קלפים על השולחן…

– בורא אני רוצה לשים כמה קלפים על השולחן. לדבר איתך דוגרי רגע. אפשר?

כן. ברור שאפשר.

– אוקיי… אז ככה… הנה אני, על האדמה הזאת בחיים האלה כבר די הרבה זמן. וחשבתי ש… בשלב הזה של החיים, אני כבר אדע בשביל מה הגעתי לפה, ומה יש לי לתת לעולם. אתה יודע, ייעוד וכאלה. זה לא קרה עדיין.

אני מבין…

– חכה. יש עוד. חשבתי גם, שבשלב הזה של החיים שלי, אני כבר אכיר את הגבר שלי, את השותף הכי מתאים לי לחיים האלה. אתה יודע, הסולמייט שלי. גם זה לא קרה.

אוקיי…

– רגע. הנה עוד קלף. חשבתי שבשלב הזה של החיים שלי, אני כבר אדע לייצר הכנסה כספית כמו שצריך. שפע כלכלי ראוי. אתה יודע, כסף. זה היה יכול להיות נחמד לדעת את זה. גם זה עדיין לא קרה.

ו…?

– זהו, כעיקרון. שמתי את הקלפים על השולחן. עכשיו אתה. תגיד לי מה קורה פה בבקשה.

 

אני אוהב אותך.

– מה????

אני אוהב אותך.


– יופי. תודה בורא. מעריכה את זה, שלא תבין לא נכון, רק… איך זה קשור עכשיו?

זה הכי קשור. ואני אוהב אותך.


– כן. הבנתי. תודה. אבל אתה יכול להתייחס לכל הנושאים שהעליתי פה אולי? כי כל הדברים האלה שלא קורים, למרות שאני מאוד רוצה, זה די מבאס ומתסכל.

כן. אני אוהב אותך. והשאלה היא- מתי את מתכוונת להפסיק?


– להפסיק את מה? רגע. אתה מתכוון שאני אמורה להפסיק לרצות את הדברים האלה? אולי אתה רוצה לרמוז שזה לא לגיטימי לרצות את כל זה?

אין לי שום כוונה כזאת. אני רק שואל- מתי את מתכוונת להפסיק עם ההתמכרות הזאת?

– איזה התמכרות? כן, אולי קשה לי להעביר יום בלי קפה ואיזה סיגריה מדי פעם, אבל מה זה קשור עכשיו?

מתישהו את תפסיקי גם עם אלה, אבל כרגע אני מדבר על התמכרות אחרת.

– פרט, נמק והדגם בבקשה.

את מכורה למחשבה ש"זה היה אמור להיות אחרת ממה שזה". וכל עוד את מכורה, את ממשיכה להזין את ההתמכרות במחשבות של "מה לא עובד כמו שצריך בחיים שלי". ותאמיני לי, מותק, זאת התמכרות יותר קשה מקפאין.

– אוקיי. תמשיך. אני מקשיבה.

זה הכל. יש פה התמכרות למחשבות האלה. אז את מתכוונת להמשיך עם זה עוד הרבה זמן?

– לא יודעת. הצעות?

נתחיל מזה שתראי את זה כמו שזה- התמכרות. המציאות בחוץ כרגע לא ממש רלוונטית. המחשבות שלך עליה זה מה שיוצר אצלך את הקושי והתסכול. ואם את רוצה שדברים יתחילו לזוז, את צריכה קודם כל לשחרר את עצמך מהכבלים של ההתמכרות הזאת.

– צודק. אני באמת רואה עכשיו כמה אני מכורה למחשבות שמתנגדות למה שיש. אז איך לשנות את זה?

אני אוהב אותך.


– נווווו שוב אתה מתחיל?

כן. זה הפתרון. יש עוד כל מיני שיטות ואסטרטגיות, אבל אני לוקח אותך ישר להארד קור. הפתרון, בה"א הידיעה. זה הקלף הכי חזק שיש לי, אם כבר מדברים על קלפים. ואני משתף אותך בזה, כי זה הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות בשביל עצמך. בשביל החיים שלך. אהבה.

– ברצינות, הבורא? זה הכי טוב שיש לך?

כן. לגמרי. ויותר מזה- זה הכי טוב שיש לך! מכירה את הקטע הזה, שאת מספרת לי את הדברים הכי מעצבנים/ מביכים/ כואבים/ מתסכלים שקורים לך, וכל מה שאני אומר זה שאני אוהב אותך?

– כן ברור שאני מכירה. אתה עושה את זה כל הזמן בחצי שעה האחרונה.

אני עושה את זה כל הזמן מאז שנולדת. וגם לפני. וגם תמיד. האמת היא שזה כל מה שאני עושה. לאהוב אותך. טוב, לא רק אותך, יש עוד כמה יצורים חיים על הפלנטה, אבל כרגע אנחנו מדברים עלייך.

– ואיך זה עוזר לי?

זה יכול לעזור לך מאוד, אבל בשביל זה את צריכה להסכים להעתיק אותי. בבית ספר מלמדים אתכם שלהעתיק זה לא יפה, אבל אני אומר לך עכשיו- תעתיקי אותי במלוא הכוונה. תלמדי לאהוב את עצמך בלי תנאים. כמו שאני אוהב אותך. בכל מצב. בכל זמן. בכל מצברוח. בתוך כל חוויה.

– אבל… אבל מה זה יעזור לי עם הדברים שלא השגתי ושאני רוצה?

תראי, עד עכשיו גם לא השגת אותם, וגם הרגשת ש"משהו לא בסדר", "משהו חסר", "משהו חייב להשתנות". אז בנוסף לזה שלא קרה מה שרצית, קיבלת עוד "בונוס" של מחשבות מאוד מחלישות ורגשות מאוד כואבים. והעניין הוא, ששום דבר לא חייב להשתנות. לא באמת. ושום דבר כנראה גם לא ממש ישתנה, עד שתיכנסי פנימה ותאהבי את כל מי שאת. ואת כל מה שקורה לך. וזה כולל- תסכולים, פחדים, מחשבות מטרידות, תחושת חוסר אונים, תחושת נחיתות, ייאוש, עצב, כעס, אכזבה… ה-כ-ל. ועכשיו, תתכונני לשוס…

– כן… והוא…?

ברגע שתתני באמת מקום לכל הדברים האלה, ופשוט תאהבי את עצמך בתוכם בלי תנאים… כשבאמת תאהבי את עצמך כמו שאני אוהב אותך- את כבר לא תרגישי ש"משהו חסר". אבל… בעצם… למה להקדים את המאוחר? תעשי את זה ותראי לבד מה תרגישי.

– אז… להעתיק ממך אתה אומר? המממ.

כן. בלי שום עכבות. עם כל הלב. כל השאר זה בונוסים. וגם….

– מה?

אני אוהב אותך.

–   🙂 תודה בורא! גם אני אותך.

 

4 תגובות בנושא “קלפים על השולחן…”

  1. תודה. יפה מאד, גם הרעיון וגם הכתיבה שלך.
    השאלה הגדולה היא, כמובן,
    איך מגיעים לאחר התמכרות למחשבות מחלישות, למקום של אהבה עצמית.
    רותי

    1. כיף לשמוע תודה רותי יקרה!
      מבחינתי- אהבה היא הטבע שלנו, ולכן לא צריך להגיע אליו
      אלא פשוט להשיל הרגלים ישנים שאימצנו שכבר לא נעימים לנו.
      מה שנשאר ללא מאמץ- זה אנחנו. אהבה.
      זה כמו לחזור הביתה, ואז לגלות שמעולם לא עזבנו.
      ניסיתי ככה לתת תשובה מתומצתת. אם משהו לא ברור- מוזמנת לשאול.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *