באיזה עולם

באיזה עולם את רוצה לחיות, נשמה?

בעולם מקוטב, עולמלחמה?

או עולם שתמיד פניו לטובה?

זה העולם שלך, תבחרי, אהובה.

אם הכל אפשרי באותה המידה-

איזה עולם את רוצה, חמודה?

עולם ששופט את כולם לחומרה?

או עולם שאוהב? כן, יש לך בחירה.

תבחרי לך עולם, זאת בחירה פשוטה-

העולם משתנה, בהינף החלטה.

לא צריך לחכות שהשמש תזרח.

תבחרי כבר עכשיו את העולם שלך.

"אל תזכירו לעולם שהוא חולה ובעייתי. 
תזכירו לו- שהוא יפה וחופשי."
מוג'י. 

קמת בבוקר קווץ' ? אז תקראי את זה.

למקרה שאת קמה בבוקר, ומרגישה קצת… קווץ' כזה 🙂
לא משהו עם סיבה מוגדרת…
פשוט תדר אנרגטי קצת נמוך, חוסר כוח, ספקות, פחדים, עצב…
או בקיצור- קווץ'…

הנה תזכורת קטנה ב- 6 סעיפים קצרים
שיכולה לעזור לך במצבים כאלה.
(אין צורך להתחבר לכולם. אחד מהם מספיק כדי לעשות את השיפט הנדרש)…
נכתב בלשון נקבה, מכוון לכל מי שזה מתאים ועוזר לו:

1. מותר לך להרגיש ה- כ- ל. כל מה שעולה זה בסדר גמור. כל רגש רק עולה כדי שתסכימי לראות אותו רגע, תתני לו תשומת לב בלי לנסות לשנות אותו, בלי לברוח ממנו. תזכרי- את לא הוא. את לא הרגש הזה. את זאת שחווה אותו. הבדל ענק.
לכן, הוא זקוק לתודעה שלך כדי להתקיים. ואת יכולה לחוות אותו עכשיו בחופשיות.
ככל שתנסי להתעלם או להתנגד לו- הוא בד"כ יישאר יותר. לכן את יכולה פשוט לשבת רגע, ולהניח לך לנשום ברכות, ולחוות את הרגש הזה.
ואם עולה רצון שהוא "יילך"- זה גם בסדר. גם זאת חוויה. תני לכל מה שעולה לעלות. בחמלה, ברכות, באהבה. וזהו.
ותגלי איך להרגיש רגש מבלי להיאבק בו.
זה שלום פנימי עם כל החלקים.

2. תגידי תודה. על מה שבא לך באותו רגע. בלי לסנן. תודה שהתעוררתי. תודה על המיטה הנוחה שלי. תודה על הגוף שעובד כל כך יפה בשבילי. תודה על המים שיש לי בברז לשטוף פנים. תודה על האנשים היקרים לי. תודה על הלב שלי שמרגיש. לא חייבת "להרגיש" את התודה. מספיק להתחיל "להתניע" אותה בצורה מלאכותית. זה בסדר אם זה מרגיש בהתחלה לא אמיתי ממש. תמשיכי להודות.
ותגידי תודה לך על הבחירה להודות דווקא ברגע כזה.
זאת גבורה אמיתית.

3. תזכרי שאת חלק ממכלול. כי לכולנו לפעמים יש רגעים פחות נעימים, וזה בסדר. אבל אולי יעזור לך להיזכר שיש לך פה גם חלק בעולם, והאור שאת מביאה הוא חשוב ועוזר לעוד אנשים. אפילו לאנשים שלא פגשת מעולם. רק מעצם היותך, יש פה שדה אנרגטי.
ואת רוצה להעלות את התדר שלך גם לטובת השדה הזה. דרך אגב- תשתמשי בסעיף הזה רק אם הוא גורם לך להרגיש טוב. אל תהפכי את זה למחוייבות כובלת, אלא תראי בזה הזדמנות להתעלות למען הכלל.
לפעמים בשביל עצמנו קשה לנו להתרומם, אבל היות שכולנו פה באנו גם לעזור לאחרים- יש לחלק גדול מאיתנו את הרכיב הזה שרוצה להשפיע אור. תשתמשי בו כדי לעזור לך להיזכר בתמונה הגדולה.
את לא פה רק בשבילך.
וזאת תזכורת נפלאה לאחדות ולהתמסרות לאור.

4. מה שאת לא עושה- תהיי הכי חמודה אלייך שאת רק יכולה. תשחררי שיפוטיות, תיפרדי מציניות, תנערי החוצה מחשבות דוקרניות שלא תורמות לך כלום. תתייחסי אלייך כמו שבורא עולם מתייחס אלייך- כמו תינוקת אהובה שהוא רק רוצה להיטיב איתה ולאפשר לשחק ולהתנסות פה. תרפי מהשוואות שמוציאות אותך לא מספיק (משהו)- את לא פה כדי להשוות את החיים שלך לאלה של מישהו אחר, או אותך למשהו שאת לא (כרגע)-
את פה כדי להיות ממש את ממש עכשיו.
וזאת נקודת פתיחה הכי מפרגנת ואמיתית שיש.

5. תקחי כמה דקות לשבת בנינוחות, לעצום עיניים ולהזרים אור מלמעלה למטה לאורך כל הגוף. תני לאור להתפשט ולהתרחב בך, ואז לצאת ולזרוח גם מחוץ לגוף עוד ועוד. תוקירי תודה לך, שאת בוחרת להתחבר לאור. תהני מההרגשה של האור שוטף אותך…
תיזכרי באמת של מי שאת. מעבר לגוף הזה, מעבר למחשבות האלה, מעבר לחוויות האלה, מעבר להגדרות ולתפקידים שלקחת לך.
זאת היזכרות במה שאת.

6. תגידי תודה להרגשה הלא נעימה הזאת. כן!! ולמה?? ממש פשוט. כשכואב לנו- זאת הדרך של ההדרכה לקבל את תשומת הלב שלנו. ככה הם בעצם מאותתים לנו לחזור למסלול המואר. התחושה הזאת היא עוד צורה של תקשורת עם ההדרכה הגבוהה. אם אנחנו לא מקשיבים- אז סתם "הרגשה לא נעימה" יכולה להתפתח למשהו יותר "דרמטי" כדי שנשים לב (נגיד אירוע לא נעים או מחלה).
אז בעצם זה ממש מעולה שאת שמה לב לזה עכשיו.
זה מראה שאיכפת לך מעצמך מספיק כדי שכל תזוזה קטנה מהמסלול ישר תאותת לך בתחושה לא נעימה כדי שתחזרי הביתה.
וזאת הקשבה אוהבת לאמת הגבוהה שלך.

יום מקסים ותודה.

נ. ב.
לגבי התמונה פה למעלה…
חיפשתי תמונה לפוסט הזה- בד"כ אני מנסה למצוא
משהו ש "יתאים לנושא".
אבל אז ראיתי את זה…
וזה כל כך מרגש בעיני שפשוט הרגיש
לי לשים את זה פה בכל מקרה.
תודו שזה עושה מסאז' ללב…  

שיחה איתו…

– אז תגיד רגע- באמת הכל זה אחד, או שכולנו נפרדים?

– את יכולה לגלות את זה רק בעצמך. אם תרצי. רוצה?

– ברור. אבל לפני זה- עוד שאלונת קטנטונת- האם באמת יש תוכנית כתובה מראש, או שהכל אקראי לגמרי? כי חלק אומרים ככה וחלק ככה, וזה די מבלבל. אפשר תשובה על זה?

– אוקיי אני תכף אסביר, אבל למה יש לי הרגשה שיש לך בקנה עוד שאלה אליי?

– כי יש לי. אתה באמת יודע הכל! אז ככה- יש באמת איזה תכלית גבוהה, או ייעוד, או שרק באנו לפה להעביר את הזמן עד שייגמר לנו הזמן?

– אני אסביר הכל. זהו? או שיש עוד משהו?

– הממ זהו לבינתיים נראה לי.
אה, כן, שכחתי את הנימוסים בבית- מה שלומך היום?

– שלומי מעולה כרגיל תודה. ועכשיו- התשובות בשבילך.

– הו יופי!

– ושימי לב- אני הולך לתת לך תשובה אחת שתענה על הכל.
בחיי שאת צודקת- אני גאון.

– ידוע. בזמנך החופשי… התשובה.

– כן. אז ככה. כל מה ששאלת- יש לזה אינסוף תשובות.
כל אבל כל רעיון שאי פעם תשמעי או תקראי או תמציאי
לגבי השאלות האלה- הוא נכון.

כל דעה שתשמעי- היא נכונה. כל תיאוריה- בינגו.

– מה?? אז מה אתה אומר בעצם?? אז אין אמת אחת??
ומה עם סתירות פנימיות? איך זה מסתדר? איך יכול להיות שזה גם אפשרות אחת ובאותו זמן גם ההפוכה?? למה אתה מתכוון?

– אני מתכוון שיש אמת אחת.

– נו?

– האמת האחת היא- שהכל נכון.

– יכול להסביר?

– ברור. בואי נעשה את זה ממש מגניב. רוצה?

– כן ממש בא לי הסבר מגניב.

– יופי. הנה:

אז תדמייני שיש לונה פארק ענק. עצום. אינסופי.  ובתוכו ה- כ- ל קורה. וכולכם שם. כל יצורי הבריאה. והוא מלא במתקנים- נדנדות, מגלשות, קרוסלות, גלגלי ענק, רכבות הרים…
את יודעת. לונה פארק.

 

וכל אחד מכם בוחר לאיזה מתקן הוא יילך הפעם. ומכל מתקן- זווית ההסתכלות שונה.

ואז אתם, יצורים משעשעים כמוכם, עולים על אחד המתקנים…

ואז- במקום להנות מהנסיעה, אתם מתחילים לנסות לשכנע את כל מי שסביבכם ש- זה המתקן הכי שווה!! והוא גם היחיד שלגיטימי!
ושמי שלא עולה עליו עכשיו- הוא טמבל רציני או ממש נזק מתמשך לעולם!!
וצריך לשכנע אותו, או לנזוף בו, או להחרים אותו, או להעניש אותו- עד שהוא ילמד את השיעור שלו, ויעלה למתקן שלכם.

ככה זה עם האמונות שלכם- זה כמו מתקנים בלונה פארק. רק שבד"כ אתם כל כך עסוקים בלהצדיק אותן, להיאבק עליהן, להתווכח עליהן עם אחרים או לנסות להסביר אותן…
עד שאתם לא שמים לב- שהבאתי אתכם לפה כדי שיהיה לכם כיף!

ושמותר להיות באיזה מתקן שבא לכם, לכמה זמן שבא לכם, ולהחליף, ולחזור, ולהתנסות… ושאין שום מתקן שהוא "עדיף" על אחר. לכל אחד מתאים משהו אחר.

מבינה?

– כן… אז רגע- למה אתה לא מתערב ומסביר לכולם את מה שאמרת לי עכשיו?

– כי את שאלת אותי. וביקשת תשובות.
את *בחרת* לשמוע מה יש לי להגיד על זה…
וכדי לקבל משהו- אתם צריכים לבקש.
("בקשו- ויינתן לכם", זוכרת?).
והעולם שבראתי פה הוא עולם של בחירה חופשית. אני הבאתי אתכם לפה בשביל לשחק.
אתם בוחרים להיאבק? מותר לכם.
להשקיע ים אנרגיות בלשכנע? בכיף.
לריב עם כל העולם ואחותו רק כי הם בחרו לעלות על מתקן שונה משלכם? גם בחירה. מוזרה קצת לטעמי, אבל בחירה.
מותר לכם מה שתרצו. לא מתערב.

– מדהים. נדמה לי שהבנתי את התשובה.

– כן. הבנת בדיוק מה שהיית אמורה להבין. ידעתי שתבואי לשאול. ידעתי שתביני.

– טוב לא סתם אתה בורא עולם. יודע הכל.
אה.. ועוד שאלה קטנה.

– ידעתי!  🙂  כן?

– אז כן, לונה פארק ענק… נחמד והכל, רק… למה בעצם בראת את כל זה? זה בלאגן מה היית צריך את כל הכאב ראש הזה??

– בשבילי זה בכלל לא בלאגן. בשבילי יש פה סדר מופתי והרמוניה מוחלטת.

– וואו. אפשר לראות את זה גם כמוך?

– ברור.

– איך?

– תתחילי לבקש את זה. תכירי בזה לפני שתקבלי את זה דרך החושים. ואז תתחילי לחוות את זה כל פעם עוד קצת…

– מעולה. תודה.

– בבקשה. ולשאלתך- למה בראתי את כל זה? זה פשוט כי היצירתיות שלי עולה על גדותיה ואני לא יודע לדחות סיפוקים.
אז אני בורא כל הזמן בלי הפסקה.
למעשה, מדובר בהפרעה שנקראת- "בריאה בלתי נשלטת".

– מה אתה אומר?! נשמע קצת קשוח. זה בטיפול?

– עדיין אין לזה תרופה.

– ברצינות?

– כן. עדיין לא בראתי את המדען שימציא אותה.
בינתיים ממש כיף לי ככה.
נראה, אולי בהמשך.

– אוקיי. בריאות שלמה.

– לברוא. זה הבריאות שלי. ותודה נשמה.

 

מי שחשבתם שאתם- מסר מתוקשר.

בא לי לכתוב משהו רגע לפני שהולכת לישון,

בא לי להגיד לכם משהו

ומרוב משהו-ים לא יודעת מה לבחור.

קורה פה משהו ממש מרגש,

ומרוב התרגשות אני קצת ספיצ'לס. מכירים?

אז הנה אני אעשה את זה פשוט-

אני אומרת עכשיו לאלוהים-

תשמע, תן את המסר שהכי מתאים לך לתת עכשיו

ותעשה את זה קצר פליז כי עייפים פה. תודה.

🙂

חח זה הולך להיות משעשע…

נראה מה יגיע…. הממממ…

אוקיי הנה זה בא…

*******************************

אהובים ויפים

מי שחשבתם שאתם-

זה לא אתם בכלל.

התודעה שלכם טבולה בחצאי אמיתות

ושקרים והפכים והתפתלויות.

הכל כל כך פשוט-

גשו למקום הכי אוהב וחומל ונקי ונותן ומכוון לטוב

שאתם יכולים לראות בדמיונות הכי גבוהים שלכם

וכשאתם שם- תעלו עוד. ועוד. ועוד.

תפרצו את תקרות הזכוכית של תודעתכם.

היא רוצה להתרומם.

היא רוצה לנסוק.

היא רוצה להתפשט.

היא רוצה לברוא.

היא רוצה להראות לכם כמה עוד אפשרי

שלא דמיינתם.

שלא חלמתם.

שלא ראיתם מעולם.

אל תפחיתו מעצמכם.

אל תפחדו.

ואם עולה פחד-

אל תתנו לפחד לגרום לכם לסגת לאחור.

עלו עוד. ועוד. ועוד.

ככל יכולתכם ורצונכם.

השבילים פתוחים בשבילכם.

השערים אינם נעולים.

הסודות מבקשים להתגלות.

כל היקום עוצר את נשימתו בציפייה לכם.

אל תתמהמהו.

נשמו את עוצמתכם.

ובחיוך בוטח- עלו.

 

אל תצפו שהכל ייראה לכם ברור ומובן מייד.

מתנת יום הולדת מרגשת יותר כשהיא ארוזה בנייר עטיפה.

המתנות שהפקדתי על שמכם

ממתינות לכל אחד במסלול המיועד לו.

אלה מתנות זוהרות.

לא תוכלו לפספס אותן.

העלייה רק התחילה.

החזיקו חזק.

אבל רק לצורך הריגוש-

למעשה, לעולם לא תוכלו ליפול.

אתם אחוזים בזרועותיי תמיד.

אהבה נצחית.

תודה!

נִסִּיתִי הַכָּל.

נִסִּיתִי פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר אֶת הַכָּל:

לָלֶכֶת, לַחֲזֹר, לִהְיוֹת וְלַחֲדֹל,

לְקַבֵּל, לְהִתְכַּחֵשׁ,

לֶאֱהֹב אֶת מַה שֶׁיֵּשׁ…

לִמְחוֹת, לְהִתְנַגֵּד,

לְפָרֵק, לְאַחֵד,

לִשְׁתֹּק, לְדַבֵּר,

לְהִתְרַחֵק, לְהִשָּׁאֵר,

לְהִגָּמֵל, לְהִתְמַכֵּר,

לְהֵאָבֵק וּלְוַתֵּר,

לְהַרְגִּישׁ אֶת הָעֶצֶב, לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה,

לְהוֹדוֹת, לְבָרֵךְ, לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה…

וְכָל מַה שֶׁנִּסִּיתִי – לִפְעָמִים עָבַד,

לִפְעָמִים מַמָּשׁ לֹא, וְנִשְׁאַרְתִּי לְבַד…

וְאַחֲרֵי שֶׁנִּסִּיתִי הַכָּל כִּמְעַט,

גִּלִּיתִי שֶׁאֵין שׁוּם שִׁטָּה אַחַת –

אֵין "שְׁבִיל שֶׁל זָהָב", שֶׁמּוֹבִיל לְאוֹצַר,

אֵין "לַחַשׁ קְסָמִים", שֶׁפּוֹתֵר כָּל דָּבָר,

אוֹ אוּלַי… יֵשׁ כָּאֵלֶּה בְּאֹפֶן כְּלָלִי,

אֲבָל, בֵּינְתַיִם, לֹא בִּשְׁבִילִי…

וְיֵשׁ לִי תְּחוּשָׁה (רַק בֵּינֵינוּ, בְּסוֹד),

שֶׁכָּכָה זֶה אָמוּר מַמָּשׁ (לֹא) לַעֲבֹד…

כִּי אִם הָיְתָה מִתְגַּלָּה הַ- "שִׁטָּה"

אָז מִיָּד אַשְׁלָיָה כְּבָר בָּאָה אִתָּהּ –

הַאַשְׁלָיָה שֶׁיֵּשׁ תְּשׁוּבָה וּמָזוֹר,

אוֹ שֶׁיֵּשׁ בִּכְלָל "מַשֶׁהוּ" שֶׁצָּרִיךְ לִפְתֹּר,

וְשֶׁרַק כְּשֶׁאֶמְצָא אֶת הַתְּשׁוּבָה הַכְּמוּסָה,

רַק אָז אוּכַל לָנוּחַ, בְּסוֹף הַמַּסָּע,

וְלָדַעַת שֶׁ "הַגָּבִיעַ הַקָּדוֹשׁ" כְּבָר אֶצְלִי,

וְשֶׁהַכָּל כְּבָר פָּתוּר בָּחַיִּים שֶׁלִּי…

וְלַמְרוֹת שֶׁזֶּה סִפּוּר מַקְסִים וְכוֹבֵשׁ,

וְהַלֵּב מִשְׁתּוֹקֵק לְהַאֲמִין וּמִתְעַקֵּשׁ…

מְבִינָה עַכְשָׁיו, שֶׁזֶּה רַק… סִפּוּר.

וְאֵין מַה לִפְתֹּר – כִּי הַכָּל כְּבָר פָּתוּר.

וְאֵין שׁוּם "תְּשׁוּבָה", כִּי אֵין שׁוּם "חִידָה"

וְאֶפְשָׁר

לַעֲצֹר

וְלָנוּחַ.

תּוֹדָה!

 

שלום לתחושה של וודאות

שלום לתחושה של וודאות

היתה לנו יופי של זוגיות

אני נצמדתי אלייך כמו נייר דבק

את רצית לברוח (בינינו- בצדק)

ניסית לומר לי שאת לא שייכת

שהגיע הזמן שלך ללכת

ניסית לומר לי שאת סתם אשליה

שאין כלום בינינו, מעולם לא היה

אבל לא הקשבתי אחזתי בכוח

לא השארתי לך ברירה, חוץ מלברוח.

ועכשיו, וודאות, הגיע הזמן-

להמשיך בחיים כשאת לא איתי כאן.

(בעצם ממילא לא היית באמת

המצאה מוחלטת. ברור לי כעת)

 

על "אי וודאות", חול חמים ורך

הגלים משחקים ושקט פה כל-כך,

בין שני דקלים ערסל מתנדנד

זה מרגיש לבד, אבל ממש לא בודד.

והחלל שנשאר כשוודאות עזבה

מתמלא אלוהות מתוקה. אהבה.

 

הִנֵּה פֶּסַח

הִנֵּה פֶּסַח וְאָבִיב, אֵין זְמַן יוֹתֵר מֻצְלָח-

לְנַקּוֹת אֶת הַמֶּרְחָב מִמַּה שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ.

מִמַּה שֶׁלֹּא עוֹזֵר לָךְ, מָה שֶׁלֹּא נָחוּץ,

יָשָׁן, לֹא מְעֻדְכָּן- שֶׁיִּשָּׁאֵר בַּחוּץ.

הַתּוֹדָעָה שֶׁלָּךְ הִיא לֹא מַחְסָן שֶׁל גְּרוּטָאוֹת.

מָה שֶׁאַתְּ לֹא רוֹצָה- תְּפַנִּי, לְהִתְרָאוֹת.

מַחְשָׁבָה שֶׁמְּצִיקָה לָךְ, וְלֹא עוֹשָׂה לָךְ טוֹב-

אֵין מָה לְהַחְזִיק בָּהּ. מֻתָּר לָךְ לַעֲזֹב.

אֱמוּנוֹת מַגְבִּילוֹת תּוֹפְסוֹת הָמוֹן מָקוֹם.

זֶה בּוּל הַזְמַן לְהִפָּרֵד, תֹּאמְרִי לָהֶן שָׁלוֹם.

כָּל אֱמוּנָה מִלְּאָה בִּמְסִירוּת אֶת תַּפְקִידָה,

כְּשֶׁהִיא יוֹצֵאת הַחוּצָה- תַּגִּידִי לָה- תּוֹדָה.

מָה שֶׁלֹּא נָחוּץ לָךְ- תּוֹצִיאִי, תִּזְרְקִי.

לְכָל אֶחָד מַגִּיעַ- מֶּרְחָב פָּנוּי, נָקִי.

לְכָל אֶחָד מַגִּיעַ- לִפְתֹּחַ קְצָת חַלּוֹן.

לְהִתְאַוְרֵר, לְהִתְחַדֵּשׁ, לִזְהֹר מִנִּקָּיוֹן.

לֹא חַיֶּבֶת לְהַצְלִיחַ…

אַתְּ לֹא חַיֶּבֶת לְהַצְלִיחַ

רַק יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת

אֶת הֲכִי טוֹב שֶׁלָּךְ

וּלְהַמְשִׁיךְ לְנַסּוֹת.

וְלָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ

לִטְעוֹת, לְתַקֵּן

וְלִסְמֹךְ עַל הַלֵּב-

שֶׁתָּמִיד מְכַוֵּן.

לֹא חַיֶּבֶת לְהַצְלִיחַ

מַמָּשׁ לֹא צָרִיךְ.

רַק לָקַחַת עוֹד צַעַד

וְאָז… לְהַמְשִׁיךְ.

בשבחי "אז מה"?

אנחנו רגילים לתת לדברים משמעות.

ככה אנחנו. מכונות לייצור משמעות.

ולפעמים אני מגלה שהכי כיף לי

דווקא כשאין שום שום משמעות.

כולל המשמעות שחשבתי שיש

כשפירשתי את המציאות.

 

ואחת הדרכים החמודות שמצאתי כדי

להגיע למקום הזה…

זה לשאול- "אז מה?"

 

הנה כמה דוגמאות להמחשה:

– נראה לי שזה לא יצליח. אז מה?

– ממש לא קרה מה שרציתי שיקרה. אז מה?

– אין לי מושג איך לפתור את העניין הזה. אז מה?

– הייתי ממש רוצה שהיא תהיה יותר נחמדה כלפיי. אז מה?

 

לקח לי זמן להסכים לעבוד עם "אז מה",

כי בהתחלה המיינד פירש את זה כמו אדישות

או חוסר איכפתיות.

אבל עדיין משהו שם הרגיש לי נכון.

ואז הבנתי שהמיינד באמת מפרש את זה כדבר לא רצוי,

אבל גם לזה אני יכולה להגיד- אז מה?

אז מה אם אתה מפרש את זה ככה?

אני רואה את זה אחרת.

 

כי אני בעצם רואה,

שככל שאני מוכנה להסתכל על כל דבר

ממקום ריק, נקי, תמים, חסר דעות קדומות,

 

ככל שאני מאפשרת לתודעה שלי להשיל ולקלף

את המבנים הישנים שהצטברו בה-

מבנים מאובקים של פרשנויות והעדפות

שלא תורמות לי כלום, מלבד איזה תחושה מרוחקת

של "שליטה במציאות"- שזאת כמובן אשלייה משעשעת…

 

ככל שאני מעזה להביט בדברים בלי לקרוא להם בשמות,

מבלי להגדיר אותם ומבלי לייחס להם יותר מדי חשיבות,

 ככה אני נפתחת אל החיים באמת.

ויש מרחב נושם כזה של רכות ומשחק.

וזה- ממש כיף.

 

ועכשיו יש לי מחשבה כזאת

שאולי לא הצלחתי להסביר את הרעיון,

כי גם אצלי הוא רק עכשיו יצא מהתנור.

וגם על המחשבה הזאת,

אני אומרת- נו. אז מה?

🙂

אוהבת.

רָצִית לְהִתְגַּשֵּׁם

רָצִית לְהִתְגַּשֵּׁם בְּגוּף,

לַחֲווֹת, לִדְרוֹךְ עַל אֲדָמָה

אֲבָל עַכְשָׁיו אַתְּ מִתְחָרֶטֶת,

רוֹצָה לִבְרוֹחַ, נְשָׁמָה.

הָיָה לָךְ טוֹב לִהְיוֹת רַק רוּחַ

שְׂמֵחָה, קָלָה וּמְרַחֶפֶת

וּפֹה הַכֹּל מַרְגִּישׁ קָשׁוּחַ,

מַחֲנִיק בְּתוֹךְ הַמַּעֲטֶפֶת.

וְאַתְּ רוֹצָה לְהִשְׁתַּחְרֵר

הַחֲוָיָה כָּל כָּךְ קָשָׁה

הַגּוּף מַרְגִּישׁ כְּמוֹ צִינוֹק

שֶׁל פַּחַד, צַעַר וּבוּשָׁה.

וְאַתְּ יוֹדַעַת שֶׁבָּחַרְתְּ

גַּם אִם עַכְשָׁיו אֶת לֹא זוֹכֶרֶת

אֶת מְבִינָה שֶׁאַתְּ יָצַרְתְּ

אִתּוֹ בְּיַחַד אֶת הַסֶּרֶט

וְגַם אִם זֶה כּוֹאֵב עַד כְּלוֹת

וְגַם אִם זֶה מַפְחִיד וְצַר

אַתְּ בָּאת לְפֹה לְהִתְעַלּוֹת

לְהִיוָּלֵד מִתּוֹךְ מֵיצַר

וְהוּא מַזְכִּיר עַכְשָׁיו לִנְשׁוֹם

וְאַתְּ נוֹשֶׁמֶת וְנִזְכֶּרֶת

שֶׁהוּא זֶה אַתְּ. שֶׁזֶּה חֲלוֹם

שֶׁאַתְּ בָּחַרְתְּ. וְאַתְּ נִשְׁאֶרֶת.