כַּוָּנָה לְשָׁנָה חֲדָשָׁה.

לִרְאוֹת אֶת הַכֹּל בְּעֵינֵי אַהֲבָה-

זֹאת הַמִּשְׁאָלָה לַשָּׁנָה הַקְּרוֹבָה.

כִּי תָּמִיד הַמְּצִיאוּת הִיא יוֹתֵר נְדִיבָה

מֵהַסִּפּוּר שֶׁעוֹלֶה בַּמַּחְשָׁבָה.

לִרְאוֹת בְּהַכֹּל אֶת הַכַּוָּנָה הַטּוֹבָה-

זֹאת זְכוּת, זֹאת בְּחִירָה, מַמָּשׁ לֹא חוֹבָה.

אֵין מְחִיר אֲמִתִּי לְמַבָּט אוֹהֵב

זֹאת הָאֱמֶת שֶׁנּוֹבֶטֶת בַּלֵּב

וְזֹאת הַתְּפִלָּה שֶׁעַכְשָׁו מִתְהַוָה-

לִרְאוֹת אֶת הַ- כֹּ- ל בְּעֵינֵי אַהֲבָה.

שָׁנָה טוֹבָה!

“.Reality is always kinder than your thinking”
Byron Katie

"המציאות היא תמיד יותר נדיבה מהמחשבות שלנו עליה"
ביירון קייטי.

לרגעים שבא לך לוותר על הכל…

הנה מה שלפעמים רץ בראש:

אני לא יכולה,

לא מספיק גדולה

אני לא מסוגלת

אני מתעצלת

אני קטנה

לא יִקְרֶה השנה

אין שום סיכוי

זה פשוט לא שפוי

לא הצלחתי אף פעם

אז בטח אין טעם

מאמץ לא כדאי

זה כישלון ודאי

אני סתם אתאכזב

אפגע. איעלב.

יישבר לי הלב

מי צריך עוד כאב?

זה אבוד- וחבל

למה להתחיל בכלל?

לא לרצות שום דבר

זה כזה נהדר-

לא לצאת לעולם

לא להתערבב עם כולם

להסתגר, לא לפגוש

בלי שום כאב ראש

…….

להתכנס בתוך קונכייה חמימה

לכבות מנועים. להיות בדממה.

לתלות בחוץ שלט "נא לא להפריע"

שהחיים ידעו- לאן לא להגיע

 להימנע מכישלון, מכאב, ממגע

לא לרצות. לא להיות. לא להיפגע.

********************

ואם המחשבות האלה עולות-

אז הנה- זה בשבילך:

כן, לפעמים זה מרגיש-

קצת מפחיד ומתיש

אבל האמת היא שגם-

אם הפחד קיים

וטוחן לך בראש

(את רוצה כבר לפרוש)

קחי נשימה גדולה

ותזכרי- את יכולה!!

בסבלנות. בענווה.

בנחישות. באהבה.

בחמלה. בעוצמה.

את מסוגלת, נשמה!

קיבלת כל כוח שנדרש

לנשום עמוק. ואל חשש-

אם הרצון בלב נוכח-

יש שביל סלול והוא נפתח

מוכן ומחכה לך כבר

את יכולה לכל אתגר

את יכולה- בלב שקט

עכשיו לשביל שלך לצאת

אַל תכבי את הרצון

הוא יעזור לך עוד המון

הוא מכוון, רומז, מדריך

והוא תמיד אותך מוליך

בנחישות, בכוונה-

אֶל עבר פלא, מתנה

אֶל האוצר הכי נשגב-

לפגוש אותך.

אז צאי.

עכשיו.

(ואם הפחד מנדנד?-

אז תני לו יד! הוא קצת פוחד!)

תִּתְקַדְּמִי

אֵיךְ "לְהִתְקַדֵּם בַּחַיִּים", אַתְּ שׁוֹאֶלֶת?
בֹּאִי אֲנִי אֲגַלֶּה לָךְ סוֹד קָטָן.
מַשֶׁהוּ שֶׁיָּכוֹל לְהָבִיא לָךְ תּוֹעֶלֶת,
תַּקְשִׁיבִי לִי טוֹב, כִּי הִגִּיעַ הַזְּמָן…

כִּי לִפְעָמִים נִדְמֶה לָךְ שֶׁאַתְּ חַיֶּבֶת-
אֵיזֶה שׁוֹט שֶׁיַּצְלִיף בָּךְ כְּשֶׁאַתְּ לֹא בַּכִּוּוּן,
כִּי אַחֶרֶת, אֵיךְ "תִּשְׁתַּפְּרִי", אַתְּ חוֹשֶׁבֶת?
אָז פֹּה הַטָּעוּת. וְהִנֵּה תִּקּוּן:

כְּדֵי לְהִתְקַדֵּם בֶּאֱמֶת וְלִצְמֹחַ,
רַק תַּסְכִּימִי לִהְיוֹת- *מְאֹד* אֲהוּבָה.
הָאַהֲבָה הִיא מָזוֹן, שֶׁנּוֹתֵן לָךְ כֹּחַ,
שֶׁמַּצְמִיחַ אוֹתָךְ בְּקַלּוּת, בְּשַׁלְוָה.

לֹא. אֵין לָךְ צֹרֶךְ בְּשׁוֹט מִשּׁוּם סוּג.
תִּזְרְקִי אֶת הַשּׁוֹט. הוּא כָּל כָּךְ מְיֻתָּר.
"לְהִתְקַדֵּם בַּחַיִּים" זֶה פָּשׁוּט… תַּעֲנוּג
אַהֲבָה מַצְמִיחָה מֵעַצְמָהּ כָּל דָּבָר.

בִּמְקוֹם לִנְזֹף בָּךְ כְּשֶׁאַתְּ טוֹעָה,
בִּמְקוֹם לִשְׁקֹעַ בְּשִׁפּוּט עַצְמִי,
תְּנִי לָךְ חִבּוּק, תְּנִי מָקוֹם לְדִמְעָה,
אַהֲבָה מַצְמִיחָה, נְשָׁמָה, תִּתְקַדְּמִי.

טעם החיים.

אני חושבת שגיליתי את טעם החיים.

לפחות לחיים שלי, הכוונה.

כן. עד כדי כך.

ולא, זה לא קוקה קולה.

הרבה זמן חשבתי שכן. זה לא.
🙂

אז מה זה טעם החיים הזה?

אפשר להסביר את זה במיליון צורות.

הנה אחת- דרך הדמיון:

 תדמייני שאת יושבת לצפות בקרב איגרוף.

אה, רגע לפני זה- תדמייני שאת ביקום מקביל,

שבו את אשכרה אוהבת לראות איגרוף, אוקיי?

אז את יושבת לך ככה בקהל, והקרב מתנהל מולך.

 עכשיו, פתאום… בלי שום אזהרה מוקדמת,

את רואה אותך (!) בתוך הזירה,

אַת פתאום המתאגרפת, כפפות והכל.

ואַת חוטפת מכות וממש נלחמת על חייך

והכל כזה דרמטי ואת חושבת:

אני חייבת איכשהו לנצח!!

והקרב ממשיך, ואת כולך מרוסקת וחושבת:

יואו מה יהיה? אני הולכת למות פה!

זהו. הלך עליי.

הצילוווווו

ומשהו בתוכך יודע שחייבת להיות דרך החוצה.

שאַת לא יכולה לוותר פה.

ובשארית הכוחות שלך, את מחפשת מוצא אחרון,

כולך פצועה, אבל את חייבת.

ואז… אַת מבינה שאולי זה הסוף,

ואַת כבר רגע לפני כניעה סופית

אבל הלב שלך כבר נכנע לגמרי

וברגע הזה… כשאת בטוחה שזהו, זה הסוף…

*************************************

את פתאום נזכרת…

שיש אותך שהשארת מאחור- זאת שצופה בקרב מהצד !

ואַת מפנה את המבט, ופתאום- היא זאת…

אַת!

ואַת יושבת לך שם בקהל, עם בקבוק קולה,

שזה טעם החיים המקורי,

לפי המחקרים או משהו,

ומגלה שהקרב נמשך מולֵך,

ואת צופה בו.

אבל עכשיו אַת רואה אותך באמת-

אַת גם המתאגרפת

וגם זאת שנלחמת בה

וגם השופט באמצע

וגם זה שבחוץ מוכר כרטיסים לקרב הזה

וגם השיכור שלידך בקהל

זה כולם אַת.

 *************************************

ואז- אם זה לא כבר גילוי מחופף בפני עצמו,

הנה יש עוד אחד-

אַת רואה פתאום שאַת זאת שמעל הכל

או מאחורי הכל או בתוך הכל

רגע, אין לך שום מיקום ברור

ואַת יכולה לבחור… כן, ממש לבחור-

להישאר במקום הזה שהוא נטול מקום,

או לשים אותך כל רגע, אם את רק רוצה,

בתוך כל אחת מהדמויות האלה,

ואף אחת מהן לא יכולה באמת למוּת

כי אֶת כולן…

אַת ממציאה עכשיו און ליין.

למה?

טוב, עד פה.

באמת אין לך מושג.

אבל אַת יודעת שזה מה שקורה.

ואז אַת מגלה את טעם החיים האמיתי.

שאין לו שום קשר לקוקה קולה.

למרות שיש בעצם מצב שכן.

אולי הכל קשור להכל.

פגישה עם אלוהים…

טיילתי בגן עדן לפני כמה זמן

(זה ממש פה קרוב. ליד רמת גן)

ליד עץ אבוקדו, חלקת דשא קטנה

אלוהים ישב שם על ספסל בגינה

קצת מביך, כי לבשתי רק עלה תאנה

(זה כנראה מה שהיה באופנה)

אבל היי, זה אלוהים, לא מזיז לו כלום

הוא ראה כל אחד מאיתנו ערום

בקיצור- התיישבתי ליד אלוהים

ישר זה הרגיש ביתי ונעים

 

לא רציתי להפריע, הוא נראה קצת עייף

אבל אז הוא אמר- הגעת! איזה כיף

תשמעי יש לך טיימינג, איזה מזל

היום רגוע אצלנו בקבלת קהל…

אמרתי לו – יופי. כי רציתי לשאול…

תראה, אתה חמוד והכל

אבל מה הקטע שכולנו צריכים פה לסבול?

כלומר, מה היה לך כזה דחוף

לזרוק אותנו פה בתוך גוף??

אני מבינה שאתה ממש חכם

ושום דבר שאתה עושה הוא לא סתם

אבל במחילה, ועם כל הכבוד,

אפשר הסבר? זה מציק לי מאוד…

 

אלוהים חייך אליי בהמון אהבה-

אל תדאגי אני אתן לך תשובה

כולם שואלים את זה בשלב מסויים

זה בסדר את ממש לא לבד בעולם

 

ואני אענה לך עליה בלי להתאמץ

אבל פתאום אני רואה שהוא מתחיל למצמץ…

תשמעי לא נעים לי נשמה יקרה

אבל הגעת בדיוק לשנ"צ, מצטער נורא

אז תעשי סיבוב, תטיילי לך בינתיים

חייב לשים ראש לשעה- שעתיים

ואני אחזור. אל דאגה

ניפגש על הספסל לקפה ועוגה.

הוא היה באמת נראה די עייף

אמרתי לו- בטח. תנוח, בכיף

והוא אמר- נתראה אהובה

ואז התעוררתי.

אז אין לי תשובה.

ומילה לסיום…

רגע, אז מה בעצם קרה?

אלוהים נרדם? ואני ערה?

זה אמנם חלום, והכל דמיוני,

אבל… ממתי בורא עולם… ישנוני??

טוב, אפשר לפרש את זה בדרכים אינספור

וזאת הפרשנות שהחלטתי לבחור:

בורא עולם- הוא הרי גאון

ואם הוא החליט ללכת לישון

אז הוא סומך ובוטח שיש לי תשובה

ואם לא- אז אולי… היא לא כזאת חשובה?

**************

(וכמובן שהגיעו גם תשובות לשאלה הזאת בהמשך, אבל כרגע לגמרי מתאים לי להשאיר את זה פתוח וחופשי)…

מוזמנים לשתף- אם יש לכם תשובות משלכם בעניין הזה…

או- מה אתם הייתם רוצים לשאול אותו אם הייתם פוגשים אותו?