה עדיין לא זה.

*****
והנה זורקת לך פנימה עוד הצעת בונוס, שלא תגידי שאני לא נדיבה-
אם את מרגישה שמשהו שקראת פה הוא לא נכון-

אז תנשמי עמוק ותקראי שוב.
ותפסיקי עם השטויות.

🍋

** הספר החדש
”כך תפספסי את החיים בקלות- ארגז כלים למפספסת בראשית דרכה“
נמצא בשלבים אחרונים של עריכה.
מי שמעוניין בעותק של הספר במחיר מיוחד לחברים-
מוזמן לשלוח לי תגובה פה, או דרך המייל.
:))
יום מבורך ומלא באור לכולם!

אוהבת. 

 

 

בתוך בור…

ולפעמים… את מוצאת את עצמך בתוך בור-

עמוק ואפל, בלי אף קרן אור,

ולפני שאת מספיקה להסתכל מסביב,

ולפני שאת יודעת איך להגיב,

את רואה לצידך את ייאוש, עצב ופחד-

את לא לבד בבור- הם איתך ביחד.

מנסה לטפס למעלה, ופעם אחר פעם-

את נופלת, נחבלת, מרגישה שאין טעם.

את עם ייאוש, עצב ופחד בבור,

ואת יכולה למחות, אבל זה לא יעזור…

ואז, בתוך החושך הקר, החונק,

את מותשת, נואשת, מפסיקה להיאבק,

אין לך כבר כוח, ואת מבינה-

שאין לך ברירה, חוץ מלהיכנע,

ולהיות פה בבור, עד מתי? אין לדעת.

את כבר לא שואלת- את פשוט נכנעת…

וגם פחד, עצב וייאוש פה- לא הולכים לשום מקום,

אז אולי כדאי… להגיד להם… שלום?

ואת אומרת "שלום", בהיסוס וחשש,

 

ופתאום את רואה שייאוש- מיואש,

ושעֶצֶב- עצוב ושפַּחַד- פוחד,

כל אחד בפינה שלו- מרגיש קצת בודד,

ואף אחד מהם לא נראה לך אויב,

אלא יותר כמו ילד שרוצה תשומת לב,

ובתוך הבור החשוך, המרתיע,

את רוצה רק לתת להם חיבוק שירגיע…

וכשאת מאמצת אותם אל ליבך,

פתאום משום מקום, מופיעים מסביבך-

גם הרצון לוותר, ותחושת כישלון,

תבוסה, ריקנות, בלבול ויגון,

כולם איתך בבור, האפל והצר,

וכולם מבקשים את אותו הדבר-

"תסתכלי עליי, בבקשה, רק רגע אחד-

אל תתעלמי, אל תשאירי אותי לבד".

כולם רק רוצים התייחסות, הכרה,

ואיכשהו זה נשמע לך כמו בקשה סבירה-

ואת נענית להם, מסתכלת להם בעיניים,

מקדישה לכל אחד מהם דקה או שתיים,

את רואה את כולם, למרות שחשוך,

והם אומרים לך תודה בחיוך,

ואת כבר פחות מבוהלת, ויש לך כוחות,

והבור- הוא רק בור, לא יותר, לא פחות…

ואחרי שאמרת שלום לכולם,

ופתאום, לידך, מופיע… סולם.

ואת מטפסת עליו ויוצאת.

ומשהו בלב נרגע ושָׁקֵט.

 

 

באיזה עולם

באיזה עולם את רוצה לחיות, נשמה?

בעולם מקוטב, עולמלחמה?

או עולם שתמיד פניו לטובה?

זה העולם שלך, תבחרי, אהובה.

אם הכל אפשרי באותה המידה-

איזה עולם את רוצה, חמודה?

עולם ששופט את כולם לחומרה?

או עולם שאוהב? כן, יש לך בחירה.

תבחרי לך עולם, זאת בחירה פשוטה-

העולם משתנה, בהינף החלטה.

לא צריך לחכות שהשמש תזרח.

תבחרי כבר עכשיו את העולם שלך.

"אל תזכירו לעולם שהוא חולה ובעייתי. 
תזכירו לו- שהוא יפה וחופשי."
מוג'י. 

קמת בבוקר קווץ' ? אז תקראי את זה.

למקרה שאת קמה בבוקר, ומרגישה קצת… קווץ' כזה 🙂
לא משהו עם סיבה מוגדרת…
פשוט תדר אנרגטי קצת נמוך, חוסר כוח, ספקות, פחדים, עצב…
או בקיצור- קווץ'…

הנה תזכורת קטנה ב- 6 סעיפים קצרים
שיכולה לעזור לך במצבים כאלה.
(אין צורך להתחבר לכולם. אחד מהם מספיק כדי לעשות את השיפט הנדרש)…
נכתב בלשון נקבה, מכוון לכל מי שזה מתאים ועוזר לו:

1. מותר לך להרגיש ה- כ- ל. כל מה שעולה זה בסדר גמור. כל רגש רק עולה כדי שתסכימי לראות אותו רגע, תתני לו תשומת לב בלי לנסות לשנות אותו, בלי לברוח ממנו. תזכרי- את לא הוא. את לא הרגש הזה. את זאת שחווה אותו. הבדל ענק.
לכן, הוא זקוק לתודעה שלך כדי להתקיים. ואת יכולה לחוות אותו עכשיו בחופשיות.
ככל שתנסי להתעלם או להתנגד לו- הוא בד"כ יישאר יותר. לכן את יכולה פשוט לשבת רגע, ולהניח לך לנשום ברכות, ולחוות את הרגש הזה.
ואם עולה רצון שהוא "יילך"- זה גם בסדר. גם זאת חוויה. תני לכל מה שעולה לעלות. בחמלה, ברכות, באהבה. וזהו.
ותגלי איך להרגיש רגש מבלי להיאבק בו.
זה שלום פנימי עם כל החלקים.

2. תגידי תודה. על מה שבא לך באותו רגע. בלי לסנן. תודה שהתעוררתי. תודה על המיטה הנוחה שלי. תודה על הגוף שעובד כל כך יפה בשבילי. תודה על המים שיש לי בברז לשטוף פנים. תודה על האנשים היקרים לי. תודה על הלב שלי שמרגיש. לא חייבת "להרגיש" את התודה. מספיק להתחיל "להתניע" אותה בצורה מלאכותית. זה בסדר אם זה מרגיש בהתחלה לא אמיתי ממש. תמשיכי להודות.
ותגידי תודה לך על הבחירה להודות דווקא ברגע כזה.
זאת גבורה אמיתית.

3. תזכרי שאת חלק ממכלול. כי לכולנו לפעמים יש רגעים פחות נעימים, וזה בסדר. אבל אולי יעזור לך להיזכר שיש לך פה גם חלק בעולם, והאור שאת מביאה הוא חשוב ועוזר לעוד אנשים. אפילו לאנשים שלא פגשת מעולם. רק מעצם היותך, יש פה שדה אנרגטי.
ואת רוצה להעלות את התדר שלך גם לטובת השדה הזה. דרך אגב- תשתמשי בסעיף הזה רק אם הוא גורם לך להרגיש טוב. אל תהפכי את זה למחוייבות כובלת, אלא תראי בזה הזדמנות להתעלות למען הכלל.
לפעמים בשביל עצמנו קשה לנו להתרומם, אבל היות שכולנו פה באנו גם לעזור לאחרים- יש לחלק גדול מאיתנו את הרכיב הזה שרוצה להשפיע אור. תשתמשי בו כדי לעזור לך להיזכר בתמונה הגדולה.
את לא פה רק בשבילך.
וזאת תזכורת נפלאה לאחדות ולהתמסרות לאור.

4. מה שאת לא עושה- תהיי הכי חמודה אלייך שאת רק יכולה. תשחררי שיפוטיות, תיפרדי מציניות, תנערי החוצה מחשבות דוקרניות שלא תורמות לך כלום. תתייחסי אלייך כמו שבורא עולם מתייחס אלייך- כמו תינוקת אהובה שהוא רק רוצה להיטיב איתה ולאפשר לשחק ולהתנסות פה. תרפי מהשוואות שמוציאות אותך לא מספיק (משהו)- את לא פה כדי להשוות את החיים שלך לאלה של מישהו אחר, או אותך למשהו שאת לא (כרגע)-
את פה כדי להיות ממש את ממש עכשיו.
וזאת נקודת פתיחה הכי מפרגנת ואמיתית שיש.

5. תקחי כמה דקות לשבת בנינוחות, לעצום עיניים ולהזרים אור מלמעלה למטה לאורך כל הגוף. תני לאור להתפשט ולהתרחב בך, ואז לצאת ולזרוח גם מחוץ לגוף עוד ועוד. תוקירי תודה לך, שאת בוחרת להתחבר לאור. תהני מההרגשה של האור שוטף אותך…
תיזכרי באמת של מי שאת. מעבר לגוף הזה, מעבר למחשבות האלה, מעבר לחוויות האלה, מעבר להגדרות ולתפקידים שלקחת לך.
זאת היזכרות במה שאת.

6. תגידי תודה להרגשה הלא נעימה הזאת. כן!! ולמה?? ממש פשוט. כשכואב לנו- זאת הדרך של ההדרכה לקבל את תשומת הלב שלנו. ככה הם בעצם מאותתים לנו לחזור למסלול המואר. התחושה הזאת היא עוד צורה של תקשורת עם ההדרכה הגבוהה. אם אנחנו לא מקשיבים- אז סתם "הרגשה לא נעימה" יכולה להתפתח למשהו יותר "דרמטי" כדי שנשים לב (נגיד אירוע לא נעים או מחלה).
אז בעצם זה ממש מעולה שאת שמה לב לזה עכשיו.
זה מראה שאיכפת לך מעצמך מספיק כדי שכל תזוזה קטנה מהמסלול ישר תאותת לך בתחושה לא נעימה כדי שתחזרי הביתה.
וזאת הקשבה אוהבת לאמת הגבוהה שלך.

יום מקסים ותודה.

נ. ב.
לגבי התמונה פה למעלה…
חיפשתי תמונה לפוסט הזה- בד"כ אני מנסה למצוא
משהו ש "יתאים לנושא".
אבל אז ראיתי את זה…
וזה כל כך מרגש בעיני שפשוט הרגיש
לי לשים את זה פה בכל מקרה.
תודו שזה עושה מסאז' ללב…  

שיחה איתו…

– אז תגיד רגע- באמת הכל זה אחד, או שכולנו נפרדים?

– את יכולה לגלות את זה רק בעצמך. אם תרצי. רוצה?

– ברור. אבל לפני זה- עוד שאלונת קטנטונת- האם באמת יש תוכנית כתובה מראש, או שהכל אקראי לגמרי? כי חלק אומרים ככה וחלק ככה, וזה די מבלבל. אפשר תשובה על זה?

– אוקיי אני תכף אסביר, אבל למה יש לי הרגשה שיש לך בקנה עוד שאלה אליי?

– כי יש לי. אתה באמת יודע הכל! אז ככה- יש באמת איזה תכלית גבוהה, או ייעוד, או שרק באנו לפה להעביר את הזמן עד שייגמר לנו הזמן?

– אני אסביר הכל. זהו? או שיש עוד משהו?

– הממ זהו לבינתיים נראה לי.
אה, כן, שכחתי את הנימוסים בבית- מה שלומך היום?

– שלומי מעולה כרגיל תודה. ועכשיו- התשובות בשבילך.

– הו יופי!

– ושימי לב- אני הולך לתת לך תשובה אחת שתענה על הכל.
בחיי שאת צודקת- אני גאון.

– ידוע. בזמנך החופשי… התשובה.

– כן. אז ככה. כל מה ששאלת- יש לזה אינסוף תשובות.
כל אבל כל רעיון שאי פעם תשמעי או תקראי או תמציאי
לגבי השאלות האלה- הוא נכון.

כל דעה שתשמעי- היא נכונה. כל תיאוריה- בינגו.

– מה?? אז מה אתה אומר בעצם?? אז אין אמת אחת??
ומה עם סתירות פנימיות? איך זה מסתדר? איך יכול להיות שזה גם אפשרות אחת ובאותו זמן גם ההפוכה?? למה אתה מתכוון?

– אני מתכוון שיש אמת אחת.

– נו?

– האמת האחת היא- שהכל נכון.

– יכול להסביר?

– ברור. בואי נעשה את זה ממש מגניב. רוצה?

– כן ממש בא לי הסבר מגניב.

– יופי. הנה:

אז תדמייני שיש לונה פארק ענק. עצום. אינסופי.  ובתוכו ה- כ- ל קורה. וכולכם שם. כל יצורי הבריאה. והוא מלא במתקנים- נדנדות, מגלשות, קרוסלות, גלגלי ענק, רכבות הרים…
את יודעת. לונה פארק.

 

וכל אחד מכם בוחר לאיזה מתקן הוא יילך הפעם. ומכל מתקן- זווית ההסתכלות שונה.

ואז אתם, יצורים משעשעים כמוכם, עולים על אחד המתקנים…

ואז- במקום להנות מהנסיעה, אתם מתחילים לנסות לשכנע את כל מי שסביבכם ש- זה המתקן הכי שווה!! והוא גם היחיד שלגיטימי!
ושמי שלא עולה עליו עכשיו- הוא טמבל רציני או ממש נזק מתמשך לעולם!!
וצריך לשכנע אותו, או לנזוף בו, או להחרים אותו, או להעניש אותו- עד שהוא ילמד את השיעור שלו, ויעלה למתקן שלכם.

ככה זה עם האמונות שלכם- זה כמו מתקנים בלונה פארק. רק שבד"כ אתם כל כך עסוקים בלהצדיק אותן, להיאבק עליהן, להתווכח עליהן עם אחרים או לנסות להסביר אותן…
עד שאתם לא שמים לב- שהבאתי אתכם לפה כדי שיהיה לכם כיף!

ושמותר להיות באיזה מתקן שבא לכם, לכמה זמן שבא לכם, ולהחליף, ולחזור, ולהתנסות… ושאין שום מתקן שהוא "עדיף" על אחר. לכל אחד מתאים משהו אחר.

מבינה?

– כן… אז רגע- למה אתה לא מתערב ומסביר לכולם את מה שאמרת לי עכשיו?

– כי את שאלת אותי. וביקשת תשובות.
את *בחרת* לשמוע מה יש לי להגיד על זה…
וכדי לקבל משהו- אתם צריכים לבקש.
("בקשו- ויינתן לכם", זוכרת?).
והעולם שבראתי פה הוא עולם של בחירה חופשית. אני הבאתי אתכם לפה בשביל לשחק.
אתם בוחרים להיאבק? מותר לכם.
להשקיע ים אנרגיות בלשכנע? בכיף.
לריב עם כל העולם ואחותו רק כי הם בחרו לעלות על מתקן שונה משלכם? גם בחירה. מוזרה קצת לטעמי, אבל בחירה.
מותר לכם מה שתרצו. לא מתערב.

– מדהים. נדמה לי שהבנתי את התשובה.

– כן. הבנת בדיוק מה שהיית אמורה להבין. ידעתי שתבואי לשאול. ידעתי שתביני.

– טוב לא סתם אתה בורא עולם. יודע הכל.
אה.. ועוד שאלה קטנה.

– ידעתי!  🙂  כן?

– אז כן, לונה פארק ענק… נחמד והכל, רק… למה בעצם בראת את כל זה? זה בלאגן מה היית צריך את כל הכאב ראש הזה??

– בשבילי זה בכלל לא בלאגן. בשבילי יש פה סדר מופתי והרמוניה מוחלטת.

– וואו. אפשר לראות את זה גם כמוך?

– ברור.

– איך?

– תתחילי לבקש את זה. תכירי בזה לפני שתקבלי את זה דרך החושים. ואז תתחילי לחוות את זה כל פעם עוד קצת…

– מעולה. תודה.

– בבקשה. ולשאלתך- למה בראתי את כל זה? זה פשוט כי היצירתיות שלי עולה על גדותיה ואני לא יודע לדחות סיפוקים.
אז אני בורא כל הזמן בלי הפסקה.
למעשה, מדובר בהפרעה שנקראת- "בריאה בלתי נשלטת".

– מה אתה אומר?! נשמע קצת קשוח. זה בטיפול?

– עדיין אין לזה תרופה.

– ברצינות?

– כן. עדיין לא בראתי את המדען שימציא אותה.
בינתיים ממש כיף לי ככה.
נראה, אולי בהמשך.

– אוקיי. בריאות שלמה.

– לברוא. זה הבריאות שלי. ותודה נשמה.

 

מי שחשבתם שאתם- מסר מתוקשר.

בא לי לכתוב משהו רגע לפני שהולכת לישון,

בא לי להגיד לכם משהו

ומרוב משהו-ים לא יודעת מה לבחור.

קורה פה משהו ממש מרגש,

ומרוב התרגשות אני קצת ספיצ'לס. מכירים?

אז הנה אני אעשה את זה פשוט-

אני אומרת עכשיו לאלוהים-

תשמע, תן את המסר שהכי מתאים לך לתת עכשיו

ותעשה את זה קצר פליז כי עייפים פה. תודה.

🙂

חח זה הולך להיות משעשע…

נראה מה יגיע…. הממממ…

אוקיי הנה זה בא…

*******************************

אהובים ויפים

מי שחשבתם שאתם-

זה לא אתם בכלל.

התודעה שלכם טבולה בחצאי אמיתות

ושקרים והפכים והתפתלויות.

הכל כל כך פשוט-

גשו למקום הכי אוהב וחומל ונקי ונותן ומכוון לטוב

שאתם יכולים לראות בדמיונות הכי גבוהים שלכם

וכשאתם שם- תעלו עוד. ועוד. ועוד.

תפרצו את תקרות הזכוכית של תודעתכם.

היא רוצה להתרומם.

היא רוצה לנסוק.

היא רוצה להתפשט.

היא רוצה לברוא.

היא רוצה להראות לכם כמה עוד אפשרי

שלא דמיינתם.

שלא חלמתם.

שלא ראיתם מעולם.

אל תפחיתו מעצמכם.

אל תפחדו.

ואם עולה פחד-

אל תתנו לפחד לגרום לכם לסגת לאחור.

עלו עוד. ועוד. ועוד.

ככל יכולתכם ורצונכם.

השבילים פתוחים בשבילכם.

השערים אינם נעולים.

הסודות מבקשים להתגלות.

כל היקום עוצר את נשימתו בציפייה לכם.

אל תתמהמהו.

נשמו את עוצמתכם.

ובחיוך בוטח- עלו.

 

אל תצפו שהכל ייראה לכם ברור ומובן מייד.

מתנת יום הולדת מרגשת יותר כשהיא ארוזה בנייר עטיפה.

המתנות שהפקדתי על שמכם

ממתינות לכל אחד במסלול המיועד לו.

אלה מתנות זוהרות.

לא תוכלו לפספס אותן.

העלייה רק התחילה.

החזיקו חזק.

אבל רק לצורך הריגוש-

למעשה, לעולם לא תוכלו ליפול.

אתם אחוזים בזרועותיי תמיד.

אהבה נצחית.

תודה!

נִסִּיתִי הַכָּל.

נִסִּיתִי פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר אֶת הַכָּל:

לָלֶכֶת, לַחֲזֹר, לִהְיוֹת וְלַחֲדֹל,

לְקַבֵּל, לְהִתְכַּחֵשׁ,

לֶאֱהֹב אֶת מַה שֶׁיֵּשׁ…

לִמְחוֹת, לְהִתְנַגֵּד,

לְפָרֵק, לְאַחֵד,

לִשְׁתֹּק, לְדַבֵּר,

לְהִתְרַחֵק, לְהִשָּׁאֵר,

לְהִגָּמֵל, לְהִתְמַכֵּר,

לְהֵאָבֵק וּלְוַתֵּר,

לְהַרְגִּישׁ אֶת הָעֶצֶב, לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה,

לְהוֹדוֹת, לְבָרֵךְ, לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה…

וְכָל מַה שֶׁנִּסִּיתִי – לִפְעָמִים עָבַד,

לִפְעָמִים מַמָּשׁ לֹא, וְנִשְׁאַרְתִּי לְבַד…

וְאַחֲרֵי שֶׁנִּסִּיתִי הַכָּל כִּמְעַט,

גִּלִּיתִי שֶׁאֵין שׁוּם שִׁטָּה אַחַת –

אֵין "שְׁבִיל שֶׁל זָהָב", שֶׁמּוֹבִיל לְאוֹצַר,

אֵין "לַחַשׁ קְסָמִים", שֶׁפּוֹתֵר כָּל דָּבָר,

אוֹ אוּלַי… יֵשׁ כָּאֵלֶּה בְּאֹפֶן כְּלָלִי,

אֲבָל, בֵּינְתַיִם, לֹא בִּשְׁבִילִי…

וְיֵשׁ לִי תְּחוּשָׁה (רַק בֵּינֵינוּ, בְּסוֹד),

שֶׁכָּכָה זֶה אָמוּר מַמָּשׁ (לֹא) לַעֲבֹד…

כִּי אִם הָיְתָה מִתְגַּלָּה הַ- "שִׁטָּה"

אָז מִיָּד אַשְׁלָיָה כְּבָר בָּאָה אִתָּהּ –

הַאַשְׁלָיָה שֶׁיֵּשׁ תְּשׁוּבָה וּמָזוֹר,

אוֹ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלָל "מַשֶׁהוּ" שֶׁצָּרִיךְ לִפְתֹּר,

וְשֶׁרַק כְּשֶׁאֶמְצָא אֶת הַתְּשׁוּבָה הַכְּמוּסָה,

רַק אָז אוּכַל לָנוּחַ, בְּסוֹף הַמַּסָּע,

וְלָדַעַת שֶׁ "הַגָּבִיעַ הַקָּדוֹשׁ" כְּבָר אֶצְלִי,

וְשֶׁהַכָּל כְּבָר פָּתוּר בָּחַיִּים שֶׁלִּי…

וְלַמְרוֹת שֶׁזֶּה סִפּוּר מַקְסִים וְכוֹבֵשׁ,

וְהַלֵּב מִשְׁתּוֹקֵק לְהַאֲמִין וּמִתְעַקֵּשׁ…

מְבִינָה עַכְשָׁיו, שֶׁזֶּה רַק… סִפּוּר.

וְאֵין מַה לִפְתֹּר – כִּי הַכָּל כְּבָר פָּתוּר.

וְאֵין שׁוּם "תְּשׁוּבָה", כִּי אֵין שׁוּם "חִידָה"

וְאֶפְשָׁר

לַעֲצֹר

וְלָנוּחַ.

תּוֹדָה!

 

שלום לתחושה של וודאות

שלום לתחושה של וודאות

היתה לנו יופי של זוגיות

אני נצמדתי אלייך כמו נייר דבק

את רצית לברוח (בינינו- בצדק)

ניסית לומר לי שאת לא שייכת

שהגיע הזמן שלך ללכת

ניסית לומר לי שאת סתם אשליה

שאין כלום בינינו, מעולם לא היה

אבל לא הקשבתי אחזתי בכוח

לא השארתי לך ברירה, חוץ מלברוח.

ועכשיו, וודאות, הגיע הזמן-

להמשיך בחיים כשאת לא איתי כאן.

(בעצם ממילא לא היית באמת

המצאה מוחלטת. ברור לי כעת)

 

על "אי וודאות", חול חמים ורך

הגלים משחקים ושקט פה כל-כך,

בין שני דקלים ערסל מתנדנד

זה מרגיש לבד, אבל ממש לא בודד.

והחלל שנשאר כשוודאות עזבה

מתמלא אלוהות מתוקה. אהבה.