נו… אז למה את מחכה?!

זאת בטח נשמעת תופעה מוזרה,
אבל אני מודה- אני מכורה,
(או עדיף "הייתי מכורה"- זה מאפשר סיכוי
ליצור בתודעה חידוש ושינוי)

אז הייתי מכורה לדפוס שנקרא "לחכות"
זה "פתרון קסם" להמון מצוקות:
לא צריך למהר, להחליט, לנקוט עמדה,
רק לחכות- ואולי מחר כבר אדע.

207
תמיד לחכות, תמיד "לא עכשיו"-
שתתבהר התמונה, שישתנה המצב,
שהמחיר יירד, שהטמפרטורה תעלה,
שהתנאים יבשילו, שהכינרת תתמלא,
שיגיע הרגע המתאים והנכון,
שיפרוץ השלום במזרח התיכון,
עוד שעה, או מחר, או בשבוע הבא,
אין מה למהר, באמת אין סיבה…

זה מנגנון הגנה עוצמתי, שכדי להימנע מפגיעה
מגייס גם את השכל, המחשבה, התודעה-

"לעשות פעולות?? זה כל כך לא הגיוני,
מי צריך את הכאב ראש הזה? בטח לא אני!
למה זה נחוץ- להחליט ולפעול,
זה הרי מסוכן- אני בטוח אפול".
ובכלל, מה יקרה אם רגע אחרי שאחליט
יתברר שעשיתי טעות גורלית?

אז שכולם ירוצו, אני אשב בצד,
אולי מהטעויות של אחרים אני אפילו אלמד.
ואני לא אפגע, לא אטבע, לא אקבל כוויה,
תמיד אחכה ליד החיים, ותמיד אשאר נקייה.

אז נכון- זה ויתור על חוויות מסעירות, על ריגושים בלב,
אבל זה מחיר קטן לשלם כשכל כך פוחדים… מכאב.

206
וזה כמובן מנגנון הגנה די שקרי,
כי בזמן שאני מחכה- החיים מחליטים עבורי
החיים ממשיכים, ואני מחכה, בלי לזוז,
ומספרת לעצמי שאני מוגנת ב- 100 אחוז
שככה עדיף, שזה יותר בטוח-
לחכות ולראות לאן נושבת הרוח.

אבל עכשיו מבינה שטעיתי, שנדרש פה עדכון תוכנה,
כי החיים זה הרבה יותר מרק לחכות, לפחד ולהימנע,
יותר מלשבת בצד, יותר מלא להסתכן,
עכשיו רוצה לחיות, והגיע הזמן לתקן.

כי בזמן שחיכיתי, החיים כבר התחילו, וזאת לא "חזרה כללית"
אלה החיים שלי, והם קורים עכשיו, אז כדאי שאני אחליט.
וכדאי לי לעבור למושב הקדמי, לקחת את ההגה ולהתחיל לנווט,
הרגע הנכון הוא כנראה זה שעכשיו, אין למה לחכות באמת…

148k

החיים מסתדרים…

עד כמה שזה יישמע לך מופרך,
החיים מסתדרים בלי הַכְוָנָה שלך.
אין להם צורך בהוראות בימוי,
לנסות לנהל אותם- זה טיפה לא שפוי.

200

הם זורמים נהדר בלי שום הנחייה,
מה זה אומר? שאת חופ- שי- יה.
חופשיה להיות מי שאת, להנות,
לאפשר לחיים לתת לך מתנות,
חופשיה לגלות מה ליבך חפץ,
למצוא את הקסם שבכל רגע קורץ,

חופשיה להגיד לחיים- תודה!
שיצרו אותך ככה, כזאת חמודה.

201

ואם ברגע קטן של בלבול,
מינית אותך לתפקיד של ניהול
זה בסדר גמור, אין שום בעיה-
את יכולה לפטר אותך עכשיו בשנייה!
ותיהני מהחיים, כי לנהל-
זה לא תפקידך (תודה לאל).

202

הספר הזה מוקדש לך:

אַת- שלא בטוחה שיש לך מקום בעולם.
אַת- שלפעמים שוכחת כמה אַת יפָה.
אַת- שלרגע הקול המקטין, השופט, המְכַבֶּה- נשמע לך כמו אמת.

148k
אַת- המלכה שעדיין חושבת בטעות, שהיא קבצנית.
אַת- שנדמה לך, שהרגישות שבך היא חולשה.

176c
אַת- שרוצה לצאת מהצל אל האור, ועדיין קצת פוחדת.
אַת- שרוצה להיזכר כמה אהבה יש בך וסביבך.
אַת- שרוצה פשוט… לחזור אלייך…

148p
תני למילים בספרון הזה לעטוף לך את הלב.
תני להן לספר לך- מי את באמת.
תני לאהבה שאת לזרוח באצילות ובחן בתוכך ובעולם.
מותר לך, נשמה.

148i
הספר הזה מוקדש לך. באהבה.
176a

הספר ממתין לך פה. בואי !

 

אז הנה 5 סיבות שהספר החדש הזה מרגש במיוחד (לפחות בעיניי)…

(אם אין לכם סבלנות לקרוא הכל- תדלגו ישר לסיבה מספר 5 :))

1. קודם כל, כי השירים בספרון הזה הם שירים לריפוי הלב, שאם תבחרו לקרוא אותם, יזכירו לכם לאהוב אתכם בלי קשר לשום גורם חיצוני.
מבחינתי זאת אחת הסיבות, אם לא ה… שלשמה התכנסנו פה- נשמות בגוף פיזי, על כדור הארץ הזה. לא מכירה סיבה יותר נעלה מזאת.

2. כי השירים האלה נכתבו מתוך חיבור חזק להדרכה אלוהית. נכון, תמיד מרגישה שבורא עולם כותב דרכי, אבל פה איכשהו היתה דרגה חדשה של התמסרות מבחינתי.

3. כי הצילומים שנבחרו ללוות את השירים הם בעיניי לא פחות מגאוניים.
מדובר בעבודות יפהפיות ושובות לב, של צלם מוכשר, שהיתה לי זכות להכיר.
טוב, אני יכולה לספר לכם עוד המון על היופי של התמונות, אבל כמו שנהוג לומר- "תמונה שווה 1,000 מילים".
אז מי שיבחר לרכוש את הספרון, יבין הכל גם בלי ההקדמה שלי…

הנה טעימה קטנה:

8

4. כי כל הספרון הזה התהווה יש מאין, בצורה כל כך מקסימה. מי שאי פעם הגשים חלום שהיה קריאה נשמתית, מכיר את ההרגשה. מודה שאני לא ממש הכרתי אותה עד עכשיו, בצורה כל כך ברורה.
ועכשיו מבינה שזה היה שיעור ב-איך באמת אפשר להגשים דברים בעולם. בדרך שעברתי איתו, הספרון הזה לימד אותי כל כך הרבה- עליי, על התנהלות בעולם, על הגשמה, על חלומות, על נחישות, על שחרור אחיזות…

פשששש האמת- הספר הזה הוא מורה אמיתי בשבילי, ויש לי כבר כמה דברים מגניבים שבא לי לשתף אתכם בהם לגבי הלמידות מהדרך הזאת. גם זה יגיע בזמן הנכון בע"ה.  

5. והסיבה הכי חזקה, זה כי פשוט השירים האלה נגעו לי ממש עמוק בלב בזמן שהם נכתבו, וגם עכשיו…

אני מאמינה שהם נכתבו גם בשבילי, וגם בשביל אחרים (ואולי יותר בשביל "אחרות", כי הם כתובים בלשון נקבה, למרות שאין מניעה לגברים שמחוברים לעצמם להנות ממנו)…
לאותם אנשים שזקוקים מדי פעם לתזכורת למי שהם- ישויות מופלאות, יצירות קסומות של הבריאה, שראויות לאהבה חובקת כל ובלי תנאים, פשוט מעצם קיומן.

אלוהים יודע שאני זקוקה לתזכורות כאלה (לכן הוא שלח לי את השירים). ויש לי הרגשה, שזה לא רק אני…

 

מחכה כבר לשתף אתכם ביופי ובשמחה האלה,

כשהספרון יהיה מוכן… ממש בקרוב…

(למעשה הוא כבר יצא, רק יש לי כמה פרטים טכניים לסדר 

בשביל שתוכלו להוריד ולקרוא אותו בצורה סופר- פשוטה!

והנה עוד שיעור בשבילי- סבלנות ואמון). 

נשיקות.

טל.

9653501792_4a8b62e4ed_o

למה זה קרה לי??

(או- למה כדאי לפעמים לעבור ל "החלף שאלה"?)

לפעמים בחיים… החיים קורים (חח בעצם תמיד)…
ולפעמים מה שקורה הוא פחות נעים לנו…
ואז עולה שאלה- "למה זה קרה לי?"
ולפעמים מגיעה גם האחיינית שלה בשם- "למה זה מגיע לי?"

12

אז בהקשר הזה, בורא עולם לימד אותי פעם משהו, ומשתפת אתכם:

השאלה "למה זה קרה לי?" מופיעה אצלי בדרך כלל כשקורה משהו לא צפוי, לא מתוכנן, לא רצוי, שמרגיש לי כמו "דבר רע".
השאלה הזאת היא לא שאלה שיש בה רצון אמיתי לקבל אינפורמציה, אלא היא מעין שאלה רטורית.

הסאב טקסט שלה, או התדר אם תרצו, הוא משהו כמו: "מה עשיתי רע שמגיע לי דבר כזה?". זה תדר קצת "בכייני", "קורבני", של אדם שמרגיש קטן ומקופח, אל מול האירועים, ואולי אפילו, אם נעלה ב"סולם הדרגות" אל מחוזות הדרמה, אולי אפילו אדם שמרגיש שהוא נענש על לא עוול בכפו.

מכירים את ההרגשה? כמה דרמה, וכמה חשיבות עצמית-
אני כל כך חשובה, שבטח היקום בכבודו ובעצמו הטריח את עצמו לייצר אירוע בחיי, במיוחד כדי להעניש אותי…
כן, כן. וואו זה מרגיש נעים להיות כל כך חשובה…
מצחיק קצת, לא?

עכשיו, אם מישהו קורא את זה וחושב לעצמו-
"מה, אז אסור לפעמים להיות עצובים, או להתבאס שמשהו לא כיפי קורה?" ואני אומרת- ברוררררר שמותר!!
מה זאת אומרת מותר? זה הכי לגיטימי!
ותכל'ס, אם כבר פותחים את זה- אז אני לדעתי אחת
הבכייניות, אם לא ה-… אז זה יהיה קצת חוצפה מצידי לשלול את העניין הזה, לא?
אז כן- לפעמים כל מה שבא לי זה לבכות ולהגיד שזה לא פייר, ולשבור את הכלים, ולצאת מהמשחק. וזה לגמרי חוקי לדעתי… מותר לנו…

אבל בסוף זה קצת, איך לומר… נמאס לי. בעיקר מפני שהשאלה "למה זה קרה לי?" היא סוג של "פול גאז בניוטרל".
שאלה שמשאירה אותי קטנה. ואני הרי באתי לפה כדי לגדול, לא?
אז מה עכשיו?

ואז חשבתי- מה אם לא באמת "מגיע לי עונש?" (מוזמנים לבדוק אם יש אצלכם אמונה כזאת במערכת… אצלי היא היתה, כמה לא מפתיע… ושחררתי אותה לדרכה, תודה לאל).

ונזכרתי במשפט של ביירון קייטי (האלופה). המשפט, ואני מצטטת מהזיכרון אז לא לתפוס אותי במילה, הוא-

"שום דבר לא קורה לי, הכל קורה בשבילי".
משפט גאוני בעיני.
משפט שאוצר בתוכו תובנה מדהימה על החיים,

176c
או יותר נכון- על הפרשנות שלנו לחיים.
כי כמו שאנחנו יודעים, האירועים הם אירועים, כלומר הם לא תמיד בשליטתנו. החיים "קורים".
מה כן בשליטתנו? הצורה שבה אנחנו מתייחסים לאירועים ומפרשים אותם.

בשעשועוני טריוויה, כשהמתמודד לא בטוח שהוא יודע את התשובה, יש לפעמים אופציה לבקש מהמנחה: "החלף שאלה". ואם זה אפשרי בשעשועון, אז למה לא לעשות את זה גם בחיים האמיתיים?

כי העניין הוא, שזה לא ממש משנה "למה זה קרה לי?". כלומר, אני לא באמת יכולה לדעת "למה?", אז זה טיפה מיותר להתעסק בזה.

אולי במקום זה אני יכולה לשאול שאלות אחרות כמו:
* איך האירוע הזה משרת אותי?
* מה הוא בא לשקף לי?
* מה אני יכולה לקבל מזה?
* איזה דברים חדשים אני יכולה ללמוד פה על עצמי? על החיים?
* איזה אפשרויות חדשות נפתחו עבורי כתוצאה ממה שקרה?

תראו איזה קטע מצחיק- אני עדיין לא קיבלתי אפילו תשובה אחת לשאלות האלה! אבל כבר מעצם זה ששאלתי אותן- משהו קרה.
משהו טוב. יצאתי קצת מהפינה של הילדה שמענישים אותה, ויתרתי קצת על תפקיד הקורבן בחיים שלי. הסכמתי לגדול קצת, להתבגר קצת, לראות שיש לי חלק בכל זה.

כי נראה לי, שלפעמים אני מנהלת דיאלוג כוחני עם החיים.
אני אומרת להם: "תיזהרו! כי אם לא תתנהגו כמו שאני רוצה, אז אני… מאוד… מאוד… איעלב !"
ואז קורה משהו שאני לא רציתי, ובאמת- אני מאוד… נעלבת.
רק איזה מזל שהחיים (או היקום, או הבורא, או התבונה הגבוהה, או איך שלא תקראו לישות המדהימה שמנהלת פה את העניינים) לא בדיוק מתרגשים ממני.
הם ממשיכים, בסבלנות אין קץ, ליצור לי אירועים ומצבים שאני לא רציתי. ואני נעלבת, שוב, ושוב, ושוב, עד ש… נמאס לי מזה.
הבנתי את הקטע. זה לא מעניין יותר.

אז עכשיו, אני מחליפה שאלה. במקום "למה זה קרה לי?" אני שואלת- "מה יש פה בשבילי?", ו "איזה מתנה בא לי לקבל מזה?"

(דרך אגב- אף אחד, לא אני ולא אתם, לא חייב לקבל מתנות משום אירוע… וגם לא ללמוד כלום משום דבר שקורה. אין חובה. זה רק זכות. אבל זה כבר לפוסט אחר).

אני כבר לא בעניין של עונשים. אני בעניין של לקבל מתנות.
יותר שווה, לא?
כששואלים "למה?"- מקבלים סיבות.
כששואלים "איזה מתנה יש פה בשבילי?"…
תנחשו מה מקבלים??
מוזמנים לנסות בעצמכם.

White gift box tied with a gold ribbon bow. Isolated on white with clipping path.