רק מהלב

אז תכננתי לשלוח לכם את הפינוק השבועי כרגיל

בתחילת השבוע

והנה הגיע יום ג'

וזה עדיין לא קרה…

כי…

שבוע קצת עמוס

החיים די אינטנסיביים בתקופה האחרונה

אבל יש עוד סיבה…

והנה אני שמה את הקלפים על השולחן-

את המיילים האלה אליכם

התחלתי לכתוב ממקום של רצון מאוד ברור בלב.

זה פשוט נבע מתוכי ככה,

ואז מאוד שמחתי שאפשר לכתוב לעוד מישהו

חוץ מלעצמי.

אז קודם כל- ממש תודה שאתם פה!

לא מובן מאליו.

148p

אבל אתם יודעים איך זה-

לפחות אצלי זה ככה-

יש רצון בלב,

ואז, אם הרצון מספיק ברור וחזק,

יש תנועה בעולם הפיזי כדי לממש אותו.

וזה תענוג ותחושה כזאת של חיים ויצירה,

ואז…

לפעמים…

יש רצון להפוך את זה למשהו "קבוע".

ואז המימוש הקבוע הזה

הופך להרגל

לשיגרה

למשהו ש"צריך" לתחזק

למשהו שיכול לגרום לתחושות כמו-

* אויש, לא בא לי היום…

* פחות מתאים לי…

* אולי פעם אחרת?

(ממש מעניין למי עוד עולה בראש הדוגמה שעלתה לי-
אם יש לכם דוגמה לזה מהחיים- מוזמנים לכתוב בתגובות..)

148j

רגע!! אבל איפה הרצון החזק שהיה שם קודם???

או! אז אתם יודעים איפה הוא?

הוא פשוט… נעלם!

כן! למה לפחד להגיד את זה??

רצונות, זה מה שהם עושים- מופיעים, ונעלמים.

בדיוק כמו כל דבר אחר בעולם שלנו-

רגשות, תחושות, מחשבות,

וגם אנחנו… כלומר- הביטוי הגופני שלנו-

היי, הוא לא יהיה פה לנצח.

אנחנו כן! הגוף לא… אבל נחזור לעניין-

אז לא צריך להיבהל-

רצון בא… ואז הולך.. ואולי הוא יחזור שוב…

ואולי לא…

ואפשר לנשום. זאת דרך העולם.

הכל בסדר.

148i

והבנתי-

שאם זה ככה

אז כל העניין פה מבחינתי

זה להיות בכנות עם הרצון הזה שבלב.

148n
תראו, אנחנו כל כך רגילים

"לתכנת" את עצמנו- לפי הזמנים והרצונות של מישהו אחר-

ההורים שלנו, המורים, המפקדים, המדינה, הבוס, הילדים, הלקוחות…

תראו כמה אנשים מכתיבים לנו רצונות לא שלנו!!!

זה לא מטורף???

אז כנראה זאת דרך העולם,

והדרך שלי

זה למצוא אותי בתוך כל זה

ולראות מה באמת הרצון שעולה ומתבקש.

**********************

ואם בכל שבוע אני כותבת את המייל הזה

כל כך בכיף ובשמחה,

ובדבקות והתלהבות,

והשבוע- כבר איזה 12 פעמים חשבתי-

"צריך לכתוב מייל שבועי"

וכל מה שהרגשתי זה את ה- "צריך",

אז… לא.

ופתאום הבנתי שלא בא לי להיות במקום הזה.

וגם לכם לא מגיע לקבל מייל בתדר של "צריך".

זה לא תדר שאני כותבת ממנו בכ- לל.

148m
ועוד יותר מזה,

הבנתי-

שמותר !

איפה כתוב שחייבים לכתוב ??

או חייבים משהו בכלל ??

מזמינה אתכם השבוע

לשים לב למשהו אחד קטן ביומיום שלכם

שלא בא לכם יותר לעשות

ולבדוק- אולי לא צריך לעשות אותו באמת?

ואם זה חייב להתבצע- אולי יש מישהו אחר

שישמח לבצע אותו במקומכם?

ואולי פשוט זה הפך להרגל ישן ומאובק,

שכבר אפשר לשחרר אותו?

148h
ומה עם התשוקה?

וההשראה?

והרצון?

והמייל השבועי?

אז לגביהם- אני בוחרת לא לדאוג.

ברור לי שהם יחזרו ויזרמו בזמן הכי נכון!

בינתיים אני מְתַרְגלת-

להיות בתיאום עם הרצון האמיתי והטבעי

וגם- כנות ואותנטיות.

התכנון המקורי היה- למצוא לכם טקסט מגניב מוכן

(יש לי המון כאלה!)

ולרשום כמה מילים- כי "צריך"

ולדעת ש"עשיתי את זה".

שלא ויתרתי לי.

שהתנהגתי בצורה "בוגרת".

אבל אם להיות "בוגרת" זה להתכחש לרצונות ולנביעה הפנימית,

אז תסלחו לי, אבל… אני אוותר.

איך זה קרה שאנחנו אשכרה מאמינים

שלהיות אדם "בוגר" זה להתנכר למה שבא לך??

טוב, זה כנראה כבר למייל אחר.

כי תכלס- חפרתי.

וזה אחרי שכתבתי שאין לי מה לכתוב השבוע.
הצחקתי אותי.

139a

והנה בורא עולם מראה לי הדגמה חיה-
איך כשאנחנו משחררים את מה שחשבנו ש"אמור" להיות,
ומאפשרים לנו להיות בָּאֱמֶת שלנו
ולסמוך שהכל בסדר,
אז הבריאה והחסד מסדרים לנו את הכל!

148f
יצא מייל!!
שמתם לב לזה??
כי אני כן!!
אולי הוא לא הכי מגובש
או ברור
או מעניין

אבל… מייל.

אני בשוק.

תודה בורא עולם.

אם קראתם עד פה-

אתם גיבורי על- חלל.

מקווה שנהניתם לקרוא

לפחות כמו שאני נהניתי לכתוב.

חחח

כאילו שזה אני כתבתי.

זה פשוט… נכתב.

אוהבת.

176
תודה.

להגיד "כן" לחיים.

כמה קשה לנו לפעמים להגיד "כן" לחיים?

החיים קורים, וכל כך הרבה פעמים- זה לא מה שרצינו, לא מה שתכננו, לא מה שחלמנו, לא מה שדמיינו…
ולפעמים… זה אפילו… הפוך מזה!

בקיצור- אנחנו עושים תוכניות, כל כך חמוד מצידנו, נכון?אז מה אם ליקום יש לפעמים…
תוכניות אחרות לגמרי בשבילנו??

אבל היי, איך זה יכול להיות? כי אני ממש יודעת לגמרי מה אני רוצה! מה טוב בשבילי!

* אני יודעת שהתפקיד הזה תפור עליי ואני יכולה לתרום שם כל כך הרבה- איך זה שהם לא קיבלו אותי??

* אני יודעת שהכי מתאים לי לצאת לטיול הזה- איך יכול להיות שאני פתאום חולה דווקא יום לפני??

* ברור לי שאני והוא נועדנו להיות ביחד- מה פתאום הוא נפרד ממני??

ואלה רק כמה דוגמאות קטנות, שהחיים כל הזמן עושים את הדבר שלהם, ולא תמיד זה תואם את התוכניות והרצונות שלנו…

אז מה עושים כשזה קורה?
יש אינספור אפשרויות-
להתלונן,
להרגיש מרומים,
להתאכזב,
להרגיש שאולי אנחנו לא ראויים
ובאופן כללי- להתבאס עד עמקי נשמתנו,
ולחשוב ש"בטח עשינו משהו לא נכון".
ודרך אגב- זה ממש מותר! וחוקי! ואפילו כיף לפעמים. מניסיון.

ויש עוד דרך להגיב לחיים האלה.
שזה פשוט- להגיד להם… כן!
להגיד- כן, חיים, גם אם לא הבנתי בדיוק
מה עשיתם פה עכשיו,
אני בוחרת לסמוך ולבטוח,
מתוך אמונה (ידיעה) שמתחזקת כל יום יותר-
שה- כ- ל לטובה העליונה.

148r

והטובה העליונה, עם כל הכבוד, לא תמיד מתכתבת בול עם מה ש- אני תכננתי ורציתי.
למה? כי יש לה תוכניות משלה.
כי זאת התוכנית האלוהית.
אולי זה נשמע כמו מילים גדולות.
לפחות בחוויה שלי- זה לא.
זה התוכנית הכי מגניבה שיש,
וחלק מהקסם שלה, זה שהיא… לא תמיד ברורה לי.
אז מה?? היא עדיין ממש שווה.

ותנחשו מה? ברוב המקרים, התוכנית האלוהית לוקחת את התוכניות שלנו בהליכה עם יד קשורה מאחור.
ואם מאפשרים לעצמנו לנשום, ולסמוך על החיים,
הם בדרך כלל מתגלים כחתיכת קסם צרוף.
מי שניסה- יודע.

ממש לא מתיימרת להגיד שאני תמיד אומרת "כן".
מלא פעמים אני אומרת-
"לאאאא! מה זה? זה לא מה שרציתי!
תעצרו את החיים, אני רוצה לרדת!"

אבל עם הזמן, אני לומדת.
בעיקר לומדת, שהאפשרות של להתנגד לחיים ולהתווכח איתם זה מתכון מעולה לסבל מתמשך.
ואני קצת מיציתי את הקטע הזה של לסבול ממה שקורה.
פחות עובד לי.

אם גם לכם זה לא ממש תענוג כל ההתנגדות הזאת,
אתם מאוד מוזמנים להתחיל לתרגל את זה-
להגיד "כן" לחיים.
ותסמכו עליהם- הם תמיד רוצים להגיד לכם "כן" בחזרה.
הם רק מחכים להזדמנות.

148i

אז הנה שיר קטן שנכתב בדיוק על זה.
תודה שאתם פה.
תהיו חמודים לעצמכם (גם) השבוע.
וגם- כן, כן ו… כן.

🙂

*******************************************

הַבֹּקֶר מַגִּיעַ, הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה

וְהִנֵּה עוֹד יוֹם מִתְחַדֵּשׁ.

וְהַלֵּב שֶׁלִּי מַשְׁמִיעַ תְּפִלָּה

וְזֶה מַה שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ:

 148r

רוֹצָה רַק לְהַגִּיד לְךָ כֵּן.

כֵּן עָמֹק וַאֲמִתִּי.

כֵּן לְכָל מַה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן.

אָז הִנֵּה.

אוֹמֶרֶת.

תִרְאֶה אוֹתִי:

148p

אוֹמֶרֶת כֵּן לְכָל מַה שֶׁאֵלַי מַגִּיעַ,

לַשֶּׁפַע הַזֶּה, שֶׁזּוֹרֵם כְּמוֹ נָהָר,

כֵּן לַיֹפִי שֶׁבְּחַיָּי מוֹפִיעַ,

לְחֶסֶד מֻפְלָא וְלֹא יְתֹאַר

148n

אוֹמֶרֶת כֵּן לְמַה שֶׁיֵּשׁ,

כִּי אֵין שׁוּם טַעַם לִחְיוֹת אֶת הָ"אֵין"

אוֹמֶרֶת כֵּן, כִּי הַלֵּב מְבַקֵּשׁ,

וְכָל הַשְּׁאָר- פָּשׁוּט לֹא מְעַנְיֵן.

 148k

אוֹמֶרֶת כֵּן, כִּי אַתָּה אִתִּי,

בְּכָל רֶגַע נוֹתֵן לִי כָּל מַה שֶׁצְּרִיכָה,

וְכָל מַה שֶׁפֹּה הוּא לְטוֹבָתִי,

וְכָל מַה שֶׁפֹּה הוּא רַק אוֹר וּבְרָכָה.

 148q

לְכָל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁאַתָּה מְאַרְגֵּן

וְשׁוֹלֵחַ אֵלַי בְּאַהֲבָה וְחֶמְלָה-

כֵּן, אֲנִי אוֹמֶרֶת. כֵּן וְשׁוּב כֵּן.

בְּלֵב מִתְרַחֵב. בְּתוֹדָה גְּדוֹלָה.

148f

 

נ.ב.

השיר הזה, באופן די מופלא, נכתב ממש מהמקום הזה-
חברה טובה לפני כמה חודשים אמרה לי- טל, עוד יומיים יש לי יומולדת, ואת יודעת מה בא לי לקבל במתנה? שיר שלך.

רציתי להגיד לה- תשמעי אהובתי, אמנם בשבילך אני מוכנה להוריד את הירח, אבל מה לעשות שעכשיו בדיוק אין לי ממש זמן לזה,
ולא יודעת אם תהיה לי השראה בדיוק עכשיו, ולא ממש בא לי לכתוב שירים "בהזמנה" (למרות שעושה את זה בערך כל החיים לכל אירוע בסביבה), ואולי זה לא יעבוד,
ואולי זה לא ייצא כמו שרצית,
ובקיצור- נו… לא.

ואחרי שכל זה עבר לי בראש, שלחתי לה הודעה:
אוקיי, אני אטפל בזה.

ודי חששתי שבורא עולם, עם כל הרצון הטוב, לא ממש פנוי להכתיב לי שיר דווקא עכשיו. והלכתי לישון עם כל החששות האלה…
אבל בלב הרגשתי, שכבר אמרתי- כן.

ומה לדעתכם קרה כשקמתי בבוקר? תוך שעתיים בערך- השיר הזה היה מוכן!! ושלחתי לה אותו. והיא שמחה. והיה יופי טופי.

והנה לפניכם- שיעור מקוצר ותמציתי ב-
"איך להגיד כן לחיים, ולתת להם לפרגן לי את ה- כן שלהם בחזרה".

(יו ממש לא חשבתי על זה עד עכשיו ככה, אבל זה בעצם בדיוק- מה שקרה פה. תודה לכם, שבאתם כדי להראות לי את זה. תודה לחיים האלה).

מסר מבורא עולם ליום שאת לא במיטבך…

בֹּאִי, קְחִי מִמֶּנִּי כֹּחַ,

כְּשֶׁכּוֹאֵב לָךְ אֲהוּבָה,

שַׁחְרְרִי קְצָת אֶת הַמֹּחַ,

וְתַרְפִּי כָּל מַחְשָׁבָה.

176a

בֹּאִי וְתִשְׁתִּי עַכְשָׁיו

מֵאֲגַם שׁוֹקֵק וְזַךְ,

מַאֲגָר עָצוּם וָרַב,

שֶׁתָּמִיד פָּתוּחַ לָךְ.

148r

בֹּאִי וְהָסִירִי גַּם

כָּל מַה שֶׁיָּשָׁן, בָּלוּי,

בֹּאִי כָּכָה לַאֲגַם-

עֵירֹמָּה, בְּלֵב גָּלוּי.

176

בֹּאִי לַאֲגַם הַנֶּצַח,

בּוֹ כָּל שְׁאֵלָה נִמְחֶקֶת,

זֶה אֲנִי פֹּה מְחַכֶּה לָךְ,

אַהֲבָה פְּשׁוּטָה צוֹחֶקֶת.

SONY DSC

תודה בורא איזה חמוד אתה!

 

קצרים מדי

החיים קצרים מדי

מכדי להתנגד למה שיש

מכדי לפחד, מכדי להתבייש,

קצרים מדי מכדי להסתתר בפינה

הם קצרים מדי- את לא מבינה?

 148e

קצרים מדי

מכדי לעשות מה שלא מרגיש לך נכון

מכדי לחפש בחוץ אישורים וביטחון

מכדי לא להתמסר, בלי שום תנאי ומגבלה

מכדי לחכות לעתיד שיביא "גאולה"

החיים קצרים מדי מכדי להתנצל שאת נושמת

מכדי לשכוח שבעצם את… מהממת !!

 148f

הם קצרים מדי מכדי לוותר על עצמך

מכדי לתת לאחרים להחליט במקומך

קצרים מכדי לנסות להסביר ולפרט

מכדי לא להיות מי שאת באמת

הם קצרים מדי מכדי להתעסק-

ב "מי אמר למי?" וב "מי צודק?"

קצרים מדי מכדי לחפש סיבות למה "זה לא יעבוד"

מכדי לשבת במקום, כשאת רוצה לרקוד

83

החיים קצרים מדי

מכדי לעשות דברים שאת לא אוהבת

או לא חייבת

קצרים מדי- את לא חושבת?

הם קצרים מדי מכדי לשקוע בחרדה קיומית

בחרטה, בטינה בהלקאה עצמית

קצרים מכדי לקחת חומרים מטשטשים

במקום לחוות אותם במלוא החושים

 160

קצרים מכדי לא לצחוק מכל הלב

לחסום את הרגש, להימנע מכאב

הם קצרים מדי מכדי לא לממש

את מה שליבך חולם ומבקש

148i

מכדי להיבלע בהמון, ללכת עם העדר

להשקיע אנרגיה ב "להיות בסדר"

החיים קצרים מדי

מכדי לנסות להבין למה הוא הלך?

קצרים מכדי לרצות את מה שלא שלך…

מכדי להאמין לסיפורים שגורמים לך כאב

החיים קצרים בשבילם- לא שמת לב?

 148j

קצרים מדי מכדי לרוץ בתנועה מעגלית

במירוץ הישרדות חסר כל תכלית

מכדי לחיות בלי שמחה, בלי חיבור, בלי תשוקה,

מכדי לחכות… לְמה את מחכה??

148k
ואפשר להמשיך את הרשימה

אבל החיים קצרים…

אז קחי נשימה.

ובקיצור- הנה זה ב- 3 שניות:

החיים קצרים מדי.

כדי לא

לחיות.

 148f

אז נשמה חמודה- אין לך מה לחכות.

לכי תחיי באמת. נשיקות.

80

ואם בא לכם לקבל את המסר

בסרטון מיוחד שיצרתי לשיר הזה-

תלחצו פה עכשיו.

 

 

 או כמו שסטיב ג'ובס היטיב לתאר את זה…