מי שם עלייך מדבקת מחיר ?

משהו שהבנתי היום- קמתי עם תחושה פיזית ממש לא טובה.
חשבתי ישר שזה איזה וירוס, אבל הרגשתי שיש "עוד משהו". התחברתי לבורא, וישר עלתה התשובה- פ-ח-ד.

מה מפחיד? אוקיי אז היום הייתי אמורה להתקשר למישהי בקשר לעבודה, והיתה לי תחושה מלחיצה מהשיחה הזאת… כבר כמה ימים אני דוחה אותה, והיום הבנתי שאני פשוט מאוד פוחדת.

ממה?

הפחד העמוק ביותר היה- שהיא תגיד לי שהם לא רוצים אותי,
ביקשתי פרספקטיבה מהבורא, וקיבלתי תמונה שבעצם זה שיעור חיים שלי, שעכשיו עולה ביתר שאת.

איזה שיעור? הנה:

ראיתי את עצמי כמו "מוצר" כלשהו, שיש עליו מדבקה של מחיר.
מי הניח שם את המדבקה?

אנשים אחרים!!
למה הם עושים את זה?

אה, פה התשובה מאוד ברורה-
כי אני מאפשרת להם!
זה מה שקורה.
רגע, זה באמת מה שקורה??

ואז מגיעה תשובה יותר מדוייקת-
אנשים אחרים לא ממש מתעניינים ב"להדביק עליי מחיר",
לא לא, הם עסוקים בעניינים שלהם.

אז מה הסיפור?
אני זאת שבעצם רוצה מאוד לדעת ש "יש לי ערך",
אבל אף פעם לא עלה על דעתי לברר עם עצמי
או עם הבורא את הנושא הזה…

אלא תמיד חשבתי שמי שקובע את הערך שלי
זה אנשים אחרים מסביבי.

אז בעצם יוצא, שלי יש צורך להרגיש שיש לי ערך, וזה אפילו לא משנה אם זה ערך גבוה או נמוך-

פשוט ערך, כי בזה תלויה ההרגשה שאני בכלל קיימת בעולם.
אז אני יוצרת מצבים, שבהם אנשים אחרים יגידו לי
(במילים או באופן לא מילולי) מה הם חושבים עליי.
לפי מה שהם אומרים, או מתנהגים,
נקבעת מדבקת המחיר שלי לאותו יום.

לאותו יום!! כל יום המחיר יכול להשתנות!
ולפעמים אפילו כמה פעמים ביום! לא נראה לכם שזה מגוחך?
מי היה מאמין לשטות הזאת?
אה, אופס… מסתבר שאני חחחח.

והבורא אומר לי-
"כל עוד שאת חושבת שאחרים אחראיים לקבוע את המחיר שלך, את תהיי בחוסר יציבות, בעומס רגשי, במתח, בתחושת חסר. את תולה את תחושת הערך שלך בחוץ, בזמן שאני מאפשר לך להרגיש את הערך שלך מבפנים. בלי מדבקות. בלי שינויים. ערך פנימי שאינו תלוי בדבר. מה דעתך על זה?"

ופתאום הרגשתי מבפנים את הידיעה-
"אני מחליטה על עצמי. אני קיימת מעצם זה שבאתי לפה. נגמר הסיפור של אנשים אחרים שקובעים לי אם אני שווה או לא. נגמר הסיפור שאני נותנת למילים של אנשים אחרים לקבוע אם אני שווה או לא. אני לא מוצר, אני לא מנייה, אני לא נדל"ן. המחיר שלי לא עולה ויורד לפי מצב השוק. כי אין לי מחיר.
ותחושת ערך זה מבפנים, לא מבחוץ. זהו."

והבורא לימד אותי איך זה מרגיש להיות בעלת ערך מעצם היותי.

בלי תלות בשום סיפור חיצוני, בלי לחכות שאחרים ישימו עליי מדבקות, בלי להתערבב בדעות של אחרים עליי,
בלי לחשוב שאם מישהו מגרד בראש/ מושך בכתף שמאל/ מגמגם/ מתעטש כשהוא מדבר איתי
זה אומר עליי שבטח אני לא שווה/ לא מספיק/ סתם דבילית/ לא טובה בחשבון (שזה נכון, אבל לא משנה, אל תגלו) ושאר סיפורים.

כאילו, היו סיפורים מגניבים, שלא תבינו לא נכון.
הרבה דרמה היתה בזה.

אתם יודעים, הסיפור הרגיל של-
"אני קורבן של הנסיבות,
הערך שלי תלוי באחרים" וכל זה.
מוכר ולעוס.

אבל עכשיו הסיפור הזה כבר קצת מתיש אותי.
אז די. פשוט די עם זה.

רוצים לדעת שהערך שלכם הוא קבוע ופנימי, מעצם היותכם?

מה אתם מסתכלים עליי ככה? זה לא אני המצאתי.

אל תאמינו לי. לכו ישר למקור. דברו איתו. הוא כבר יראה לכם.

מדבקת מחיר. נו באמת. אני והסיפורים שלי… הצחקתי אותי 🙂

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *