משהו מונח…

משהו מונח ברחם האדמה

כשהיא נושמת גם הוא- לוקח נשימה.

קטן וירוק, עדין, שברירי,

חָפוּן בה היטב, במנח עוברי.

 35a

אבל הוא יודע וגם את,

שהוא מכין את עצמו, ועוד מעט-

הוא יתיישר ויגדל ויתחיל לבצבץ

מתוך האדמה, בכוח מתפרץ.

ואין לו ספקות, ואין בו חשש,

גם אם הוא נראה קטן וחלש,

הוא לא צריך אמונה, וגם לא ידיעה,

הוא מוסֵר את עצמו בידי הבריאה.

תסתכלי עליו עכשיו ותראי

איך משהו צומח באופן טבעי.

כשזה לגמרי ברור ונכון,

אין צורך לחשוב, או להפעיל רצון.

ולא לתכנן או להתלבט,

ולא לעזור לגרעין של אמת.

מים ואור, אדמה, סבלנות

הבריאה מדברת. יצירת אמנות.

את יכולה פשוט להיות עֵדה

לנס שקורה פה. ולהגיד- תודה.

וידוי אישי.

הנה וידוי אישי קטן:

לפעמים אני ממש לא אוהבת אותי.

המחשבות שלי מספרות לי

שאני אדם לא ראוי,

לא שווה,

חסר ערך,

בזבוז של אוויר בעולם.

המחשבות האלה נשמעות משהו כזה:

– מי את בכלל?

– מה כבר עשית בחיים?

– תראי את (שם של מישהי אחרת- זה משתנה)-

– תראי איך (אותה מישהי) מצליחה בחיים,

– תראי איזה כיף לה!

– תראי כמה היא שלמה עם עצמה וחכמה ואהובה.

– ואת? את… סתם לוזרית.

– את כזאת קטנה ולא משמעותית.

– מי את בכלל?

– מה כבר עשית בחיים?

(שימו לב לחזרתיות, זה לא סתם,

המחשבות האלה חוזרות על עצמן בלופ,

כמו תקליט שבור)…

לפעמים, וזה קורה לא מעט,

אני מאמינה למחשבות האלה.

אני נסחפת עם הסיפורים האלה.

ומה קורה אז?

הסיפורים האלה הופכים

להיות ה- מציאות שלי.

למעשה, אני הופכת להיות כ- ל הדברים האלה-

קטנה,

עלובה,

אומללה,

מכווצת כזאת…

נשמע כיף, לא?

ממש. כיף זה לא מילה…

וכמובן, זה לא נגמר שם.

כי הסיפורים האלה מביאים איתם

רגשות מאוד חזקים.

רגשות כמו…

עצב, בדידות, ייאוש,

פחד, טינה עצמית

וחוסר אנרגיה.

ומגיע איזה רגע, שהרגשות האלה

כל כך חזקים,

עד שנדמה לי שאני פשוט

גוש אחד של אומללות צרופה.

ממש ככה.

טוב, זה באמת היה וידוי רציני.

וואו, לא פשוט לחשוף דבר כזה.

אבל האמת, שזה בסדר.

כי הבנתי, שבמשך השנים,

היו לי כל כך הרבה "מפגשים" עם המחשבות

והרגשות האלה,

עד כדי כך שצברתי שם המון "שעות טיסה".

זה נשמע אולי פתטי:

– מה עשית בחיים?

– אה, עשיתי דוקטורט בחוסר ערך.

– וואו, מה את אומרת? נשמע מרשים.

– המממ… כן. ממש.

***********************

כן, זה אולי קצת מוזר, אבל אני מוכנה להודות בזה-

חלק גדול מהלמידות הכי משמעותיות שעברתי,

היו תוצאה של המקום הזה.

של הרגשות הקשים האלה.

של המחשבות המקטינות האלה.

ועכשיו אני פה כדי להגיד לך-

את כל מה שלמדתי בדרך,

את כל מה שגיליתי ושעזר ועוזר לי-

אני רוצה להעביר הלאה.

אני עדיין לומדת.

זה מחקר שאולי יימשך לכל החיים.

זה בסדר.

אבל בינתיים- קיבלתי הרבה מתנות,

ואלה מתנות שנועדו

להימסר באהבה למי שזקוקה להן.

אז אם קראת עד פה,

אם המילים האלה דיברו אלייך באיזושהי צורה,

אני אשמח שתשתפי אותי-

פה בתגובה למטה,

או במייל אישי חוזר לפה-

Tal_as@hotmail.com

אם גם את פוגשת לפעמים במקום הזה,

אם את מכירה את החוויות האלה

באיזושהי וריאציה,

אם כן- אז יש לי משהו לתת לך.

למה? כי ככה בא לי.

זה בחינם,

ואין לך פה שום התחייבות.

רק אם בא לך לפרגן לעצמך,

ולקבל משהו, שיכול לעזור לך בדרך.

תכתבי לי, ואתן לך פרטים נוספים.

באהבה…

לַעֲמֹד בָּאוֹר.

כְּבָר כַּמָּה זְמָן שֶׁיֵּשׁ לָךְ תְּחוּשָׁה מְשֻׁנָּה,

שֶׁלֹּא בָּאת לְפֹה בִּשְׁבִיל לַעֲמֹד בַּפִּנָּה,

וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁגַּם לֹא בָּאת לְפֹה בִּכְלָל-

כְּדֵי לְנַסּוֹת רַק "לְהִתְעַרְבֵּב בַּקָּהָל",

אוֹ כְּדֵי לִהְיוֹת כְּמוֹ סַפָּה- נוֹחָה לְכֻלָּם,

בְּלִי שׁוּם אֲמִירָה מִשֶּׁלָּךְ בָּעוֹלָם…

אוּלַי כָּל אֵלֶּה קוֹרִים מִדֵּי פַּעַם,

אֲבָל כַּנִּרְאֶה שֶׁלֹּא בָּהֶם הַתַּכְלִית וְהַטַּעַם.

וְגַם לֹא בָּאת לְפֹה כְּדֵי לְהִסְתַּתֵּר וְלִבְרֹחַ,

זֶה לֹא נָעִים לָךְ יוֹתֵר, אֵין לָךְ כֹּחַ.

גַּם לֹא בָּאת לְפֹה רַק כְּדֵי לֹא לְהַפְרִיעַ-

זֹאת לֹא הַפּוֹאֶנְטָה מִסְתַּבֵּר לָךְ, בְּאֹפֶן מַפְתִּיעַ.

לֹא נִרְאֶה לָךְ שֶׁיֵּשׁ בָּעוֹלָם מִישֶׁהוּ שֶׁרַק נוֹצַר

כְּדֵי לָזוּז הַצִּדָּה, וְלֹא לְהַפְרִיעַ לַשְּׁאָר.

וְאִם כָּכָה לִפְעָמִים זֶה מַרְגִּישׁ,

אָז אוּלַי זֶה הַמָּקוֹם לְהַדְגִּישׁ,

אוֹמֵר אֶת זֶה בִּשְׁבִילֵךְ, וּלְמִי שֶׁזָּקוּק לָזֶה הַיּוֹם:

אֲנַחְנוּ פֹּה כְּדֵי לִהְיוֹת אֲנַחְנוּ, וְיֵשׁ לָנוּ פֹּה מָקוֹם.

אֵין צֹרֶךְ לָזוּז הַצִּדָּה, לְפַנּוֹת אֶת הַדֶּרֶךְ,

וְאֵין אַף אָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ יוֹתֵר (אוֹ פָּחוֹת) עֵרֶךְ.

 

אֲנַחְנוּ פֹּה כְּדֵי לִחְיוֹת, בְּלִי לְהִתְנַצֵּל,

כְּדֵי לַעֲמֹד בָּאוֹר, לֹא לְהִסְתַּתֵּר בַּצֵּל,

כְּדֵי לְהַדְהֵד אֶת עַצְמֵנוּ, בְּנוֹכְחוּת מְלֵאָה,

לִהְיוֹת מְחֻבָּקִים בְּחֵיק הַבְּרִיאָה,

וּלְאַפְשֵׁר לְמִי שֶׁאֲנַחְנוּ לִזְרוֹחַ-

בְּפַשְׁטוּת, בְּשַׁלְוָה וּבְתֹם.

 

זֶה הַמֶּסֶר שֶׁחָשׁוּב לִי לָתֵת לָךְ,

וּלְמִי שֶׁזָּקוּק לוֹ הַיּוֹם.

 

*********************

ומשום מה, הרגיש לי מתאים לצרף לפה גם את

השיר המקסים הזה

של סנטאם קאור הזמרת המופלאה-

חיבור מיידי לאהבה ותמימות.

תהנו. וצאו לזרוח בעולם. 

בֵּית דִין פְּנִימִי

נִשְׁפֶּטֶת בְּבֵית הַדִּין הַפְּנִימִי,

הוּא עוֹבֵד בְּכָל שָׁעָה בַּיְּמָמָה.

הַתּוֹבַעַת- אֲנִי. הַנִתְבַּעַת- עַצְמִי.

פְּסַק הַדִּין הָחוֹזֵר עַל עַצְמוֹ- אֲשֵׁמָה.

 137

 

 

 

בְּבֵית הַדִּין הַפְּנִימִי יוֹשֶׁבֶת, שׁוֹמַעַת,

עֵדוּיוֹת מַרְשִׁיעוֹת, רְאָיוֹת חוֹתְכוֹת,

וְכָל רֶגַע יוֹתֵר וְיוֹתֵר מִשְׁתַּכְנַעַת

וְאוֹהֶבֶת אוֹתִי פָּחוֹת וּפָחוֹת.

 

בֵּית הַדִּין לְעִנְיָנֵי הַלְקָאָה עַצְמִית

לֹא יוֹצֵא לְפַגְרָה, לֹא נָח לְעוֹלָם,

דָּן אוֹתִי לְיֵאוּשׁ וְעַצְבוּת קִיּוּמִית,

אֵין פֹּה חֶמְלָה. אֲפִלּוּ לֹא גְּרַם.

 

וַאֲנִי הַשּׁוֹפֶטֶת- אוֹתִי לְחֻמְרָה

בְּבֵית הַדִּין הַפְּנִימִי הַיָּעִיל, הַנּוֹקֵב,

בּוֹ שׁוּם בַּקָּשַׁת חֲנִינָה לֹא אֻשְּׁרָה,

וּגְזַר הַדִּין הוּא תָּמִיד- מִשְׁקֹלֶת בַּלֵּב.

 *************************

אֵין דֶּרֶךְ לָצֵאת זַכָּאִית, זֶה בָּרוּר,

בְּבֵית הַדִּין הַפְּנִימִי לְעִנְיָנֵי חֹסֶר שֶׁקֶט.

רַק לִנְעֹל אוֹתוֹ, מֵחֹסֶר עִנְיָן לַצִּבּוּר,

וְלָצֵאת- יְחֵפָה וְחַפָּה וְצוֹחֶקֶת.

167a

יָפָה כְּמוֹ שֶׁאַתְּ.

****************************************************

בֹּאִי רֶגַע לְפֹּה, הַיְשִׁירִי מַבָּט.

רַק רֶגַע אֶחָד – מוּל הַמַרְאָה.

תִּרְאִי אוֹתָךְ – יָפָה כְּמוֹ שֶׁאַתְּ.

אֲנִי רֹאֶה אֶת זֶה. הַאִם אַתְּ רֹאָה?

148k

אוּלַי אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁזֶּה "סְתָם שְׁטוּיוֹת".

אֲבָל בְּכָל זֹאת – תַּקְשִׁיבִי הֵיטֵב –

אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁאַתְּ "צְרִיכָה לִהְיוֹת".

תִּנְשְׁמִי אֶת זֶה רֶגַע. עָמֹק אֶל הַלֵּב.

 148m

לֹא צָרִיךְ לְשַׁנּוֹת שׁוּם דָּבָר. פָּשׁוּט לֹא.

יָפָה כְּמוֹ שֶׁאַתְּ. תַּקְשִׁיבִי שׁוּב.

מִי שֶׁלֹּא רֹאֶה אֶת זֶה – הֶפְסֵד שֶׁלּוֹ.

תִּרְאִי אֶת זֶה אַתְּ. זֶה כָּל מַה שֶׁחָשׁוּב.

 148n

יָפָה כְּמוֹ שֶׁאַתְּ. זֹאת לֹא קְלִישָׁאָה.

אוּלַי שָׁמַעְתְּ אֶת זֶה קֹדֶם, אֲבָל אַל תִּטְעִי.

קְחִי רֶגַע אֶחָד, מוּל הַמַרְאָה –

תִּסְתַּכְּלִי עָלַיִךְ בֶּאֱמֶת, וְתִרְאִי.

  148q

תְּנִי לְזֶה לְחַלְחֵל עַכְשָׁו לְאַט,

לְהִטָּמַע בְּקַלּוּת בְּכָל הַתָּאִים –

לָדַעַת. שֶׁאַתְּ. יָפָה. כְּמוֹ. שֶׁאַתְּ.

זֶה הַכֹּל לְהַיּוֹם, נְשָׁמָה. יוֹם נָעִים!

 148p

תּוֹדָה בּוֹרֵא!

** הציור המהמם- Norman Rockwell